בית יעקב על התורה, לך לך ח׳Beit Yaakov on Torah, Lech Lecha 8
א׳ויאמר ה' אל אברם לך לך וגו'. מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו וגו' (ישעיהו מ״א:ב׳). איתא ע"ז בזוה"ק (לך פו.) מי העיר ממזרח דא אברהם דלא נטיל אתערותא לגבי קב"ה אלא ממזרח בגין דחמא שמשא דנפיק בצפרא מסטרא דמזרח וכו' פלח ליה כל ההוא יומא. ורמשא חמא שמשא דאתכניש וסיהרא נהרא וכו' פלח ליה כל ההוא ליליא. לצפרא חמא דאזלא חשוכא ואתנהיר סטרא דמזרח אמר ודאי כל אלין מלכא אית עלייהו ושליט דאנהיג לון וכו'. והענין בזה, דהנה כח ממשלה שנמצא בשמש וירח הוא כמו שאנו אומרים (בתפלת שבת) כח וגבורה נתן בהם להיות מושלים בקרב תבל, ובפנימיות הם מרמזים על חכמה ובינה. ומתחלה היה נראה לו לאברהם אבינו ע"ה שטוב לו לאדם להתנהג כפי חכמתו שתאיר בפניו, ואח"ז ראה שלפעמים נסתרה החכמה מעין האדם, ואז הוא נמשך רק אחר רצון הלב מדת בינה, שאין הדעת מאיר בו בעידן עשותו מעשהו, רק אחר הפעולה רואה הוא שהשי"ת גמר עליו לטוב כל מה שפעל ועשה. כמו שאמר החכם מכל אדם (משלי ל׳:א׳-ב׳) כי בער אנכי מאיש ולא בינת אדם לי וגו' ודעת קדושים אדע. ולא בינת אדם לי, מורה על פעולה שהיא לגמרי למעלה מתפיסתו, כי בינת אדם מרמז שיש לו עוד שייכות לחכמה, שיש לו עוד כח בחירה, וכדאיתא בזוה"ק (פנחס רכט.) חכמה לא אשתמודע אלא מגו בינה, שכח הבחירה הוא רק בחכמה, ובינה מורה שאין בה שום כח בחירה. וכדאיתא באדרא זוטא (האזינו רצ.) חכמה ובינה בחד מתקלא אתקלא דכר ונוקבא. ועל בחי' נוקבא איתא בזוה"ק (אחרי סה) ובגין דקרינן לה אם נוקבא דינין מינה מתערין, שמדת בינה היא מאירה בלתי אחר ההסתר, כדאיתא (מגילה יב) מדאמר בינותי מכלל דטעה, ואומר לא בינת אדם לי, אף בפעולה כזו שאין לי שום תפיסה בשעת עשיה, אכן אחר זה, ודעת קדושים אדע, שנראה שהפעולה היתה טובה מראש ועד סוף, לכן היה נראה לו לאברהם שעיקר הוא הבינה. כי שמש מרמז על ספירת בינה, כדאיתא בזוה"ק (משפטים קטו:) שמקור קבלת השמש הוא מבינה והירח מקבלת מחכמהמהאולי יש לבאר כמאמר המי השלוח ח"א פרשת אמור ד"ה והבאתם: אף שהירח הוא תחת השמש אך כדאיתא בזוה"ק (בראשית רלז:) אין לסיהרא עלאה קא מנינין, שהשמש היא מקבלת אור מסיהרא עילאה עיי"ש.. וכשראה אאע"ה אח"כ ששוב האיר לו החכמה, הבין מזה שנמצא בורא בעולם שברא כל אלה ומושל בהם, ולזה ברא השי"ת הכל בשיתוף. חמה ולבנה. יום ולילה. זכר ונקבה. מים עליונים ומים תחתונים. ולוין זה מזה כדאיתא בתנחומא (משפטים) ובזוה"ק מדרש הנעלם (תולדות קלו). ונשמע מזה שה' הוא אלהים אין עוד מלבדו, שאם יעלה ח"ו על דעת האדם ששתי רשויות הם א"כ איך יכולים לכנוס אחד בגבול חבירו. וכמו שמצינו בש"ס (סנהדרין לט.) היכי שביק ליה לאעבורי מיא בארעיה, ומהיכן נקח