בית יעקב על התורה, לך לך ל״אBeit Yaakov on Torah, Lech Lecha 31

א׳כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד עולם. הענין שאח"ז כתיב לזרעך נתתי, ואמרו ע"ז במדרש (לך מד) שאף מאמרו של הקב"ה מעשה, ולמה כתיב כאן אתננה. אכן הענין בזה הוא, דהנה מצד השי"ת אין שום חילוק באמת מקודם הנתינה לאחר הנתינה, אך כל החילוק הוא מצד האדם המקבל שפעת השי"ת, שקודם הקבלה הוא ברזא דשם אקי"ק אנא זמין לאולדא כדאיתא בזוה"ק (אחרי סה:), וע"ז כתיב אתן, והוא שנשפע מאת ה' בהדרגה בכדי שיוכל לקבלה. כענין דאיתא בזוה"ק (וישלח קע.) פתח לו פתחא דנהורא דקיק זעיר ולבתר פתחא אחרינא דאיהו רב מיניה וכו' וכדאיתא במדרש (איכה רבה פרשה כט) ובירושלמי (ברכות פ"א ה"א) אם תבא הגאולה בבת אחת ואין יכולים לסבול ישועה גדולה שהיא באה מתוך צרות גדולות, לכך היא באה קמעה קמעה וכו'^קעזנתבאר בתפארת החנוכי על זהר פרשת וישלח (קע.) ד"ה אבל: העניין ביאר אאמו"ר הרב הגאון הקדוש זללה"ה שבישראל נותן הקב"ה הטובה והחיים בהדרגה כדי שיהיה יגיע כפיו. ואף אם ח"ו מפסיד, מפסיד בבת אחת, כדי שיהיה לו טענה להש"י כי נשאתני ותשליכני, ועיי"ז מחזיר לו הקב"ה. אבל באומות העולם הוא בהיפוך, שמקבל חיים בבת אחת שלא ע"י יגיעו, וכשמפסיד, מפסיד בהדרגה, כדי שיורגל בירידה ולא יהיה לו טענה. ועיין עוד במי השלוח ח"ב פרשת ויחי ד"ה בן פורת, לקמן פ' מקץ אות יח.. וזה הוא ברזא דאקי"ק, שזה השם מרמז שעוד לא הגיע הזמן שתנתן הטובה ליד האדם, רק אחר עבור זמן אזי יוציא הקב"ה הטובה מנרתקה, ויהיה השם הוי"ה בשלימות וימסר בתפיסת האדם, שבהקבלה שורה על הדבר השם הוי"ה^קעחמבואר העניין בבית יעקב שמות פרשת שמות אות מד: ושם אהי"ה מורה כדאיתא בזוה"ק (אחרי סה:) אנא זמין לאולדא ולאמשכא כולא, אף שאין בו תפיסה לעת עתה. אכן השי"ת עתיד להמשיך כח הזה שיגיע לתפיסת אדם, וע"י עבודה ישיג האדם קנין גם בלבוש שאינו משיג מפורש וכו'. ולעתיד יתגלה השם הוי"ה כדאיתא (פסחים נ) ויצא מלה מנרתקה ויהיה הכל אחד. ועיין עוד שם אות מה.. וזה הוא ג"כ החילוק בין ארץ ישראל לחוץ לארץ. בארץ ישראל שם הוא החיבור מהשם הוי"ה עם השם אלהים, שהשי"ת דורש אותה תמיד ובכל פעולה יש הכרה שה' הוא האלהים, וכדאיתא בש"ס (כתובות קי:) ובזוה"ק (יתרו עט.) כל הדר בא"י דומה כמי שיש לו אלוה. והאור שנשפע שמה הוא בשפע, לדעת כי אני ה' מקדשכם^קעטכדאיתא במי השלוח ח"ב פרשת ואתחנן ד"ה אעברה: דאיתא בגמ' (כתובות קי:) כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה וכו' כדאיתא בזה"ק (יתרו עט.) ומשה לא קאמר אלהיך אלא לאינון דהוו זמינין למיעאל לארעא קדישא ולקבלא אפי שכינתא ומה דלא אמר אלהינו משום דהא משה לא זכה למיעאל לארעא וכו' וזה שאיתא בגמ' (ברכות מח:) משה תקן לישראל ברכת הזן וכו' יהושע תקן להם ברכת הארץ, ובברכת הזן כתיב לשון נסתר ובטובו