בית יעקב על התורה, לך לך נ״דBeit Yaakov on Torah, Lech Lecha 54

א׳והיה לאות ברית ביני וביניכם וגו'. הענין בזה הוא כדאיתא במס' אבות (פ"ב) בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך. והוא, כי מדת אברהם הוא מדת החסד להתפשט ולהרבות טוב לכל, היפך מאנשי סדום שרצו למנוע מדת החסד לבל ייטיבו לשום אדם, וכדאיתא עליהם בש"ס (סנהדרין קט.) שאמרו בואו ונשכח תורת הרגל מארצנו, לזה אחר שמל אאע"ה את עצמו ובירר את מדותיו אזי נהפכה סדום ובנותיה, שכן אם תתברר נפש מישראל באיזה מדה אז מתבטלת האומה המתנגדת לזו המדה, לזה כאשר הסיר אברהם מאתו את ערלת בשרו, נתבטלה ערלת כל העולם, סדום ובנותיה^רסאעיין בבית יעקב שמות פרשת בא אות נו: הנה המצוה היתה קודם יציאת מצרים לימול הערלה. כי במצרים הוא התגברות התאווה והשכחה מהשי"ת. וכמו כן נקרא מצרים ערוות הארץ, שג"כ מורה על זה שהיו שוכחים בהשי"ת לגמרי שהוא המנהיג. ונגד זה צוה השי"ת לבני ישראל שהיו משוקעים בתוכם, לחתוך הערלה ולצמצמם בזה המקום. וזה הוא מילה, רחמי לישראל ודינא למצרים, שמכח זה נאבדו מכל וכל. וכמו כן מצינו באברהם אבינו ע"ה, שאחר מצוות מילה נהפכה סדום, שהיו ג"כ מלאים כל טוב וכו'. ובסוד ישרים ליל שביעי של פסח אות טו [א]: והנה כאשר נתבררו ישראל באיזה מידה בתכלית השלימות, אזי נתבטל מן העולם אותה האומה שהיא עומדת נגד זו המידה וכו' עיי"ש. ועיין עוד לקמן פרשת וירא אות כג, כד, כו ד"ה ומהפכת.: