בית יעקב על התורה, לך לך י״גBeit Yaakov on Torah, Lech Lecha 13
א׳ויאמר ה' אל אברם וגו'. כתיב (תהילים מ״ה:י׳-י״א) שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך וגו'. בת היינו הנקודה האמצעית, שכל תקות האדם הוא לזאת הנקודה, כדאיתא בזוה"ק (ויקהל רד.) ורזא דמלה בכל אתר נקודה דאיהי עיקרא דכלא איהו בתעטכל עניין בחינת בת מבואר בהרחבה בתפארת החנוכי על זהר ויקהל (רד.) כל העניין שם.. והנה השי"ת הצפין באברהם נקודה של חשק, שכל תשוקתו יהיה רק להשי"ת, וזאת הנקודה הצפין השי"ת עוד מקודם בריאת עולם מדור דור. עד שבא אאע"ה שמר השי"ת זאת הנקודה שלא תתקלקל בשטף הזדון של דורות הקודמים, כי הוא היה עיקר המכוון מבריאת עולם שעל ידו יתגלה כבוד מלכותו ית', שכן היה הוא הראשון שהתפלא לידע מי הוא בעל הבירה כדאיתא במדרש (לך רבה לט), והעמיק לידע הנהגת העולם מי הוא המשפיע טובה. ומתחלה עבד לשמש כדאיתא בזוה"ק (לך פו.), והוא כי עיקר הצורת אדם הוא הדעת, ובעוה"ז הוא אור העיקר, שע"י האור יבא לאדם דעת איך להתנהג, ופנימיות האור הוא ספירת חכמה להבחין בין טוב לרע והוא עיקר הטובה, לזה היה עובד להשמש שמרמזת לחכמה. אכן כאשר ראה שיש להשמש העדר בלילה, אז הבין שהוא ג"כ רק עלול ומסובב ולא עילה וסיבה, שאף בהשמש ובכל המשפיעים נמצא חסרון ואין בהם השלימות, אז אמר א"כ מי הוא המשפיע לי טובה, משמע מזה שנמצא בורא שברא כל אלה ומשפיע לכל אחד והוא שלם בכל השלימות ומשלים את כל החסרונותפלעיל פרשה זו אות ח.:
1
ב׳ואז הציץ עליו בעל הבירה ואמר אני הוא בעל הבירה כדאיתא במדרש (שם), והוא שהשי"ת הראה לו שהוא הוא המשלים כל החסרונות, ולכן אמרו שהציץ עליו. ולכאורה מהראוי היה שיאמרו הציץ אליו, אכן כוונת המדרש הוא, שאמר לו השי"ת לאברהם אבינו ע"ה שעליו נבראת העולם והוא המקיים את כל העולם כלו, שעל זה המכוון ברא השי"ת את העולם, שירצו הברואים לידע מי ברא אלה ומי משפיע כל הטובות. והראה השי"ת לאברהם אבינו שכל דבר הוא בהשגחה פרטית, ולא כמו שהעכו"ם אומרים שהשי"ת חלק כח להטבע והטבע תתנהג ותפעל בעצמה, ולזה קורין הם את שם ה' אלהא דאלהיא, כדאיתא בש"ס (מנחות קי.)פאכמבואר בארוכה לעיל פרשה זו אות יא עיי"ש., אבל לא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא, ויודעים שמבלעדו יתברך לא ירים איש את ידו ואת רגלו, ואף שנתן השי"ת כח ממשלה בהצבא מעלה להיות מושלים בקרב תבל, אכן באמת מנהיג השי"ת אף בהטבע, ובידו לשנות הטבע כפי שירצה, וכל כח ממשלה שיש להם הוא מפני שמכירים ויודעים שאין להם שום כח מצדם, לזה משפיע בהם השי"ת את זה הכח. וכענין דאיתא בזוה"ק (פנחס רנז:) אל סהיד עליה וכו'. ואברהם אבינו היה הראשון שנתגלה לו זאת שכל הנעשה בעולם הוא בהשגחה פרטית מהשי"תפבעיין במי השלוח ח"א פרשת לך ד"ה עוד: כי כאשר התחיל אברהם אבינו להתבונן בהשינוים אשר חליפות עברו על העולם בדור המבול ובדור הפלגה אז בא להרעיש בלבו להבין מי ברא אלה, והשיבו הקב"ה לא כאלה חלק יעקב. כי דרך אומות העולם כשרואין איזה שינוי בההנהגה אז יתחילו לשוב מדרכם וירצו להבין, אבל כשהעולם מתנהג עפ"י דרך הטבע אז אין מהם שם על לב להבין, כי זאת אינם מאמינים בהש"י אשר גם דרך הטבע היא בידו בכל רגע ובלעדו אין שום דבר שולט. אבל חלק יעקב לא כאלה כי יוצר הכל הוא, היינו שישראל מאמינים שלולא שהש"י סובל העולם לא נתקיימה אף רגע, וזה כשרצה אאע"ה להשיג את בוראו עפ"י שינוי הטבע אמר לו הקב"ה לך לך היינו לחלק יעקב שתכיר אף בדרך הטבע את גדולת הש"י.:
2
