בית יעקב על התורה, חיי שרה י״זBeit Yaakov on Torah, Chayei Sara 17
א׳שדה המכפלה. בזוה"ק (חיי קכט.) מאן מכפלה ה' דבשמא קדישא דאיהי מכפלה. הענין בזה, דהנה בשמע ישראל נמצא שית תיבין והוא רזא דיחודא עלאה. וכן בברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד נמצא ג"כ שית תיבין והוא ברזא דיחודא תתאהקוכמבואר בזוהר הקדוש בהרבה מקומות, וראה בראשית (יח:): ואנון יחודא אחרא רזא ושמו אחד בשכמל"ו יחודא דלתתא, יחודא עלאה (דברים ו׳:ד׳) שמע ישראל, יהו"ה אלהינו יהו"ה אחד, דא לקביל דא.. המנין ששה מרמז על שהשי"ת מקיף השית סטרין מעלה ומטה וארבע רוחות העולם. וכן סידר האר"י הק' ז"ל (שער הכוונות – ענין סעודת ליל שבת) יגלה לן טעמיה דבתריסר נהמי דאינון את בשמיה כפילא וקלישא. וגם השנים עשר שבטי ישורון הם ברזא דשית שית, שית הם ברזא דפנים ושית ברזא דאחוריים כדאיתא בזוה"ק (ויצא קנה.). והנה י' ו' משמא קדישא הם ברזא דדכורא שעומדים תמיד בפנים, י' מורה על דביקות בהשי"ת והוא עיקר היש, שלפעמים הוא מלאת כל ארעא, וממנה מצטמצם לאות ו' עד שיהיה להם תפיסה להברואים. וה' הכפולה היא מרזא דאחוריים שאין מצטמצם ממנה רק שמרכנת עצמה להברואים כמו שהיא. והוא כענין דכתיב (תבוא כז) ואלה יעמדו על הקללה, ששה שבטים היו עומדים על הקללה, שזה מרמז על שהיה בהם תמיד יראה מופלגת, וזה הוא ברזא דכפילא, שעי"ז בונה השי"ת טובה כפולה, שאח"ז לא יצרך עוד ליראה מופלגת, וגם שכרו יתן לו בכפל עי"ז שהיה בו עד עתה יראה גדולה כ"כ. כי אם לא היה מראה לו השי"ת רק מכאן ולהבא ולא על העבר, אזי לא היה בנייחא עוד על העבר למה הוצרך להיות ביראה כ"כ, לזה ישלם לו השי"ת משכרתו כפולה על העבר ולעתיד. וכגוונא דשבת שבעוה"ז נראה שיש בו כל הצמצומים, ובעומק מרמז יום השבת על יום שכולו שבת ומנוחה לחיי עולמים, שעי"ז שאדם מצמצם את עצמו בשבת בונה השי"ת טובה גדולה, שיבא היום שאז לא יצטרך אדם למעשה ידיו ויוכל להתפשט כפי אות נפשו. והוא כענין דאיתא בש"ס (ברכות נו:) א"ל בר קפרא לרבי וכו' ראיתי שני ידי שנחתכו. א"ל לא תצטרך למעשה ידיך. א"ל ראיתי שני רגלי שנקטעו, א"ל על סוס אתה רוכב. ואף שבעוה"ז אם יחסר לאדם הכלי פעולה לא יהיה לו סבה להתפרנס, מ"מ פתר לו שלא יצטרך למעשה ידיוקזמבואר בהרבה מקומות בספרנו זה ומקורו במי השלוח ח"א פרשת קדושים ד"ה את שבתתי: כי שבת לעת עתה היא לנו צמצום גדול ולעתיד ינחיל לנו הש"י יום שכלו שבת שלא נצטרך לשום מלאכה, וע"ז צריך לצפות. ובתפארת יוסף שבת חוה"מ סוכות ד"ה ויעקב: שבאמת בעוה"ז נדמה לאדם שבת הוא צמצום גדול, כי בחול מכין אדם לעצמו כל צרכי אוכל נפש לחם לאכול ובגד ללבוש ובשבת אסור הכל, ונדמה לאדם בעוה"ז שהוא צמצום גדול, אבל בעומק מרמז שבת ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים. כי שבת מרמז כמו שאיתא בש"ס (שבת ל:) עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת. והיינו שלא יוצרך האדם לכלי פעולותיו, כי על שבת איתא בזוה"ק (בשלח סג:) מניה מתברכין יומין עילאין. והיינו, שבשורש מקבל האדם אז כח עבודה על כל ששת ימי המעשה. עיין עוד שם חג הסוכות ד"ה ולקחתם [ב], בית יעקב ויקרא פרשת תזריע אות ז ד"ה והענין, עיין לעיל פ' בראשית אות ב ובהערה ט שם.. והענין בכל זה הוא, דהנה השי"ת הציב בנין עוה"ז שיהיה בחינת משפיע ומקבל עשיר ועני, כענין דאיתא בש"ס (שבת ב.) פשט העני את ידו ונתן בעל הבית לתוכה, שהמקבל מנשא את עצמו מעט והמשפיע מרכין ומשפיל את עצמו, עד שאחד באחד יגשו ויתחברו יחד. וכן בכל השפעות עושה השי"ת מחצה ומניח מקום לאדם שיגמור החצי, השי"ת מצמיח ואדם קוצר וכדומה לזה. אבל בשבת אז בונה הש"י שהטובה יגיע עד פי המקבל, שלא יצטרך המקבל לסייע להשפעת השי"ת, ובשבת הוא בנין אלו השנים מעבר ועתיד, שמעתה לא יצטרך אדם לצמצם את עצמו כ"כ, ועל מה שצמצם את עצמו עד עתה, יתן לו השי"ת טובה בעד זה שלא יצטרך עוד למעשה ידיו, ודא הוא רזא דה' מכפלה שמיטה ויובל:
1
ב׳שדה המכפלה. איתא בזוה"ק (תצוה קפד:) שיש תלת נקודין בעלמא. נקודה אמצעיתא דחריבו דעלמא. ונקודה אמצעיתא דכל ישובא סטרא דקדושה איהו. נקודא דנטלא מאימא עלאה טמירא איהי גן עדן דלתתא דקיימא באמצעיתא דכל עלמא לכל סטרין דחריבו וישובא וכו'. ישובא מורה על ארץ ישראל וירושלים, שמרמזין על כל העבודות. וחריבו מורה על מדברות שהוא היפך מישוב, שאין שם בני אדם שיעסקו בעבודת השי"ת. ועדן דלתתא שהיא נקודה השלישית הוא הכולל אלו השנים, ומעולה מכולם. ומערת המכפלה היא פתחא דגן עדן, כדאיתא בזוה"ק (לך פא) במערה דכפילתא תמן איהו פתחא דגן עדן וכו'. ואומר כבוד אאמו"ר הגה"ק זצללה"ה שזה מרמז על קברי בית דוד, שבש"ס (ב"ק טז:) מביא ראיה מה שהניזק משלם מן העליה מאי עליה מעולה שבנכסים, וכן הוא אומר וישכב חזקיהו עם אבותיו ויקברוהו במעלה קברי בית דוד, ואמר רבי אלעזר במעלה אצל מעולים שבמשפחה ומאן נינהו דוד ושלמה:
2