שיכנס אחד בגבול חבירו, משמע מזה שהשי"ת הוא אשר ברא כל אלה ומנהיגם כרצונו. וכעין דאיתא במדרש (נח רבה צא) אם ראית זכר רץ אחר נקבה קבלהו. ואם תראה נקבה רצה אחר הזכר אל תקבלהו. היינו אם תראה שיש לזכר התגברות על הנוקבא קבלהו, שכן הציב השי"ת בעולם. ואם תראה נקבה רצה אחר הזכר אל תקבלהו, מפני שזה הוא ההיפך מחוק הדרך ארץ שהציב השי"ת בעולם שהזכר ימשול על הנקבה:
1
ב׳והנה רואין אנו לפעמים, שאף אם יתגבר כח הנוקבא על כח הדכר יצמח אף מזה הולדה יקרה, וכמו מלכות בית דוד, שנראה שכל ההשתלשלות שלהם היה באורח יבוםמועיין בסוד ישרים עה"ת מכתי"ק פרשת וישב ד"ה ענין חותם: שנראה שכל מלכות בית דוד נבנה באורח יבום, אכן לזה מעיד עליו הכתוב כדאיתא (סוטה י:) יהודה וכו' זכה ונקרא כולו על שמו של הקב"ה וכו'. ובהמשך בד"ה העניין מבאר היטב כל העניין. ועיין עוד לקמן פ' וישב אות ל"ט, מ, בית יעקב הכולל פ' וישב ד"ה ויהי בעת, פ' ויקהל ד"ה ראו.. וכן לפעמים נמשכים מים עליונים אחר מים התחתונים, כי גם מהם ניכר שבחו יתברך, וכדכתיב (תהילים צ״ג:ד׳) מקולות מים רבים אדירים משברי ים אדיר במרום ה', וכדאיתא במדרש (בראשית רבה ה) שהמים מקלסין להשי"ת ואומרים אדיר במרום ה'מזנתבאר בתפארת יוסף פרשת בראשית ד"ה ויאמר אלהים: כי באמת מצד השי"ת אין שום הבדל בין מים העליונים למים התחתונים, כי בשורש הם לאחדים. וכמו שאמר כבוד אזמו"ר זללה"ה, שמה שלא נחשב בהקפיטל הללו את ד' המים אשר מתחת השמים, שמחשב שם מים העליונים ולמה לא מחשב המים התחתונים ג"כ וכו'. והוא כי שם מיירי בעת שעומדים להלל לפני ד', ובעת שמהללים, אין כלל מים התחתונים, כי הכל נחשב מים העליונים.. ומכל זה ניכר מלכות השי"ת בעולם שהוא ברא כל ומושל על כל. וזה הוא רצון השי"ת שחפץ בבריאת העולם ויצר בו את האדם שירצה לידע מי ברא אלה. ומי שהוא נקי אגב אמו יש לו דעה זו. והנה באמת הוא מלכות בית דוד באורח מישור ורק לפי הראות נראה שהשתלשלותן הוא באורח יבום, כדאיתא בזוה"ק (משפטים ק"ג ק"ד) חד רב ועילאה דהוה בעלמא וגזעא ושרשא דקשוט ואיהו עובד אבי ישי אבי דוד וכו' האיך נפיק שרשא דקשוט מגו אתר דא וכו'. ושם (קד.) יהודה אתה יודוך יהודה אבא קדמאה ואבא תנינא ולא הוה ביה חליפין לעלמין, וכל הענין שםמחכמבואר סוד הדבר בתפארת החנוכי על זוהר פרשת משפטים (קד.) ד"ה יהודה: יהודה אבא קדמאה ואבא תניינא ולא הוה ביה חליפין לעלמין וכו'. היינו כשמדת מלכות מתכוננת, מאיר בה מעתיקא, בסוד אבא יסד ברתא, ומתגלה הרצון מעיקרו ושרשו, שלא היה באורח יבום כלל, שזה הוא מסודר מאד וכו'. עיי"ש עומק הדברים.. וזה הוא דאיתא בזוה"ק (לך עח.) עוד אשגח ותקיל וצריף למיקם על ברירא דמלה ההוא אתר ולא הוה ידע וכו' כד מטא לההוא אתר חמא תקיפו דעמיקין ולא יכיל למיקם ביה כיון דחמא קב"ה אתערותא דיליה ותיאובתא דיליה מיד אתגלי עליה ואמר לך לך כו' וממולדתך מההוא חכמה דאת משגח ותקיל תולדתא דילך וכו' אל הארץ אשר אראך, אראך מה דלא יכילת למיקם עליה ולא יכילת למינדע חילא דההוא ארעא דאיהו עמיק וסתים:
2
ג׳הענין בזה, כאשר ראה אאע"ה ההשתלשלות ממלכי בית דוד שיצמחו בזה הארץ, שנראה שתולדתם הוא באורח יבום, ולא היה יכול להשיג העומק שלהם, עד עת מלחמת המלכים שהלך להציל את לוט, אז הבין שאבן מאסו הבונים היתה לראש פנה, והאיר לו השי"ת שכוונת הליכתו להציל את לוט, היתה רק להציל השתי פרידות טובות נעמה העמונית ורות המואביה (וכמש"נ במי השלוח ח"א פרשה זו ד"ה לך)מטזה לשון המי השלוח ח"א פרשת לך ד"ה לך: אל הארץ אשר אראך, זאת היא כנגד פרשת מלכים, כי בשם הראה לו הש"י כל הסודות ואף כי על המעשה לא היה ראוי להציל את לוט כי נולדו ממנו אח"כ האומות המעיקים לישראל ומה גם כי נצטוו שלא יבא עמוני וכו' ונראה שלא נמצא בהם שום טוב לקרבם לישראל, והראה לו הקב"ה כי נקבותיהם מותרות מיד ומאתם יצא מלכות דוד ושלמה וכמו שיתבאר שלא הלך להציל בלתי השתי פרידות טובות (בבא קמא לח:). עיין לקמן פרשה זו אות יד [ג], אות כז, אות לג, אות לה.. ואמר לו השי"ת לך לך, והוא כי חכמת התורה מובדלת מחכמת עוה"ז, שכל החכמות יוכל האדם לעמוד עליהם אף אם לא ייגע את עצמו כ"כ לסבול מהם ויוכל לעמוד על עומקם. אבל חכמת התורה, אם ירצה אדם להבינם ולעמוד על אמתתן יוכרח להכניס את עצמו בתוכן ולסבול מהם, שכן אין אדם עומד על דברי תורה אא"כ נכשל בהם כדאיתא בש"ס (גיטין מג.)ננתבאר היטב במי השלוח ח"א פרשת דברים ד"ה אחד: אחד עשר יום מחרב. כי בקבלת התורה עוד לא נזדכך לב ישראל להמשך אחר רצון הש"י בשלימות, ורק בשכלם הבינו כי טוב לפניהם לקיים רצון הש"י ולבם לא היה מזוכך, אך בביאת ארץ אז נזדכך לבם, וזה שאמר להם מרע"ה אחד עשר יום מחורב, היינו כשהייתם בחורב וקבלתם התורה היה בדעתיכם כי כבר נזדכך לבכם, כי הלכתם בג' ימים. ובאמת אינו כן כי יש מרחק אחד עשר יום, ולא קניתם ד"ת שיקבעו בלבכם, רק אחר הארבעים שנה ע"י המכשולות והנסיונות עי"ז נזדכך לבכם, שאין אדם עומד על ד"ת אלא א"כ נכשל בהם (גיטין מג.).. ואמר לו השי"ת לך לך, לך מחכמת עוה"ז ולך לחכמת התורה. ואף שנראה לך שמלכות בית דוד בא בגלגולין עקימין באורח יבום, אבל אם תעמיק ותכניס את עצמך בפנימיות שלהם תראה מפורש שהם באורח מישר, ועיקר בחינת א'ת'ה' שייך ביותר לשבטו של יהודה, וכדכתיב (ויחי מט) יהודה אתה, ואיתא ע"ז בזוה"ק (משפטים קד.) אתה אתר דא צריך לשמא דא ולא אחרא יהודה אבא קדמאה ואבא תנינא ולא הוה ביה חילופא לעלמין. ואתה מרמז שהוא פנים בפנים באורח מישר. ולהבין זאת למה הציב השי"ת זאת ההנהגה שנראה בזה העולם שנמצא פירוד