בית יעקב על התורה, חיי שרה כ׳Beit Yaakov on Torah, Chayei Sara 20
א׳ואשביעך בה' אלהי השמים ואלהי הארץ וגו'. ויאמר אליו העבד אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי אל הארץ הזאת וגו'. ויאמר אליו אברהם וגו' ה' אלהי השמים וגו' הוא ישלח מלאכו לפניך ולקחת אשה לבני משם. הענין בזה, למה מתחלה נאמר ה' אלהי השמים ואלהי הארץ, ואח"ז נאמר רק אלהי השמים ולא אלהי הארץ. אכן אאע"ה חידש זאת בעולם שהשי"ת הוא אלהי הארץ ג"כקכוכמבואר ביסוד החסידות – הקדמה לבית יעקב דף ח: ואברהם אבינו התחיל להאיר לעולם, שהש"י נמצא גם בעוה"ז. וזה ששם בן נח שהוא מלכי צדק מלך שלם היה עובד הש"י בהשגת שם אל עליון, כמו שנאמר (בראשית י״ד:י״ח-י״ט) והוא כהן לאל עליון ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ וברוך אל עליון אשר מגן צריך בידיך. כי עליון מורה על מה שהוא למעלה מהשגת ותפיסת האדם, וכן היה למוד התורה והעבודה מה שהיה קודם מתן תורה, היה בגודל התבטלות ונסיונות וסבלנות עצומה, ועי"ז הגיעו להשגת ידיעת מציאות הש"י, שההנהגה היתה במדת עליון. אכן אברהם אבינו היה מכיר שהש"י מלא כל הארץ כבודו, והסיר ערלת ההסתר המסתרת בין אור הש"י להשגת האדם, וזה שאחר מצות המילה מצינו (בראשית כ״א:ל״ג) ויקרא שם בשם ה' אל עולם. היינו שניכר מציאותו בכל הויות הבריאה. ועיין מי השלוח ח"א פ' לך ד"ה ויאמר אברהם.. כי אלהי השמים, היינו במקום שאדם הוא בבהירות השכל ונראה לעין כל איך שזה האדם עושה רצון השי"ת. ואברהם אבינו חידש, שהשי"ת הוא גם אלהי הארץ, שאף בארץ לא נעשה שום דבר מבלעדי רצון השי"ת, ולא כמו שהעכו"ם אומרים שח"ו עזב ה' את הארץ ואינו משגיח על מעשה בני אדםקכזכמבואר בתפארת יוסף פרשת קרח ד"ה בקר: כמו שאמר כבוד אזמו"ר זללה"ה החילוק בין דעתם של ישראל ובין דעתם של אומות העולם. שדעתם של ישראל הוא, כמו שאנו אומרים המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, והיינו לא שהשי"ת ברא פעם אחת הטבע ומאז והלאה מתנהגת מעצמה, לא כן ח"ו, אלא שהשי"ת משפיע חיים לכל הבריאה בכל רגע ורגע, ואם יפסוק השגחתו להבריאה רגע אחת, אז יתבטל תיכף. וכמו שאיתא בתקוני זוה"ק (הקדמה יז:) וכד אנת תסתלק מנהון אשתארין כלהון שמהן כגופא בלא נשמתא. וזה מורה, שאם יסור ח"ו השגחתו אפילו רגע אחת, לא יהיה להבריאה שום קיום כלל. וכל הקיום הוא מזה שהשי"ת נותן להבריאה חיים בכל רגע ורגע, וכמו שכתוב (נחמיה ט׳:ו׳) ואתה מחיה את כולם. וכל זה הוא דעתם של ישראל, לא כן הוא דעתם של האומות, שהם קורין להשי"ת אלהא דאלהא, כדאיתא בש"ס (מנחות קי.) והיינו שהם אומרים שהשי"ת נתן כח לצבא מעלה ומתנהגת העולם מעצמה. ועיין עוד שם חג הסוכות ד"ה ולקחתם [א].. לזה אמר לאליעזר ה' אלהי השמים ואלהי הארץ, שעל ידי נתחדש זאת בעולם. ואחר ששאל אותו אליעזר, אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי אל הארץ הזאת, אזי לא אמר לו רק אלהי השמים, היינו שלא יגלה לרבקה את זה שאף בארץ לא נעשה שום דבר בלעדי רצון השי"ת, וכל