בית יעקב על התורה, מקץ כ׳Beit Yaakov on Torah, Miketz 20
א׳ופרעה חולם והנה עומד על היאור וגו'. איתא ע"ז בזוה"ק (מקץ קצד.) רזא איהו כמה דאתמר דא יוסף דנהר דא יוסף הצדיק הוא. הענין בזה, שיוסף הצדיק הוא המחבר כל הבריאה להשי"ת, בזה שעומד על משמרתו תמיד לצמצם את הבריאה, שלא תתפשט ביותר ולא יתעלם מאתה החיבור שיש לה להשי"ת. כי מצד השי"ת אין שום הפסק, ומבלעדי השי"ת לא נעשה דבר בעולם, רק הוא ית' מנהג כל הבריאה בתמידות. אכן כל החילוק הוא מצד הבריאה, שאם האדם יתפשט את עצמו ביותר, יוכל לאבד כל סדר יחוסו והחיבור שלו איך הוא מחובר להשי"ת. וע"ז מרמז השם שד"י, שאמרו בש"ס (חגיגה יב.) בשעה שברא הקב"ה את עולמו היה מרחיב והולך כשתי פקעיות של שתי עד שגער בו הקב"ה והעמידו וכו' והיינו דאמר ר"ל מאי דכתיב אני אל שדי, אני הוא שאמרתי לעולמי די. והוא, שאם היה העולם מתמתח ומתפשט עוד מעט, אזי לא היתה הבריאה מכרת מבטן מי יצאה, שהשי"ת הוא בעל העולם ומנהגה ומושל בה. וזהו ברזא דיוסף הצדיק, ששומר תמיד את הבריאה שלא תתפשט מצדה, שלא תתרחק מהשורש. וע"ז רומז חלום פרעה שהוא בדרגא דיוסף כדאיתא בזוה"ק (שם) דא חלמא דיוסף הוה וכו'. והענין הוא, כי השפעת אור השי"ת בעית ומקטף אקטופי וכדאיתא בש"ס (פסחים ח.), היינו שתחלת השפעה הוא שלא בהדרגה, ואח"ז נוטלה השי"ת בחזרה ג"כ שלא בהדרגה. לזה יצמצם האדם את עצמו מצדו שלא לקבל שלא בהדרגה, שאז לא יהיה בעית, ממילא לא יהיה מקטף אקטופי בחזרהקכטלעיל פרשת וירא אות ה., מאחר שהאדם מצדו אינו מתמתח להתפשט שלא בהדרגה רק צופה תמיד להשי"ת, לעומת זה יתנהג עמו השי"ת ג"כ בהדרגה ברזא דיוסף הצדיק, וכמ"ש יוסף לפרעה (מקץ מא) אשר האלהים עושה הגיד לפרעה, הראה את פרעה. היינו שבזה החלום מרומז כל סדר ההנהגה, שמתחלה היה הקב"ה בונה עולמות ומחריבן, שהיה להם אור בשפע שלא בהדרגה, והתפשטו בשפעת רב האור וכל אחד אמר אני אמלוך, לזה נתבטלו ג"כ שלא בהדרגה, וכדאיתא בזוה"ק (נשא קלה:) ששבעה מלכין קדמאין מרמזין על עלמין קדמאין דאתחרבו דכתיב בהו וימת וימת, היינו מפני שנדמה להם שכל המלוכה הוא רק להם, ולא הכירו מלכות השי"ת בעולם, לכן נתבטלו ולא נשאר מהם כלום. וע"ז מרמז חלום הפרות, שהכחושות בלעו השמנות ולא נודע כי באו אל קרבנה. עד שברא הקב"ה את עוה"ז ואמר דין הניין לי יתהון לא הניין לי, היינו מפני שעתה נטבע בעולם יראה שלא להתפשט עוד בגוף החיים כעלמין קדמאין, וממילא לא יהיה אור השי"ת בעית כ"כקלעיין הרחבת העניין לעיל פרשת נח אות ב ד"ה וגמר, אות ה ד"ה ויש מי, פרשה זו אות ח ד"ה והוא, אות יח.. אכן גם בהם היה נמצא איזה התפשטות בטובה שנשפע להם והתפשטו את עצמם בהטובה, לעומת זה צמצם השי"ת מהם כל הטובות ולא נשאר אך נח ובניו ושנים ושבעה ממיני החיות ובהמות, כדוגמת אילן שמשיר פירותיו ולא נשאר בו רק גופו ומתהוה ממנו הויה חדשה, וזה מורה על גודל הצמצום שהתהוה בעולם. וכמו כל אדם שירעב נשחת מראהו ואין בו שום התפשטות. וע"ז מרמז חלום השני משבלים שהם טובת עוה"ז, ולא נאמר בהן ולא נודע כי באו אל קרבנה, מפני שבדור המבול לא היה התבטלות לגמרי כמו בעלמין קדמאין, כי רק ההתפשטות ניטל מהם ולא גוף החיים:
1
ב׳ולפרעה נרמז בזה החלום שגם הוא מתפשט ביותר בהטובה שנשפע לו, וזה נרמז לו בחלומו שמתחלה יהיה שבע שני שבע, שאז יש כח באדם להתפשט כפי שיחפוץקלאכמבואר לעיל פרשה זו אות ד, אות ח ד"ה וזהו.. ואח"ז יבואו שבע שני רעב, שלא יהיה בהם כח לסבלם, והחכם עיניו בראשו להכין משני שבע לשני רעב ולחברם יחד, בכדי שיהיה לו קיום והויה אף בימי הרעב. וזהו חולקיה דיוסף וחלמא דיליה הוא. לכן לא הבין שום חכם מחכמי מצרים את החלום לפתרו, רק יוסף הצדיק הבין את חלום פרעה ופתרונו, ונתן להם עצה לקיים הפתרון, וחמש את ארץ מצרים להכין משני שובע לשני הרעב, והבין שחלום אחד הוא, היינו שבגוף החיים כבר נטבע צמצום בלב הברואים אחר שנחרבו עלמין קדמאין, עד שעל זה העולם אמר השי"ת דין הניין לי. ולזה בעשרה דורות שמנח ועד אברהם לא נאמר בהו וימת. אכן בענין הפרנסה שהוא התפשטות החיים, בזה נמצא עוד התפשטות בעולם, ע"ז אמר להם שיצמצמו את עצמם בשני השבע להכין מחית נפשם על שני רעב. וזה הפתרון היה רק ע"י יוסף הצדיק, מפני שאין זאת בכח שום עכו"ם לצמצם את עצמו בימי שובע ולהשאיר על ימי הרעב. ועל השנות החלום וגו' וממהר האלהים לעשותו, היינו שהשי"ת מנהג כן בעומק הרצון, והוא רזא דיוסף הצדיקקלבלקמן פרשה זו אות כב.:
2