בהבריאה, מאחר שהשי"ת הוא אחד, א"כ היה מהנכון שבעולם שברא ג"כ לא יהיה שום פירוד רק התכללות. אכן אין דבר נעלם מהשי"ת והיה גלוי לפניו שימצאו ברואים בעולם שירצו לשכח את שם ה' כמו דור הפלגה, שכל אחדותם היה לבנות המגדל, ועי"ז ישכחו את השי"ת, וכדאיתא בש"ס (סנהדרין קט.) אויר מגדל משכח, לכן הפיצם ה' ונתפרדו ביותר, וכדאיתא במדרש (לך רבה לט) שדור הפלגה משולים לבירה דולקת, וכח האש הוא המפרד ביותר, וכדאיתא בש"ס (ר"ה כח., סוכה לא:) כיון דלשריפה קאי כתותי מכתת שיעוריה, וע"י הפירוד ניכר מי ברא אלה. וראשית זו ההכרה היתה ע"י אבותינו הקדושים, שעל ידם נתגלה כבוד מלכותו יתברך אף בעוה"ז, וכדאיתא בש"ס (פסחים פח.) אברהם קראו הר, יצחק קראו שדה, יעקב קראו ביתנאמקורו במי השלוח מסכת פסחים (פח.) ד"ה ואמר: אברהם קראו הר היינו שיש בליטה שנמצא בורא עולם וצריך האדם לשמוע בקולו ולעזוב כל חמדת עוה"ז בעבור עבודתו. ויצחק קראו שדה, היינו שהש"י נמצא בכל מקום, וכל מה שהאדם מפסיד בעבור עבדות הש"י הכל יחזיר לו ביתר שאת כמו שדה שזורעים בתוכה. ויעקב קראו בית כי אין האדם יכול להרים את ידו ורגלו בלתי רצונו ית', כמו בית שהוא מוקף כן האדם מוקף שלא יוכל לעבור רצון הש"י.. אברהם קראו הר, היינו שנכנס למקומות כאלה שאי אפשר לאדם להתקיים שם, ובזה הראה לכל שמלא כל הארץ כבודו, והוא הנותן דעת באדם להתקיים אף שם, כי הר רומז לכח עצום, שאף שהוא נעלם מכל מקום ניכר בליטה מפורשת שיש במקום הזה כח גדול, וע"י עבודה נתגלה פנימיותו. יצחק קראו שדה, היינו שהחזיר כל דבר להשי"ת אשר נתנה לו, בבטחונו בהשי"ת שאם טוב הדבר בעיניו אז יצמיח לו עוד טובה גדולה מזו, כמו שכוונת הזורע כור בשדהו הוא להכניס ממנה כמה כוריןנבכמבואר בתפארת יוסף חג הסוכות ד"ה ויזרע [ג]: אמר בזה כבוד אזמו"ר זללה"ה, שמדתו של יצחק נמשל לזריעה. כמו זריעה אשר מי שאין לו הבנה בזריעה, נדמה לו שהזורע מאבד לארץ לגמרי, אבל הזורע בעצמו מאמין היטב שיוצמח מזה הרבה. כי כלום אדם זורע סאה, אלא להוציא ממנו הרבה כורין וכו'. וזה הענין שנמשל לזריעה, כי בזריעה שם אינו מכיר כמה הוספות שיכול להוסיף עליו השי"ת, כי אם יהיה מעט צמיחה כמו תבואה שלא הביאה שליש, מ"מ מכירין כמה יכול להוסיף על זה, אבל בזריעה שם אין מכירין כמה שיכול להוסיף עליו השי"ת. ומבואר כל עניין הזריעה ביצחק אבינו בסוד ישרים חג הסוכות אות נה, סט, עב, לקמן פ' תולדות אות ב, ג ד"ה וזהו וד"ה וזה, פ' וישלח אות ד ד"ה וכשרצה, פ' ויגש אות כז.. יעקב קראו בית, היינו שהיה לו התכללות מאלו השנים, ולא היה חפץ בשום התפשטות בעולם, וכשרצה לעשות איזה פעולה התיישב מתחלה פן ואולי לא בחר ה' בזה, והיה מברר מתחלה כל עניניו שלא יוצרכו להתברר אח"כ. ובאלה השלשה כחות הוא כלל כל העולם כולו:
3