הארץ מלאה כבוד השי"ת כמו בשמים, ולא יאיר לפניה ממקום עלאה דזווגייהו תדיר, כי אז תאמר למה לי לצאת מחוץ לארץ לארץ ישראל, מאחר שבאמת אין שום חילוק בין ארץ לשמים ובין ארץ ישראל לחו"ל, רק (מלאכי א׳:י״א) בכל מקום מוקטר מוגש לשמו ית' מנחה טהורה כרצון השי"ת, לזה אמר ה' אלהי השמים הוא ישלח מלאכו לפניך ולקחת אשה לבני, היינו שרק מצד המלאך שמאחד שמים וארץ הוא עושה רצון השי"ת אף בחו"ל כמו בא"י, אך מצד המלאך של שמים לבד היא מוכרחת לצאת מחו"ל לארץ ישראל, ואז תוכל לקיים רצון השי"ת. שבאמת הוא, שרק מי שמברר את עצמו מצדו, לזה האדם נקרא השי"ת אלוה, כדאיתא במדרש (רבה וישלח עו) הבוחר בדרכיהםקכחוזה לשון המדרש וישלח רבה (עו, ד): ויאמר יעקב אלהי אבי אברהם ואלהי אבי יצחק, הא לעשו לא, אלא הבוחר בדרכיהם והעושה כמעשיהם אני מתקיים עליו, מי שאינו בוחר בדרכיהם ואינו עושה כמעשיהם איני מתקיים עליו.. אבל מי שלא יברר את עצמו מצדו, לזה האדם לא נקרא השי"ת אלוה. נמצא לפי זה שמוכרחת היא לצאת מחו"ל לארץ ישראל, שכל הדר בא"י דומה כמי שיש לו אלוה וכל הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו אלוה, כדאיתא בש"ס (כתובות קי:) ובזוה"ק (יתרו עט:). אמנם כל זה החילוק הוא רק מצד האדם, אבל מצד השי"ת אין שום חילוק באמת בין שמים לארץ. וכמו שנזכר לעיל שעניני האבות כוללים כל התורה, וכמ"ש בזוה"ק (מדרש הנעלם חיי קכז.) שמרומז בזה ענין ירידת הנשמה להגוף, שהנשמה קודם ירידתה להגוף מצדה לא תחפוץ לכנוס לאחריות וסכנה בעוה"ז, ששם הוא בלא בחירה, ואי אפשר להפסיד, אך השי"ת חפץ להיטיב ולהגדיל טובה להבריאה במה שתעבוד אותו מתוך ההסתר, ועי"ז תגיע למעלה היותר גדולה שתקנה בעוה"זקכטנתבאר במקומות רבים בספרי רבוה"ק עיין סוד ישרים ראש השנה אות כח וז"ל: נוח לו לאדם שלא נברא משנברא וכו'. ודייק אאזמו"ר הגה"ק זצללה"ה למה לא אמרו ז"ל טוב לו לאדם וכו' אלא נח לו וכו', משמע מזה שבאמת טוב לו יותר לאדם שנברא, כי כיון שרצונו ית' שתהיה הנפש בגוף האדם בוודאי הוא טובה גדולה להנפש, כי בטח יודע השי"ת שהנפש יגמור בכי טוב את רצון המשלחה לעולם הזה. רק כל הפחד הוא מצד האדם שמתיירא מאוד לכנוס במקום ספק נח לו שלא נברא משום שהנפש היא במקום טהרה, כמאמר אלקי נשמה שנתת בי טהורה היא, לכן אין ברצונה לירד לעולם הזה שהוא אילנא דספיקא שהוא מסופק במציאות השי"ת, לכן הנפש אינה בנייחא ויש לה צעקה גדולה מאוד, כי תתיירא פן תפסיד ח"ו מסיבת הספקות והסתרות. ועיין עוד בשער האמונה – פתיחה לבית יעקב דף קלו, בית יעקב שמות פ' משפטים אות יא ד"ה ומשפט, סוד ישרים הושענא רבה אות ד ד"ה וביאור, אות ט, תפארת יוסף פורים ד"ה רבי יוחנן, חג השבועות ד"ה ואתם, פ' נצבים ד"ה אתם נצבים [ד], מס' ברכות (יא:) ד"ה מאי, לקמן פרשת ויגש אות ו ד"ה וזהו ג"כ, אות ח ד"ה וזהו.. וכדאיתא בפסיקתא רבתי בפרשת החודש (תהילים מ׳:ו׳) רבות עשית אתה ה' נפלאותיך ומחשבותיך אלינו, כל הנפלאות ומחשבות שחשבת כדי שיהא אדם נזקק לביתו, וכמ"ש הענין במקומו:
1