בית יעקב על התורה, לך לך ל׳Beit Yaakov on Torah, Lech Lecha 30
א׳וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו וגו'. ויאמר ה' לא כתיב כאן רק וה' אמר, משמע מזה, שעוד קודם זה היה מאמר ה' מוכן להאמר לאברהם אבינו ע"ה שתנתן לו ארץ כנען, אכן השי"ת הסתיר זאת עד עתה מפני לוט שהיה עמו, בכדי שלא יפיג ויופסד מאמר ה', שכן שמו מעיד עליו שכל מעשיו לא היו רק על הלבוש מלשון הכתוב (שמואל א כא) לוטה בשמלהקעבכמבואר במאמרים הקודמים עיי"ש., וכאשר הרגיש צמיחת ישועה היה מחזיק בה במהירות ואכלה פגה בעודה מעורבת עם הקליפה. וזה הוא הענין ג"כ דאיתא במדרש (רבה לך מא) שבהמותיו של לוט יצאו פתוחים ושל אברהם יצאו זמומיםקעגעיין במדרש בראשית רבה פרשה מא: היו אומרים להם רועי אברהם, הותר הגזל, היו אומרים להם רועי לוט כך אמר הקב"ה לאברהם לזרעך אתן את הארץ הזאת, ואברהם פרדה עקרה ואינו מוליד, למחר הוא מת ולוט בן אחיו יורשו ואין אכלין מדידהון אינון אכלין, אמר להם הקב"ה כך אמרתי לו לזרעך נתתי, אימתי לכשיעקרו שבעה עממים מתוכה, והכנעני והפרזי אז יושב בארץ, עד עכשיו מתבקש להם זכות בארץ.. ובזה המאמר גילה השי"ת לאברהם אבינו ע"ה שיתן לו התפשטות מקדושה בגודל תקיפות, ואם היה מגלה זאת בעוד שהיה לו התחברות עם לוט בן אחיו והוא היה אוכלה פגה, היה נחשב זאת שמאמר השי"ת הוא בגלות, שכן כל גלותן של ישראל הוא פיזורם בין העכו"ם לברר הטוב מההיפך, לקבל כל דבר זך ונקי בלי התערבות שום קליפהקעדכמבואר ענינו במי השלוח ח"א פרשת וירא ד"ה כי עצר: לזאת יתפזרו ישראל לבין האומות כדי שיקבלו כל כחותם שנמצא אצל כל אחד מהשבעים אומות, ואצלם יהיה בלי גבול. וכן מבואר בח"ב תהילים (קמז) ד"ה בונה: שפזר השי"ת את ישראל בין העכו"ם שיקבלו כל הטובות מהם ולהכניסם לקדושה ואז יהיה רצון השי"ת מאוד בהתפשטות.. והוא, כי האדם שקדוש מעומק הלב לא יפנו אליו הסט"א לרצות להתדבק בו, שמעצמם יבינו שאין להם שום שייכות לאדם זה ואף בפניו לא יסתכלו. אכן מי שאין נקי בעומק לבו כ"כ רק על הגוון, באדם זה יחפצו להתדבק בו ולהתחבר עמו, ומזה הוא כל הסבלנות לפום צערא אגרא, מי שסובל יותר ומברר את עצמו מזוקק הוא לחולקיה ועדביה דקוב"ה ביותר, כדכתיב (בהעלותך יא) כי הם זקני העם ושוטריו, והוא מפני שסבלו בגלות כובד סבל לכן יתחשבו עתה לזקני העם ושוטריוקעהכמו שנתבאר בתפארת יוסף חג הסוכות ד"ה הנה יום: כי לעתיד יאיר השי"ת לישראל שכל הטובות שינחילם, הכל נבנה מהסבלנות שסבלו ישראל בעוה"ז. וכמו שכתיב (קהלת ג׳:ט׳) באשר הוא עמל. וכמו שכתיב (תהילים כ׳:ג׳) ישלח עזרך מקודש ומציון יסעדך. ואיתא במדרש (תנחומא קדושים) ישלח עזרך מקודש מקדושת מעשים שבך ומציון יסעדך מציון מעשים שבך. והיינו שמזה הסבלנות שסבלו, נבנה כל הישועה של לעתיד, שמכל שעל ושעל שסבלו עתיד השי"ת להאיר להם.. וכדאיתא ג"כ בזוה"ק (לך פג.) אלמלא נחתי ישראל בקדמיתא למצרים ולא יצרפו תמן לא הוו עמא יחידא דיליה וכו' אי לא אתיהיבת ארעא קדישא לכנען בקדמיתא וישלוט בה לא הוות ארעא חולקיה ועדביה דקוב"ה. והוא שאף הארץ הוצרכה להיות בגלות מפני שעוד לא נתבררה לחולקיה ועדביה דקוב"ה, ולזה מקודם שנאמר זה לא נחשב בפסוק הפרזי, רק כאן נאמר הפרזי, לרמז ע"ז שהארץ עודה פרוזה בלי גדרים ולא נתבררה עודקעועיין הרחבת הדברים בסוד ישרים חג הסוכות אות טז.. ולכן לא נאמר ג"כ המאמר הזה בעוד שהיה עמו לוט, כי הוא היה אוכלה פגה, ובאמת היה צורך להמתין עוד עד שיבא העת שיבאו לציון וירושלים בשמחה ברצון ה':
1