בית יעקב על התורה, בראשית ע״אBeit Yaakov on Torah, Bereshit 71
א׳איתא בתנחומא (בראשית יא) שלמך היה סומא, היינו שהיה מורגל לגמרי ברציחה, ולא היתה לו שום בחירה. כי בזה שתיקן תובל קין כלי זיין לרוצחים, בירר בזה כל הששה דורות שלפניו עד קין שהם רוצחים באמת. ולכן הרג למך לקין שהיה מורגל ברציחה אף בלי דעת, ואח"כ כיון שראה למך שהוא הוליד רוצח כזה שבירר גם הדורות הקודמים שהמה רוצחים, טפח שתי ידיו בחרטה, היינו שעשה תשובה לבער הרוצחים שהוליד ומהיום והלאה יהיה טוב גמור. לכן הרג את תובל קין בעת שעשה תשובה. וזה שטען למך לנשיו, כי איש הרגתי לפצעי וילד לחבורתי, היינו שהרגשתי בחסרוני שאני מלא פצעים וחבורות, כי פצעי, היינו שהרגיש בעצמו חסרון רציחה וכעס מזה שהיה קין זקנו רוצח. וחבורתי, היינו שהביא רוצחים לעולם. והיתה טענתו, אני חפצתי לתקן החסרון ולשוב בתשובה, ולא היה באפשר רק ע"י שאבער אותם הרוצחים מן העולם. וזה שטען, כי שבעתים יקם קין ולמך שבעים ושבעה, היינו שטען הקל וחומר על זה האופן, מה קין שברציחתו לא חפץ רק מותרות, היינו שרצה שני העולמות בלי עבודה, ובשביל זה הרג את אחיו, ומ"מ נתלה לו כל כך דורות, מכל שכן שאני הייתי מוכרח לזה, שאם לא עשיתי כן לא היה לי חיים כלל, יען שממני נולד מי שמתקן כלי זיין לרוצחים, א"כ יתלו לי כמה דורות שביעיות הרבה. ובאמת ידע למך שיענישהו השי"ת גם על זה, וכדאיתא במסכת שבת (לב.) מגלגלין זכות ע"י זכאין וחובה ע"י חייב, וגם איתא באבות (פרק ב) על דאטפת אטפוך וסוף מטיפיך יטופון, שהביאור בו על זה האופן, אף על פי שמי שאטפוך היה במשפט מפני שאתה אטפת תחלה, מ"מ מטיפיך יטופון. אלא שכן היה דעתו בזה, כי מחמת שאין חטאו גדול כמו חטא קין, לכן אם שבעתים יקם קין לכן למך שבעים ושבעה:
1