הגדול וכו' וברכת הארץ שתקן יהושע הוא בלשון נוכח, לפי שהדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה, כי בארץ ישראל מפורש שהשי"ת נמצא בכל פרט אף בעניני עולם הזה.. ובשאר ארצות שם נמצא פירוד בין השם הוי"ה לשם אלהים, מפני שנמצא שם טרדות גדולות המטרידים דעת האדם שלא יכיר את ממשלת השי"ת שמושל אף בעוה"ז, עד שאמרו בש"ס (שם) כל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה, וזהו נצמח מפני ארץ העמים, שהאומות מטרידים את הדעה שלהם, ואף שבאמת זורח אף להם מעט יראה וכדאיתא בש"ס (מנחות קי.) שהם קוראים את שם ה' אלהא דאלהיא, אכן הם מצדם ידחוהו בשתי ידים במקום אשר לא יעלה עוד על לבם, ומטרידים את הדעת שבהם והיראה הזורחת להם מרחוק, לכן אף בארצותיהם נמצא טרדות כאלה עד שאין בכח אדם להכיר שהשי"ת מנהיג בעולם^קפעיין בסוד ישרים חג הסוכות אות יט בביאור העניין בהרחבה.. אכן אאע"ה לא בחר באלה ולא היה בנייחא מזה להטריד את עצמו לילך חושך לא אור, אך מצדו היה עובד את השי"ת תמיד להכיר ולדעת שה' הוא האלהים, ואף בגודל ההסתר לא יתעלם מנגד עיניו שהשי"ת מושל בעולם. לכן כאשר עלה ממצרים דנחית וסליק, אז נתן לו הקב"ה את ארץ ישראל, שכל הדר שם דומה כמי שיש לו אלוה, שבכל הפעולות לא יתעלם מני אדם ממשלת השי"ת וידע שה' הוא האלהים:

ב׳ויוצאי חלציו הלכו בעקבותיו להכיר שאף בכל לבושי עוה"ז נמצא חיים מהשי"ת, והכניסו כבוד שמים בכל עניני עוה"ז, וכדאיתא בזוה"ק (וישלח קעג:) יעקב שלימו דאבהן איהו ואיהו אחיד לכל סטרין וקרא שמיה ישראל וכו' וכדכתיב ביה (ויחי מח) אשר לקחתי מיד האמרי בחרבי ובקשתי, וכמו שפירשו חז"ל הלא כתיב (תהילים מ״ד:ז׳) כי לא בקשתי אבטח וחרבי לא תושיעני, אכן בזה כוון על כח התפלה שבו, וכדאיתא על זה בש"ס (ב"ב קכג.) והובא ברש"י ז"ל על מקומו, וכן תרגמו אונקלוס, בצלותי ובבעותי, והוא שהיה לו הפנימיות של כל דבר מחרב ומקשת וכדומה, שהעיקר מכל דבר הוא הפנימיות (וכמו שנתבאר בפ' ויחי אות נא)^קפאכמבואר העניין היטב שם עיי"ש. ומסיים שם: ואף שאין המקרא יוצא מידי פשוטו ג"כ, אשר יעקב אבינו היה נלחם כנגד אויביו בחרבו ובקשתו, כי בפעולותיו הגשמיים היו ג"כ חיים אמתיים. וכעין זה ראה בתפארת יוסף חג הסוכות ד"ה בסוכות [ג].. ועל זה מרמזים השני כתובים נתתי ואתן, שמצד השי"ת נאמר נתתי, שמצדו יתברך אין שום חילוק בין אמירה לנתינה ולמה שנתון כבר. אכן מצד האדם נמצא חילוק גדול בין מה שנתון כבר למה שעתיד להנתן לו. והענין שאאע"ה ירד מצרימה הוא כענין דאיתא במדרש (שוחר טוב תהלים סב) הנשמה הזאת כל שעה שהיא עולה ויורדת ומבקשת לצאת מן האדם האיך היא עומדת בתוכו, אלא הקב"ה מלא כל הארץ כבודו מניחה בגופו והיא באה לצאת ורואה את יוצרה וחוזרת לאחוריה. והוא, כי נשמת האדם הנחצבה ממעל תחפוץ כל שעה לעלות למקור מחצבה ולא להפנות אל עוה"ז שכולו גשם, אך