בית יעקב על התורה, מקץ י״אBeit Yaakov on Torah, Miketz 11
א׳ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חולם וגו'. בזוה"ק (מקץ קצג:) רבי שמעון אמר מאי מקץ וכו' כיון דאסתכל יוסף בחלמיה אמר ודאי חלמא דזכירה איהו ואיהו טעה בהאי דהא ביה בקב"ה הוי כלא וע"ד אתר דהוה ביה נשיו קם קמיה מה כתיב ולא זכר שר המשקים וכו'. עד דתב דרגא לדרגא דהוה בה זכירה. הענין בזה, שמתחלה נדמה ליוסף הצדיק שעי"ז שיבקש משר המשקים שיזכרהו לפני פרעה יקרב ישועתו, ואמר, ודאי חלמא דזכירה איהו. אבל איהו טעה בהאי דהא ביה בקב"ה הוי כלא וע"ד אתר דהוה ביה נשיו קם קמיה, ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו. היינו מאחר שראה שהשי"ת חפץ להושיעו מעתה, לזה היה לו להשען רק בהשי"ת לבד, ואם כן הוא כדבריו שהשי"ת חפץ שהסיבה תהיה ע"י שר המשקים, אזי בעל כרחו שלא בטובתו יזכירו לפני פרעה אף אם לא יבקש יוסף מאתו. לזה נתעכב עוד שנתים ימים לברר כונתו בזה, עד דתב דרגא לדרגא דאית בה זכירה, שאז נתברר מה שביקש משר המשקים שיזכרהו, ואף שנדחה ישועתו, אבל רק לפי שעה ולא דיחוי עולמית, רק עד עת בא דברו אמרת ה' צרפתהו (תהילים ק״ה:י״ט), שהשי"ת צירף ובחן ובירר כוונתו שכן היה רצון השי"תסוזה הפסוק נדרש על יוסף הצדיק בזה העניין, כדאיתא במדרש שכל טוב (בראשית פרק מא), ולמה נתאחר ב' שנים, כנגד ב' זכירות שאמר לשר המשקים. שנאמר, כי אם זכרתני אתך והזכרתני אל פרעה, לכך נקנס להתאחר ב' שנים, וכן הוא אומר עד בא דברו אמרת ה' צרפתהו. וכן איתא בזוהר הקדוש (מצורע נה.): ותא חזי, כתיב ביה ביוסף ענו בכבל רגלו, עד אימתי ענו בכבל רגלו עד עת בא דברו, אמרת ה' צרפתהו, עד עת בא דברו דמאן, אלא עד עת בא דברו דיוסף, ואתבחין ההיא מלה, הה"ד אמרת ה' צרפתהו, כדין שלח מלך ויתירהו מושל עמים ויפתחהו.. כי כל מי שיש לו בר לבב ובעומק מכוון לשמים, לזה אף אם לפעמים נראה שנדחה ישועתו הוא רק לפי שעה ואחר זה יתנשא ועוד יוסיף שכר הרבה, כגוונא דזריעה שטומנין הגרעין בארץ ונראה שכלה ונפסד, אבל באמת נשאר קורט שאינו כלה לעולם וממנו מתפשט הזרע בארץ בתוספת מרובה. וזהו כונת הזוה"ק, עד דתב דרגא לדרגא דאית בה זכירה, שכל נגיעותיו נסתלקו, ולא נשאר רק הנקודה וקורט הטוב שכוון באמת לשמים אף בזה שביקש משר המשקים שיזכרהו לפני פרעה, והשי"ת התפשט זו הנקודה ונתברר עוד יותר ונתנשא בתוספת קדושהסזבתפארת החנוכי על זהר מקץ (קצג:) מבאר מאמר הזוהר הנ"ל: וכי הכי אתחזי ליה ליוסף צדיקא, דאיהו אמר כי אם זכרתני אתך. אלא כיון דאסתכל יוסף בחלמיה אמר ודאי חלמא דזכירה איהו. פירוש, שכיוון שראה יוסף שהחלום של שר המשקים הוא רומז על הרמת קרן ישראל, וכמו שביאר בזה כאאמו"ר הרב הגאון הקדוש זצללה"ה לפי שראה בו סדר שנראה בו אור המקור. והיא כפורחת עלתה נצה