בית יעקב על התורה, חיי שרה י׳Beit Yaakov on Torah, Chayei Sara 10
א׳ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה. הענין שבמאה ועשרים כתיב שנה לשון פרטי ובשבע כתיב שנים לשון רבים. הוא כענין דאיתא בזוה"ק (חיי קכג.) מאה שנה כללא דכלא קב"ה דאתכליל מאתר עלאה סתימה דכל סתימין במאה ברזא דמאה ברכאן דכל יומא וכן עשרים שנה ובגין כך כתיב שנה רזא דיחודא. והוא, כי מנינא דאדם הוא רק עד עשרה ומעשרה ולעילא הוא רשות בפני עצמו, דכל בי עשרה שכינתא שריא (סנהדרין לט.) וזה הוא שאומרים שלש קדושות קדוש קדוש קדוש, שהם שלשה מנינים עשרה ומאה ואלף, ולעומת זה היו בישראל שרי עשרות שרי מאות שרי אלפים. שרי עשרות היינו הנפש שמברר את עצמו בכל דבר ואינו משוקע בהטובה כאיש אחר, ומדוגל הוא במעשה מאיש אחר, והוא כנגד קדוש הראשון. ואח"ז הם שרי מאות, שזה מברר עצמו עוד יותר משרי עשרה והוא מקודש בשתי קדושותעדוכמש"נ בלקוטי תורה פרשה זו וזל"ק: היא מאה, דהיינו בחינת כתר שבכתר, וכל מה שהוא יותר עליון, עולין חשבונו יותר למאות שגם הי' הכלולים בו, הם כלולים מי'.. ושרי חמשים נתבאר בענין ברכת המזון, ששרשם הוא בשרי מאות. ואח"ז הם שרי אלפים, שזה מברר את עצמו עוד יותר, ויש בו שלש קדושות. אכן כ"ז הוא רק מצד השי"ת, שברכה דקב"ה אלף, כדאיתא בזוה"ק (ויצא קסא.) ברכתא דלעילא לא פחות מאלף וכו', אבל פעולת אדם מצדו לא יגיעו רק עד עשרה, וכענין דאיתא בש"ס (ב"מ לח.) רוצה אדם בקב שלו יותר מתשעה קבין של חבירו, והוא שעד תשעה ניכר עוד שהוא מיגיע כפיו של אדם, ולמעלה מזה לא יגיעו פעולותיו. ולזה במאה ועשרים כתיב שנה, לשון פרטי, שהם מצד השי"ת והם ענין אחד. עשרים היינו שתי קומות, כמש"נ בענין סוכה. והוא כי בי עשרה שכינתא שריא, שניכר קדושת השי"ת בעולם. ועשרים הוא קדושה מופלגת שנדע שלא נדע והוא שתי קומותעהנתבאר בבית יעקב ויקרא פרשת בחקתי אות פ: קוממיות היינו שני קומות. כי בעוה"ז הציב השי"ת, שרשות אדם עד עשרה, ולמעלה מעשרה אין רשות אדם שולט. ולמעלה מעשרים אין עין אדם שולטת. ולכן סוכה ומבוי שגבוהים מעשרים פסולים, לפי שאין עיני אדם שולטים שם כמ"ש (עירובין ב., סוכה ב.). וכן מבואר בבית יעקב הכולל חג הסוכות ד"ה בסכות [א]: והנה מה שנגבל בעשרים אמה, לפי שגבול בני אדם הוא עד עשרה, כמו דאיתא בגמרא (סוכה ה.) ולא עלו משה ואליהו למרום וכו', למטה מעשרה. וגם גבול השכינה עד עשרה, מעולם לא ירדה שכינה למטה וכו', למעלה מעשרה (שם). לפי שעיקר חיות האדם בעוה"ז שנברא נבדל מבוראו, עיקר חיותו שיוכל לומר כחי ועוצם ידי. וכאשר יתפשט האדם כחו עד עשרה, היינו שלא ימליך את הקב"ה, אז גם השי"ת יגביה מדותיו ויאמר כי אני אני הוא (האזינו לב). וזהו עשרים אמה, שהאדם הוא מובדל מהשי"ת. עיי"ש המשך הדברים. ועיין עוד הרחבת הדברים בסוד ישרים חג הסוכות אות טו באמצע העניין שם.. ובשבע כתיב שנים לשון רבים, שזה הוא מצד האדם, והם ברזא דסיהרא, שלפעמים היא נקודה חדא ופעמים מתרבה ומתגדלה, כן הם השבע מדות, פעמים הם נקודה חדא ופעמים הם מתרבים, כי אין צדיק בארץ שיעמוד תמיד בדרגא חדא בלי שינוי, רק פעמים יש לו ירידת הדרגין ופעמים מתעלה, לאו כל העתים שוות, לכן נאמר לשון רבים מפני שמתחלקים ומשתנים לפעמיםעועיין לקמן פרשה זו אות יב ובהערה עח שם מה שכתבנו בשם האריז"ל.:
1