בהראות לה שמלא כל הארץ כבוד ה' לית אתר פנוי מניה, ואף בהגוף נמצא ד"ת, ועוד תוסיף אומץ בקדושת ה' כשיתברר אף הגוף, ותוציא יקר מזולל, אז יורדת, כי מה לה לעלות לעולם העליון מאחר שאף עוה"ז מאיר מכבודו^קפבכן מבואר לעיל פ' נח אות ו ד"ה והנה בהתחלת: שהנשמה חושקת כל שעה לחזור להמקור שנאצלה משם. וכשמראה לה השי"ת כי מלא כל הארץ כבודו, אזי חוזרת להיות בזה העולם, לפי שמבחנת שיש בזה יקרות יותר להרחיב ולהגדיל את כבוד מלכותו גם בעולם הזה השפל, שהאור מוסתר והחושך גובר, וכדכתיב (ירמיהו ט״ו:י״ט) ואם תוציא יקר מזולל כפי תהיה. ועל כן חוזרת לאחוריה להתקיים עם הגוף, שעי"ז תוכל למצוא כבוד שמים גם בחשכת ההסתר שבעוה"ז, ויש לה נייחא ביותר להשאר בתוך הגוף. עיין עוד לקמן פרשת ויצא אות יב. ומבואר כמו כן בתפארת החנוכי על זהר בהקדמה (דף א.) ד"ה וכמה: שבאמת מקור מחצב הנשמה הוא מאור בהיר מאד, וכשהיא בגוף היא בהסתרת פנים. אכן לזה הנשמה מאירה מאור גדול יותר ממלאכי השרת וכו'. והוא לפי שנבראת כדי ליכנס להסתר ולהוציא יקר מזולל להראות ולברר שגם במקום הזה יש אור השי"ת, וממילא נשמע שאורה גדול מאד שיכולה להיכנס להסתר וחשך וכו'. ומזה נשמע שהנשמה כחה גדול ביותר, והיא חלק אלוה ממעל, ממקום גבוה כזה שביכולתה להכנס בכל ההסתרות וכו'. אכן לפי שבכל עת תשאף הנשמה לחזות בנועם אור בהיר, לצאת מחשכת ההסתר. לכן מראה לה הש"י שמלא כל הארץ כבודו, ורואה את יוצרה שנמצא גם בהסתר הזה, ממילא מסכמת לחזור לשבת בתוך הגוף, אחר שממקום זה תוציא אור יקר מאד וכו' עיי"ש.. ואברהם אבינו ע"ה היה בעוה"ז כגוונא שהנשמה בהגוף, שכן נקרא בזוה"ק (לך עט:) נשמתא לנשמתא, והוא האיר לכל העולם שמלא כבוד ה' את כל העולם, וממנו התחיל להיות שלימות להנפש בעוה"ז. והנה אברהם אבינו המכוון לנשמה התחיל להתנשא ולהתרומם מהעוה"ז המכונה לגוף, והיה עולה ויורד. וע"ז מרמז הכתוב ויהי רעב בארץ, כי ארץ מורה על קביעות, שכן חן מקום על יושביו לישב בטח על מקומו בל לזוז מארצו, וכדאיתא במדרש (נח רבה לד) ובש"ס (סוטה מז.), ואף שנמצא ארץ שהיא רחבה וטובה מארצו, אף על פי כן אין רצונו לזוז מארצו. ולאברהם אבינו לא היה לו נייחא והשקט לא יוכל בקביעות, מפני שרצה לעלות ולהתדבק בהמקור והשורש שממנו נחצבה, לכן הוכרח לירד מצרימה, שזה המקום הוא בהתגברות ההסתרות וההעלמות מה שאין כל בכל העולם כלו, ואאע"ה האיר אף שם ממשלת השי"ת וכשכבודו מלא אף שם, ואז היה לו נייחא והשקט לשכון בטח בדד בעוה"ז, ולכן כאשר ירד מצרימה ועלה משם בשלום, אז הבטיח לו השי"ת להנחילו את הארץ שה' דורש אותה בתמידות ולתתה לו בקביעות חן המקום על יושביו, ובזה בחר אף הוא מצדו והיה חפץ בה, מפני ששם הוא שפע אור הדעת לדעת כי אני ה' מקדשכם, ולהכיר בכל פעולה ופעולה איך שמלאה כבוד ה'^קפגעיין הרחבת הדברים בסוד ישרים חג הסוכות אות טז כל העניין שם.: