בית יעקב על התורה, בראשית מ״טBeit Yaakov on Torah, Bereshit 49
א׳איתא בזוה"ק (ויקרא יא:) עשרה מאמרות במעשה בראשית ועשרה מאמרות במתן תורה. ואיתא בגמ' (מגילה כא:) הני תשעה הוי, בראשית נמי מאמר הוא, דכתיב (תהלים לג) בדבר ה' שמים נעשו. וכדאיתא בספר יצירה (פרק א' מ"ד) עשר ולא תשע. והענין בזה הוא, כי בראשית הוא נגד המאמר אנכי שהוא נסתר וכולל הכל, וכמו שמתחיל הזוה"ק (פ' יתרו פה:) על המאמר אנכי, בת היתה לו לאברהם ובכל שמה, היינו שמאמר אנכי הוא כולל הכל. ולכן אמר כי גם בראשית מאמר הוא, כי גם הכלל מהבריאה שהיא נכללת במאמר בראשית הוא ג"כ רק מצד האדם ולא מצד השי"ת, כי מצדו כבר היה גליפו במחשבתו כל הבריאה בכלל ובפרט, והבריאה היתה רק במה שאחר שנבראה בפועל הבינה גם הבריאה שהיא נבראה, אבל הכל הוא מצד האדם לא מצד השי"תקמדכמבואר לעיל פרשה זאת אות מו.. ולכן מביא הגמ' לראיה הפסוק בדבר ה' שמים נעשו, כי ענין הדיבור הוא שהוא הממוצע בין הַמְצַוֵה וְהַמִצְטַוֶה, כמו מלך המצוה לעבדו דבר, והמלך כבר יודע מקודם מה שהוא חפץ, רק הדיבור הוא ליתן הבנה להעבד, ומה שהוא אצל המלך הסוף הוא אצל העבד ההתחלה (ואף שאין המשל עולה יפה בערך מלך מלכי המלכים הקב"ה. כי אצל השי"ת אין שום חילוק בין דבר שהוא גליפו במחשבתו ובין דבר שיצא לפועל, בכל זאת הוא כדי לשבר את האוזן בערך תפיסת האדם, שיש חילוק אצלו בין דבר שהוא בכח ובין דבר שהוא יוצא לפועל) כן היה המאמר בראשית ההתחלה מצד האדם להבינו שהוא נברא מהשי"ת. וזהו בדבר ה' שמים נעשו, היינו שהרגישו בזה שהם נמצאים ונבראים, ומאמר בראשית הוא נסתר, שלא נרמז בו הצווי לנוכח כמו השאר מאמרים, כי הוא נגד המאמר אנכי שהוא ג"כ נסתר, כי הוא כלל הכל. וזהו דאיתא במדרש רבה (בראשית א׳:א׳) אלו נאמר בראשית ברא אלהים שמים וארץ הייתי אומר שמים וארץ אלהות הן, עכשיו שכתוב את השמים ואת הארץ הוי אומר שמים שמים ממש ארץ ארץ ממש. והענין בזה, שאמר כי באם היה כתוב שמים וארץ הייתי אומר אלהות הן, הכוונה בזה הוא, כי בלא מלת את המפסקת בין אלהים לשמים היה נראה כי יש להאדם תפיסה שלמה ברצון השי"ת בכוונת בריאתו. וזה נקרא אלהות הן, מפני שזה לא יתכן שיהיה להאדם הנברא תפיסה שלימה ברצון השי"ת. והוא כדכתיב (ואתחנן ד) ופן תשא עיניך השמימה, היינו שתחליט ותאמר כי זה הוא רצון השי"ת, לא תאמר כן, כי גם בהעבודות והשתחויות היותר גדולים לא נוכל לומר כי המה תכלית רצון השי"ת, מפני שהכל הוא רק לבוש שהעמיד השי"ת שבעת הזאת רצוני בזה, ואם ימשוך רצונו מזה הלבוש אזי לא ישאר בידי האדם מאומה, כי כבר יצא ממנו האור שהוא רצונו יתברך. ולכן נאמר את השמים, שזה מורה שיש דבר הממוצע תמיד, הנקרא אמון מוצנע, בין האלהים ובין הדבר הנברא, להורות בזה שאין להאדם השגה ותפיסה ברצונו יתברך, כי פעם הוא בלבוש זה ופעם בלבוש אחר. וכדאיתא בזוה"ק (וירא קט.) על הכתוב (איוב ל״ז:י״ב) והוא מסבות מתהפך בתחבולותיו לפעלם, בגין פעלם דבני נשא כמה דאינון עבדין וכו' רבי אליעזר אמר והוא מסבות מתהפך הקב"ה מסבב סבובין ואייתי עובדין בעלמא לאתקיימא ולבתר דחשיבו בני נשא דיתקיימון אינון עובדין קב"ה מהפך לון לאינון עובדין מכמה דהוה בקדמייתא וכו':
1