ג׳וזה הוא שאמר לו השי"ת לך לך מארצך וממולדתך. מארצך, היינו ממקומך, והוא כי אברהם אבינו היה מדוגל מאד בחכמתו. וממולדתך, היינו מההרגל שלך (וכמש"נ במי השלוח ח"א ד"ה לך). אל הארץ אשר אראך, והיכן היא הארץ הזאת שהראהו, אכן במלחמת המלכים אז ראה את ארצו. דהנה מה שלפעמים מצליח אחד יותר מחבירו זה יוכל להיות ע"י זכותו, אבל מה שחיי חבירו נדחים ונכלים מפניו לאו בזכותא תליא זאת, וע"ז מורה תיבת ארץ, כי בארץ כתיב (במדבר ל״ה:ל״ג) ולארץ לא יכופר וגו' כי אם בדם שופכו, שמצדה הם כל העולם שוים כן זה וכן זה לא ידחה אחד מפני חבירו. ולאברהם אבינו הראה השי"ת ארץ אחרת, שארצו הרומז על מצב יסודו ושרשו גבוה מארצם מיסודם ושרשםפגמקור העניין מבואר במי השלוח ח"ב ישעיה (נא) ד"ה הביטו: שורשו {של אברהם אבינו}הוא למעלה מכל מערכת הבריאה ואף שלא היה לו עדיין זכות אבות ותורה ומצות., ולכן נדחו מפניו אותם המלכים, שאברהם האיר אור מלכות שמים אפילו לארץ הגשמי התחתונהפדכמבואר במי השלוח ח"ב פרשת לך ד"ה אל תירא: כי כאשר הרג אברהם את המלכים פחד מאוד, כי מה שאדם מצליח יותר מחבירו הוא מחמת שיש בקרבו יותר עבודה ומעשים טובים, אבל אם חיי חבירו יבוטלו עבורו מזה יש לאדם פחד עצום שהרי השי"ת ברא גם אותו ונתן לו הויה וכל זמן שהוא קיים ודאי יש לו להשי"ת איזה צורך בו, ומזה פחד מאוד, עד שאמר לו השי"ת אל תירא, כי באמת חייהם אין ואפס נגד חיי ישראל כי מחצבם ממקור עליון, וזה נקרא כריתת ברית עמו שהראה לו מחצבו. לקמן פרשה זו אות טו.. והענין שלא נכתב נסיון אור כשדים בתורה הוא, כי מה שעמד בזה הנסיון לא היה ע"י השגתו בד"ת רק על פי שכל שהוא חוץ מד"ת (וכמש"נ במי השלוח חלק שני), ומסירת נפשו בכבשן האש היה מפני שהתיישב בדעתו ממה נפשך, אם נמצא מנהיג בעולם שברא בני אדם שיגדילו שמו הגדול ושיתגדל כבודו ית' על ידם, מה טוב הוא שאמסור את עצמי בעבור כבוד שמו הגדול, ומוכן אני מצדי למסור את נפשי עליו. ואם עולם כמנהגו נוהג וח"ו אין מי שמנהיגה אזי למה לי חיים כאלה שכל חיותנו בהם שבעים שנה. והנה אף האומות אומרים שיש מנהיג, אכן שזה העולם הוא אצלו כאגב ואינו רוצה בכבוד שהברואים יכבדוהו, והוא כי כל אחד אומר לפי שרשו, כמו שהעכו"ם הם רק אגב ומקרה, כן הם אומרים על כל ההנהגה, וזה הוא שאומר הכתוב הטי אזנך, להטות אוזן להעומק, שכן בכל דבר נמצא בעומק ד"ת, ולכן לא נכתב בתורה נסיון אור כשדים מפני שעמידתו בזה הנסיון לא היה בד"ת רק בדרך ארץ שקדמה לתורה, ובזו הפרשה מתחיל לדבר בד"תפהכמו שביאר במי השלוח ח"א פרשת נח ד"ה ויהיו ימי תרח: הכריתת ברית שהיה עם אאע"ה היה בד"ת והוא לא היה צריך לעסוק בדרך ארץ, כי ד"א קדמה לתורה וכו'. כי מי שעוסק בד"ת אין צריך לעיין על ד"א כי הד"א מתגולל עמו בכל הענינים אף שלא מדעתו. עיין שם ח"ב פ' נח ד"ה בעשרה. ועיין כל העניין בבית יעקב הכולל פרשת לך ד"ה ויאמר [ב].. וזה הוא לך לך, להביט אל העומק, שבעומק אין דבר כי אם ד"ת. ואעשך לגוי גדול ואברכך, היינו שאתן לך ברכה בהתרבות, וכן הוא מלשון המשנה (כלאים פ"ז) המבריך את הגפן, שפירושו שקושרו בהשורש שלו, והוא שאמר לו השי"ת לאברהם אבינו ע"ה שכל טובה שישפיע לו יַרְאֶה לו מהיכן זכה להטובה, ואיזה פעולה גרמה לזה בכדי שיקרא על שמו שביגיעה זכה להטובהפולקמן פרשה זו אות יז, בית יעקב הכולל פרשת לך ד"ה ואעשך.. ואגדלה שמך והיה ברכה, היינו שהבטיחהו השי"ת שקודם ביאת הטובה יכין אותו שיהיה כלי שלם שיהיה בו כח לקבל הטובהפזבית יעקב הכולל פרשת לך ד"ה והיה ברכה.:
3