בית יעקב על התורה, בראשית ס׳Beit Yaakov on Torah, Bereshit 60
א׳מכל עץ הגן אכל תאכל ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו. ביאר בזה אאמו"ר הגה"ק זללה"ה (מי השלוח ח"א פרשת בראשית ד"ה ויצו) שלעתיד כשיתוקן החטא מאדם הראשון, אז יהיה צירוף הפסוקים מכל עץ הגן אכל תאכל ומעץ הדעת טוב, ואחר זה יהיה הכתוב ורע לא תאכל. כי השי"ת יברר שלא אכל רק הטוב, כי הסדר של הד"ת הוא שיש להם צירוף עם מה שכתוב מלפניו ומאחריו וגם בפני עצמו, וכמו דאמרינן בגמרא (פסחים כא:) לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי, שהוא נדרש מלפניו ומלאחריו וגם בפני עצמו ע"ש. כי כל אות ואות מהתורה מרמז על חיים ונפש מישראל, לכן ישתנה הצירוף לפי השתנות הנפשות. כי יש נפש שההולדה שלו הוא מהצירוף עם שלפניו, ויש נפש שהצירוף שלו הוא עם שלאחריו, ויש בפני עצמו. וכן כאן יכול להתברר שהצירוף יהיה עם שלפניו, כי השי"ת נתן ומסר הדבר לברורי האדם שהוא בעצמו יברר זאתקעאנתבאר בסוד ישרים עה"ת מכתי"ק פרשת וישלח ד"ה כי בהמתנות: וכמו שביאר כבוד אדוני אבי זקני מו"ר הרב הגאון הקדוש זללה"ה שלעתיד יהיה הבירור מאדם הראשון שלא אכל כלל מצד הרע שבעץ הדעת, ועל צד הטוב לא נצטווה כלל. ולעתיד יאיר הש"י לתוך ביאור האור מד"ת, שהפירוש ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל, יהיה הפירוש מכל עץ הגן אכל תאכל ומעץ הדעת טוב, כלומר שמעץ הדעת טוב גם כן תאכל, אך ורע לא תאכל, היינו הרע שבו לא יאכל, אבל הטוב שבו מותר לאכול, ויתברר שלא אכל רק הטוב שבו, ונמצא כשיתברר לטוב יתראה מפורש שגם בלבוש הזה שנדמה לו שחטא, גם בזה אין שום חטא. ועיין עוד נאות דשא פרשת צו ד"ה קח את אהרון, פרי צדיק פרשת בחקותי אות י בסופו, פרשת נשא אות י ד"ה ואף שמצינו.. ובאמת ראינו שלא החליט הקב"ה שאדם הראשון אכל מה שנצטוה שלא יאכל, כי אמר לו רק דרך שאלה, המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת, לזה מורה בפירוש כי ביה באדם קיימא מילתא, לפי שיתברר ויוכל להיות שלא אכל רק הטוב ולא הרע. וכדאיתא בגמרא (חולין קלט:) המן מן התורה מנין שנאמר המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל וגו' היינו ששאלת הגמרא היה המן מן התורה מנין, היינו מהיכן נתהווה ההסתרה כזו שיפחדו כל ישראל מגזרת המן הרשע שגזר להשמיד ולהרוג, ומשני הגמרא, המן העץ אשר צויתיך, היינו שהסתרה זו נמשכת מחטא אדם הראשון, שהשי"ת נתן יראה בלבבו והטילו בספק שמא עברת על דבריקעבמבואר כמו כן בסוד ישרים פורים אות ה: איתא בגמ' (חולין קלט:) המן מן התורה מנין שנאמר המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת וכו'. וביאר בזה אאמו"ר הגה"ק זצלה"ה, כי רצונו ית' היה, אשר יהיה בעולם יראה בקביעות, שלא יבטח שום אדם במעשיו שבוודאי רצויים המה לד', רק שיהיה מפחד תמיד, אולי לא כוון למטרת הרצון ית'. לזה גער בו השי"ת, המן העץ אשר צויתוך וגו' ומזה נקבע בהבריאה שילך האדם תמיד ביראה ופחד אולי שינה ח"ו מרצונו ית'. ומזאת הגערה נסתעף בעולם כ"כ פחד, עד שאח"כ בימי המן היה נדמה לישראל שנפסק ונתבטל כל קיום הויתם ח"ו. עיין עוד לקמן פרשה זו אות סה ד"ה ולפני אדם, אות עד, פ' וישב אות ח ד"ה אמנם.. וכן היה כאן, כי מפני שהשתחוו לצלם נתהווה יראה בלבם שמא אין להם תקנה ח"ו. ומסיק בגמרא (מגילה יב.) הם לא עשו אלא לפנים אף הקב"ה עשה עמהם לפנים. ובאמת גם מישראל בעצמם היה הדבר הזה נעלם שלא עשו אלא לפנים, רק השי"ת ברחמיו בירר את ישראל שלא עשו מלבם כי אם לפניםקעגכמבואר בתפארת יוסף פורים ד"ה ויתיצבו: היינו שבימי אחשורוש נדמה להם לישראל שנעתקו לגמרי מרצונו ית' שנדמה להם שהשתחוו לצלם, כי זה שלא עשו אלא לפנים אמר כבוד אזמו"ר זללה"ה שאח"כ האיר להם זאת אבל מקודם נדמה להם בדעתם בעצמם שנעתקו מרצון השי"ת. עיין לעיל פרשה זו אות כט ובהערה צז שם.. ואז כשהאיר השי"ת זאת בלבם אז תיכף נושעו, שלבשו עוז ותקיפות ובטחו בה', ואז ממילא נפלו שונאיהם לפניהם:
1