בית יעקב על התורה, לך לך מ״חBeit Yaakov on Torah, Lech Lecha 48
א׳התהלך לפני והיה תמים. להבין הענין הוא, שאף כי אמר לו השי"ת אני הנה בריתי אתך, שזה מורה שהוא דבוק בהשי"ת אף בלי שום פעולה מצדו, אכן הלשון "לפני" מורה שהאדם מצדו יכיר איך שהוא דבוק בהשי"ת, לזה צריך האדם לפעול ולעבוד. והוא, כי באמת אין בכח שום אדם לנטות מרצון השי"ת וכדכתיב (מלאכי א׳:י״א) ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה. אך רזא דפני ה', שמורה על כבוד השי"ת, וכדכתיב (יונה א׳:י׳) כי מלפני ה' הוא בורח, והוא שגם יונה ידע שהשי"ת נמצא בכל מקום, ואין מקום שיאמר האדם שיסתר ויחביא את עצמו מהשי"ת ח"ו. אכן הוא ברח מלפני ה', שמרמז על כבודו יתברך, שהכרת כבודו ית' הוא רק במקום יישוב בני אדם, שהברואים מכבדים אותו והם בנייחא, אבל בים ובמדבר שאין שם בני אדם שיכבדוהו אין שם הכרת כבודו ית', והאדם הבא שם הוא מוטרד עד שאינו מכיר כלל אם נמצא גם שם כבודו יתברך. לכן ברח יונה מפני ה' לים, ששם אין דעת האדם מיושבת עליו, וכדאיתא בזוה"ק (לך פה.) ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני ה', ושם מסיים שהנביא ודאי ידע כי אי אפשר לברוח מפני השם, אלא שרצה לברוח מארץ ישראל כדי שלא תחול עליו הנבואה בחוץ לארץ. ובזהר תרומה (קעא.) מדייק לשון מלפני ה' ולא כתיב לפני וז"ל, אלא ודאי הכי הוא מלפני דהא רוח נבואה לא אתיא מגו שכינתא אלא מלפני אינון תרין דרגין דנביאים דקא שריין על שכינתא, ומההוא אתר דחיל למהוי תמן בארעא קדישא ועל דא מלפני. ובש"ס (תמיד לב.) יורדי הים אין דעתן מיושבת עליהן, ולזה אין שם הכרת כבודו יתברך, וכדאיתא במכילתא (בא) ובתנחומא (ויקרא) שיונה אמר לא מצינו בים כבודורלזכמו שהתבאר בשער האמונה – פתיחה לבית יעקב דף קלג: והענין הוא שביאר בזוה"ק, שבאמת האיך יכול האדם לברוח מפני השי"ת, ואיך יאמר נביא ה' שיברח מהש"י, אלא שרצה בטובתן של ישראל שלא תשרה עליו הנבואה, וכדאי' במכילתא (ריש פ' בא) יונה תבע כבוד הבן ולא תבע כבוד האב. ולכן רצה להטריד דעתו שלא תשרה עליו הנבואה, וכדאי' במכילתא (שם) וגם בהוספה למדרש תנחומא (סו"פ ויקרא) אמר יונה אני בורח מלפניו למקום שאין שם כבודו, מה אעשה אם אעלה לשמים שם כבודו שנאמר (תהלים קיב) על השמים כבודו. ואם על הארץ שם כבודו שנאמר (ישעיהו ו׳:ג׳) מלא כל הארץ כבודו, הריני בורח לים שאין נאמר שם כבודו. והענין שבים לא נזכר כבודו, לפי שבים דעתו של אדם נטרדת, כדאי' במס' תמיד (דף לב.) כל נחותי ימא לא מייתבא דעתיהון עד דסלקין ליבשתא. ולפי שאין הנבואה שורה אלא על חכם וכשהוא בישוב הדעת, לכן רצה להטריד דעתו כדי שלא תשרה עליו הנבואה. ובתפארת יוסף פ' בראשית ד"ה ויאמר אלהים: ובעת שהאדם אינו רואה מפורש הכבוד שמים שעולה מן הדבר, שם נטרד מאד דעת האדם, כי במקום שרואה אדם הכבוד שמים שיכול להגיע עוד מזה אין נטרד כ"כ. אבל בים ששם נדמה שלא מצינו שם כבודו, לזה נטרד שם דעת האדם. עיין עוד לעיל פ' בראשית אות ב ד"ה וזה דאיתא, לקמן פ' וישלח אות ד ד"ה וכדאיתא, בית יעקב שמות פרשת בשלח אות ס, פ' יתרו אות ב, פ' פקודי אות ט, בית יעקב הכולל פרשת בשלח ד"ה אז ישיר [ג], תפארת החנוכי על זהר פ' לך (פג.) ד"ה והנה כל.. וזה הוא הענין שהשי"ת אמר לאאע"ה ואני הנה בריתי אתך, היינו מצדי אתה דבוק אף בלי שום פעולה כלל, אכן אם תרצה להשיג כבוד ה' בתפיסת שכלך, ואתה את בריתי תשמור, ובזה יבחרו יראי ה', שאף כי יראו בחוש שכל מעשי האדם ותחבולותיו הם מהשי"ת אף הנעשה בלי דעת, אבל הם מצדם אין רוצים בזה, אך עושים מעשיהם בהשכל ודעת בכל אשר יפנורלחנתבאר בתפארת יוסף ראש השנה ד"ה הביאו לפני: אמרו לפני מלכיות בר"ה. והיינו שאל יאמר האדם, מאחר שהשי"ת נותן זאת הקדושה בקביעות אצל האדם, ממילא לא יוצרך לשום עבודה. וע"ז אמרה הגמ' אמרו לפני מלכיות, כי מלכיות רומז על מה שהאדם ממליך בדעתו את השי"ת, שלא יסמוך האדם על הקדושה הקבועה הנמצא אצלו ורק תמיד יעבוד את השי"ת בבחירתו. עיין עוד שם חג השבועות ד"ה אתם ראיתם.. וזה הוא שנאמר לו (לך יז) לתת לך את ארץ מגוריך את כל ארץ כנען. והוא, שאצל האומות נקרא רק ארץ כנען בלבד, שאחר שהראה להם השי"ת שאין בכח האדם לעבור על רצון השי"ת אינם עובדים אותו. ובישראל נקרא ארץ מגוריך, שאף כי הם דבוקים בהשי"ת אף בלא דעת, מ"מ הם מצדם לא יחפצו בזאת, אך לעבוד את הש"י תמיד לקדש את עצמם מדעת, עד אשר יבאו ע"י עבודתם למקום שיראו איך הם דבוקים בהשי"ת אף שלא מדעתרלטבית יעקב שמות פרשת וארא אות טז.. וע"ז מרמז מצות מילה שעומדת לאדם בתמידיות אף בשעה שאינו עובד את השי"ת מצדו, וכענין דאיתא בש"ס (מנחות מג:) בשעה שנכנס דוד לבית המרחץ וראה עצמו ערום אמר אוי לי שאעמוד ערום בלא מצוה, כיון שנזכר במילה שבבשרו נתיישבה דעתורמכמו שנתבאר לעיל פרשה זו אות מו.:
1