בית יעקב על התורה, לך לך מ״גBeit Yaakov on Torah, Lech Lecha 43
א׳ויאמר ה' אל אברם אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים. בזה רמז לו השי"ת לאבינו אברהם שמבלעדי השי"ת אין שום שלימות לשום בריה בעולם, וע"ז מורה זה השם שד"י, שיש די באלהותו לכל בריה (כדאיתא ברש"י כאן). והענין בזה הוא, דהנה כמו שסטר שמאלא נבראת חסר (וכמש"נ באריכות לעיל ענין לח), כן הציב השי"ת בריאת אדם, שכל אדם נברא בחסרון מיום הולדו, פושע מבטן (ישעיה מח), ולא יספיק לו חכמתו לעצור בעד רוחוריבמקורו במי השלוח ח"א פרשת קרח ד"ה ועבד הלוי הוא: איתא בזוה"ק (במדבר קעח:) שהלוי צריך להשלים סטר שמאלא ע"י עבודתו, והוא כי בעת שיבא לאדם תאווה בלבו ומתגבר עליה בכל כוחו ומונע א"ע ממנה, עי"ז נשלם בו גם החסרון שיש בו מיום הולדו, כי לכל אחד יש חסרון בתולדה אשר יצרך לתקנו וע"ז אמר ישעיה הנביא ע"ה (ישעיה מח) ופושע מבטן קורא לך, וזה נקרא סטר שמאלא שהניח הש"י לאדם שיתקנו. ועיין עוד שם מס' בכורות (ח:) ד"ה משרי דסכינא, לעיל פ' בראשית אות ז ד"ה וכמו כן.. אכן ע"י תורת ה' התמימה, ישלים אף זה החסרוןריגכמבואר במי השלוח ח"א מסכת שבת (פח:) ד"ה ואמר: התורה לא ניתנה רק להשלים החסרון כמ"ש (תהלים יט) תורת ה' תמימה וכו', והוא כי קנין התורה אינו כקניני הון עוה"ז, כי קנין עוה"ז הוא דבר מותרות ואפשר להתקיים בלעדה, והתורה אינה כן רק כמ"ש (דברים לב) כי הוא חייכם שעיקר חיות האדם תלוי בה, כי התורה משלמת את בריאת האדם במה שחסר לו מיום הולדו. ועיין עוד שם פרשת בראשית ד"ה ויאמר אל האשה. ובח"ב תהילים (יט) ד"ה תורת, מס' ברכות (מ.) ד"ה ואמר.. כי אם היה סיפק בחכמת אדם להתגבר נגד יצרו הרוצה לבלעו בכל רגע, אזי לא היה שום צורך לאדם למצות עשה, והיה די לו במצות לא תעשה בלבד. משמע מזה שאין סיפק בחכמתו לתקן החסרון שנטבע בו, לזה השי"ת החפץ בטובת האדם גילה לו מצוות עשה שיעבוד בהם את השי"ת בכח הגוףרידעיין מי השלוח ח"א פרשת וילך ד"ה וילך.. ועוד זאת לא תספיק לו בשלימות, עד שיצטער באברי הגוף ויחסיר מאתו את ערלת הגוף בהמולו את בשר ערלתו. וכל זה הוא מפני שאדם הוא בגוף עפר מן האדמה, שמסתיר מעיניו בהירות השי"ת, ולכן כאשר ירצה האדם שיבא לו התגלות השי"ת ימול בשר ערלתו, כענין דכתיב (איוב יט) ומבשרי אחזה אלוה, ובזה יקרא האדם מתהלך לפני ה'רטוכמבואר בזוהר הקדוש בראשית פרשת לך לך דף צד. וזה לשונו: פתח אידך ואמר (איוב יט) ומבשרי אחזה אלוק מאי ומבשרי ומעצמי מבעי ליה אלא מבשרי ממש, ומאי היא, דכתיב (ירמיה יא) ובשר קדש יעברו מעליך וכתיב (בראשית יז) והיתה בריתי בבשרכם דתניא בכל זמנא דאתרשים ב"נ בהאי רשימא קדישא דהאי את מניה חמי לקודשא בריך הוא, מניה ממש, ונשמתא קדישא אתאחידת ביה., וישלים אף את החסרון שנמצא בו מיום הולדו ויהיה תמים. ולזה אף שאאע"ה היה ירא את ה' מעודו, והיה עובד את השי"ת בכל לבבו נפשו ומאדו, עכ"ז לא נקרא תמים עוד עד שהכיר חסרונו וימל אברהם, ואז היה תמים ונקרא מתהלך לפני ה':
1