וגו'. עד שנעשה יין והיה בסדר מסודר. וחלום שר האופים היה שראה מעשי ידי אדם גמורים, שראה מעשה אופה, ולכן ראה בו שאינו מסדר השייך לישראל. והכי איתא בירושלמי ברכות (פ"א ה"ה) כך היא גאולתן של ישראל קימאה קימאה. ולכן נדמה לו, שמאחר שיש סדר בהחלום, לכן נדמה לו שהוא תיקון הגמור. ולכן כל הלבושים הרחוקים ג"כ יכולים להזדכך, וכדכתיב (ישעיהו ס״א:ה׳-ו׳) ובני נכר אכריכם וכורמיכם. ולכן, אף שיזהיר את שר המשקים שיזכרהו, מ"מ לא נקרא שבוטח בו וכו'. אכן טעה בזה, כדמסיק בזוה"ק, דהא ביה בקוב"ה הוי כלא וע"ד אתר דהוה ביה נשיו קם קמיה. פירוש, כי רק אצל השי"ת היה החלום חלום של זכירה, אבל לא נגמר עדיין התיקון מפורש. ורק מי שעומד נגד השי"ת מצדו, מוצא שבכל דבר נמצא כבוד שמים, אבל לא מצד הלבושים. אכן אחר שנתברר בהשנתים ימים, נזדכך שאף שר המשקים על כרחו הוכרח להזכירו, אף שהיה רוצה להבזותו וכו'. ומ"מ כל כך הגביר יוסף הצדיק עבודתו, עד שהוכרח להזכירו. וכדמסיק בזוה"ק שם, מאי שנתים דתב דרגא לדרגא דאית ביה זכירה.. והוא כענין דאיתא בש"ס (חולין קלג.) אמר אביי מריש הוה חטיפנא מתנתא וכו' כיון דשמענא להא ונתן ולא שיטול מעצמו מיחטף לא חטיפנא מימר אמרי הבו לי וכו' כיון דשמענא להא דתניא הצנועים מושכים ידיהם והגרגרנים חולקים משקל נמי לא שקילנא וכו'. ואל יעלה על הדעת שאביי מספר בגנות מעשיו הקודמים, רק שגילה בזה דבר עמוק, שכאשר רק שמע להא דתניא וכו' תיכף היה נמשך לצאת מדרכו שהיה מורגל בו ולא עכבו שום נדנוד נגיעה מלפרוש. והענין שהצנועים היו מושכין את ידיהן, כי במקום שאדם נהנה ומכניס בגופו כגון באכילה ושתיה שם צריך האדם לבירורים ביותר שאינו מכוין להנאתו. וזהו שאביי מספר והולך סדר הבירור איך בירר את עצמו כל פעם עוד יותר, ואחר שנתברר אזי נתברר שכל מה שעשה מראש ועד סוף היה כונתו רק משום חבובי מצוה, ובבירור האחרון הגביה כל הסדר, שאף מה שבראשונה היה חוטף כוון לשמים וכדאיתא במי השלוח (ח"א בלקוטי ש"ס חולין (קלג.) ד"ה אמר)סחוכמו כן ביאר על לשון הגמרא בסוד ישרים עה"ת מכתי"ק פרשת מקץ ד"ה כי כל בסופו: שאחר שנתברר {אביי} בזה, שאחר שמעו סילק את ידיו, ממילא גם מעשיו הראשונים נתבררו, שמה שחטף הוא באמת רק ממה שחיבב את המצוות. שהרי מה שיש להתברר בזה שיש בו נגיעה לצד עצמו, הרי נתברר במה שסילק ונמנע מלקבל אחר שמעו. וכן הם כל בירורי ישראל, שאחר שנתברר, אז יתעלה גם מה שעשו מתוך ההסתר יתברר גם כן שהוא מעומק הרצון הטוב. עיין סוד ישרים ערב יום הכפורים אות לב. ועיין הרחבת הדבר לעיל פרשת לך אות נב ד"ה והוא.. אמנם כל זה הוא רק בישראל, שבהם זרע השי"ת קדושה, ובמקום שזורעין צומח עוד יותר מכפי הזרע, לזה אין בהם שום דבר שידחה עולמית, שאני בעכו"ם כשנדחים הוא דיחוי עולמית, כי במקום שאין זורעין אינו צומח:
1