בית יעקב על התורה, מקץ ל״אBeit Yaakov on Torah, Miketz 31
א׳ויאמר פרעה אל יוסף אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך. הענין בזה הוא, דהנה כל הימים שיוסף הצדיק היה בבית כלאו, לא היה שום הכרה והבנה איך לחבר אור עם חשך, לצמצם את עצמו ולהטמין משובע לרעב, שזה הוא מדת יוסף הצדיק שהוא אור הדעת, ואם אין אור דעת מנין. וכאשר הודיע להם יוסף הצדיק את זה, אמר אליו פרעה, אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך, שגם פרעה ידע שאין גם אחד בכל עמו שיהיה בו זה המבינות (כמו שנתבאר במאמרים הקודמים). ונתן להם עצה שימולו את עצמם ומזה יהיה להם הויה בעולם, וכענין דאיתא בתקוני הזהר (תיקון כב) מי יעלה לנו השמימה ר"ת מילה וס"ת יקו"ק. היינו אם האדם ימול את עצמו אזי יהיה לו חיים ויוכל לחבר אור עם חשך. ולזה כשלא מלו המצרים הרקיבו פירותיהן ולא יכלו לחבר אור עם חשך, וכאשר שמו את יוסף בארון במצרים והעלימו אותו, אזי התחיל כובד הגלות. ובגאולת מצרים נתגלו עצמות יוסףקנזכמבואר לעיל פרשת וישב אות מ ד"ה וכן היה.. וכאשר נתבשר יעקב אבינו שעוד יוסף חי, אזי, ותחי רוח יעקב, שהיה לו הארה מלעתידקנחכתב בזוהר הקדוש פרשת מקץ (קצז.) וזל"ק: ותא חזי, כיון דאתאביד יוסף מאבוי, יעקב אביד ההוא תוספת רוחא דהוה ליה, ואסתלקת מניה שכינתא, לבתר מה כתיב ותחי רוח יעקב אביהם, וכי עד השתא מית הוה, אלא ההוא תוספת רוחא ושכינתא אסתלק מניה ולא הוה בגויה, בגין דעצבונא דהוה ביה גרמא ליה, דלא הוה רוחא בקיומיה, ובגין כך ותחי רוח יעקב אביהם.:
1
ב׳וכן היה ענין נס חנוכה, שכמו שיוסף הצדיק נעלם ונדמה לעין שח"ו נתערב בין המצריים ושופע במקום זר, ואח"כ נתגלה שהוא יוסף הצדיק העומד בצדקו מתחלה ועד סוף. וגם בימי חשמונאי, נדמה לעין שהיונים טמאו כל השמנים, שזה מרמז שח"ו נשפע אור למקום זר, ואח"כ נתגברו בית חשמונאי ומצאו פך שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא נגעו בו היונים, והדליקו נרות בחצרות בית ה'קנטלקמן פרשה זו אות מ ד"ה וכן היה.. ובכל שנה ושנה בהגיע אלו ימי חנוכה, מתעורר זו ההארה כמו אז, מדמברכינן שהחיינו. אכן החילוק הוא, שאז נתגלה יוסף הצדיק לגמרי, ובנס חנוכה לא היה רק הארה. ולזה אמרו בש"ס (יומא כט.) שנס חנוכה לא ניתן לכתוב, כי ניתן לכתוב מורה על התגלות מפורש וגודל תקיפות. ומתחלה צריך אדם להתנהג במדת יוסף הצדיק, וכן כל התחלות ישועה הם במדת יוסף הצדיק, משכן שילה בחלקו של יוסף הצדיק והיו אוכלין קדשים בכל הרואה כדאיתא בש"ס (מגילה ט:), ואח"כ זכו לבית ראשון שהיה הארה אז מחיבור של תמיד של שחר ותמיד של בין הערבים, כל היום כלו אף שלא מדעת כוונו לרצון השי"ת, כמ"ש (תהילים קי״ט:נ״ט) חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך, וכ"ז הוא מפני שהיה תחלת התגלות מדת יוסף הצדיק, שאז הוא בטוחות גדול. וכשחרב בית הראשון נעלם זה האור הגדול ונשאר רק מעט מזה האור. ואח"כ היה נס פורים וניתן לכתובקסכדאיתא בגמרא יומא (כט.): אמר רב אסי, למה נמשלה אסתר לשחר, לומר לך, מה שחר סוף כל הלילה אף אסתר סוף כל הניסים. והא איכא חנוכה, ניתנה לכתוב קא אמרינן., היינו אף אם ישכח אדם זמן מה, מ"מ מאחר שנשאר מעט מהאור הגדול שהיה בבית ראשון, לזה אם יקרא בכתב פעם אחרת יזכור מהאור הגדול. ובבית שני נטמן זה האור, אכן בעידן עבודה היה מאיר להם מגודל הבטוחות הזה, וכענין דאיתא בפרי עץ חיים להאר"י הק' שבבית שני בשעת עבודה היה זווג פנים בפנים ושלא בשעת עבודה היה זווג אחור באחור. ולזה נס חנוכה שהיה בבית שני לא ניתן לכתוב, כי רק בשעת עבודה אזי נראה אור, ואח"ז נעלם ונסתר האורקסאכמבואר ענינו לעיל פרשת וישב אות יט ד"ה וזהו הטעם וד"ה וכשחרב.. ולעתיד יתקיים בו הכתוב (ישעיהו נ״ד:ט׳-י׳) כן נשבעתי מקצוף עליך ומגער בך כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה וחסדי מאתך לא ימוש וברית שלומי לא תמוט. היינו שעוד לעולם לא יתעלם זה האור. ובמכירת יוסף הצדיק שנתעלם זה האור, אזי אמרו השבטי ישרון בואו ונפזר את עצמנו, ולכן נכנסו בעשרה שערים שלא היה חבור ביניהם, מאחר שמדת יוסף הצדיק שמחבר כל נתעלם ולא היה מי שיחבר אותם, כי גם המלאכים צריכים לחיבור שהשי"ת משתף השם אלף למד בהםקסבכמו שנתבאר בתנחומא משפטים (יח): אמר ר' שמעון ב"ל, שמו של הקב"ה משותף עם כל מלאך, שנאמר, כי שמי בקרבו. ועיין בשיחת מלאכי השרת למרן רבי צדוק הכהן מלובלין זי"ע (דף לז.) בביאור הדבר.:
2