בית יעקב על התורה, מקץ ל״דBeit Yaakov on Torah, Miketz 34

א׳ויאמר פרעה אל יוסף אני פרעה ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצרים וגו'. איתא ע"ז במדרש רבה (מקץ צ) רבי יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר מן אני של בשר ודם את למד אני של הקב"ה מה אני של בו"ד שאמר פרעה הרשע ליוסף אני פרעה היה לו כל הכבוד הזה. לכשיבא אני של הקב"ה אני עשיתי ואני אשא עאכו"כ. הענין בזה, שתיבת אני מורה שמסתיר הכל בידו ואינו מוסר זאת בהבנת אחרים^קסוכי החילוק בין אני לאנכי, אני, הוא בעת שהשי"ת מבטל את האדם ומסתיר אותו, היינו שמראה כחו ית', שאדם אין לו זה הכח, כש"כ (דברים ל״ב:ל״ט) ראו עתה כי אני אני הוא. כי אני הוא הצמצום והיחוד של השי"ת בעצמו. ומורה שאין לאדם שום תפיסה בו ית'. ועם כ' הדמיון מורה על המדה אני והו, וזה מה שאיתא בגמרא (שבת פט.) היה לך לעזרינו. וזה ה' אלהיך כדאיתא במדרש (רבה יתרו כט) ובמכילתא (משפטים פ' כ) אלוה לכל באי עולם ואלהיך ביותר. היינו מה שהשי"ת משפיל עצמו לתוך הבריאה ומראה השייכות שיש לכל דבר אצלו ית'. והכ' מורה, שעד היכן שאתה פונה עצמך לי, כמו כן אני שורה בך, שיש לך תפיסה בי וכו'. בית יעקב שמות פרשת יתרו אות צ עיי"ש.. ואף שגם תיבת אנכי מורה על נקודת החיים, אכן שמוסר הדבר בהבנת אחרים. וזהו שאמר פרעה ליוסף אני פרעה, היינו אף שנמצא בך חכמה להבין החלום ולפתרו, אבל גוף הטובה הוא רק לי וממך נסתרה, כי לא נתגלה החלום לך רק לי, משמע מזה שאני הוא בעל הטובה וגדול אני מכל הברואים אף ממך. והוא שהשי"ת הציב עוה"ז דוגמת עלמא דאתכסייא, כמו שבעלמא עלאה הוא מלך וכהן תחותיה^קסזכמבואר בזוהר הקדוש (יתרו סז.): תא חזי בקדושה איהו מלך וכהן דמשמש תחותיה, בין לעילא בין לתתא, אית מלך לעילא דאיהו רזא דקדש הקדשים, ואיהו מלך עלאה, ותחותיה אית כהן רזא דאור קדמאה דקא משמש קמיה וכו'.. מלך היינו דרגא דאתכסייא, שאין אדם מבין החכמה שנמצא בהמלך וסדר הנהגתו. וכהן מורה על בחינת אתה כהן^קסחעיין לעיל פרשת וישב אות מב ד"ה הענין בזה., היינו שרק הוא מבין שנמצא רב חכמה וגודל יקרות בבחינת מלך ומתפשטה, ומבלעדי הכהן אין שום אדם מבין יקרות המלך וחכמתו, לזה הוא הכהן תחת המלך ומשנהו גדול מכל שאר הברואים, מפני שאין נמצא בשום אדם זו ההבנה שנמצא בבחינת כהן, שמכיר גודל יקרות המלך, שאין בשום אדם דוגמתו של המלך. וע"ז מרמז מה שאמר אני פרעה, היינו שאני הוא בחינת מלך ואתה כהן ומשנה לי, מפני שאתה מכיר שבי נמצא מקור הטובה, והא ראיה שהתגלות החלום היה רק לי ואתה הוא פותר את החלום. ונדמה לפרעה שהמתברר גדול מהמברר, לזה אף שהוא צריך להתברר, והבירור הוא ע"י יוסף הצדיק, מ"מ כשיתברר יהיה הוא גדול מיוסף. אמנם כל זה הוא רק בישראל, מפני שיש להם מקור ושרש ברצון השי"ת, לזה לא ידח ממנו שום נדח. אבל בעכו"ם אינו כן, שהרי נאמר (איוב ל״ז:כ״ב-כ״ג) שדי לא מצאנוהו שגיא כח, היינו שיכביד על האדם בגודל בירורים להכניס כל פעם עוד יותר בקדושה. וללקט מהעכו"ם רק מה שנתברר לטוב ומה שנשאר הוא רק פסולת^קסטלעיל פרשת תולדות אות לט, פ' וישב אות יח, ספר הזמנים – הגדה של פסח עניין פסח אות א.:

ב׳וזהו כונת המדרש, מאני של בשר ודם ניכר אני של הקב"ה, מה אני של בו"ד שאמר פרעה ליוסף אני פרעה היה לו כל הכבוד הזה. היינו, מזה שפרעה התפאר עצמו נגד יוסף שהוא גדול ממנו נעשה גדול מכל העם, כי נגד מי המלך מתפאר לומר אני גדול ממך, נגד אדם הדיוט אין כבודו של מלך להתפאר, אך לפני משנהו שהמשנה גדול מכל העם מתפאר המלך לומר אני גדול אף ממך, מפני שהחכמה והמדע שנמצא בי אין בך, נמצא שעי"ז שפרעה התפאר עצמו נגד יוסף לומר שמקור ושרש הטובה הוא רק בו ולא ביוסף, נשמע מזה שמלבד המלך עצמו הוא יוסף גדול מכל העם. לכשיבא אני של הקב"ה אני עשיתי ואני אשא עאכו"כ. היינו, כשיבא היום שהשי"ת יתפאר עצמו נגד ישראל שאין בהם היקרות שנמצא בו ית', וכדכתיב (ישעיהו מ״ט:ג׳) ישראל אשר בך אתפאר, אזי יתנשאו ישראל עוד יותר, שיהיו גדולים מכל הברואים שבעולם, מאחר שהשי"ת יתפאר מה בין לי ולך אני עשיתי ואני אשא, נגד מי מתפאר השי"ת נגד הגדולים מכל העולם^קעלעיל פרשת לך אות ד.. וכמו שמצינו שהשי"ת אומר על דור המדבר (תהילים צ״ה:י׳) והם לא ידעו דרכי, היינו שבאמת היו גדולים וחביבים מכל הדורות, וכדאיתא אין לך דור חביב כדור המדבר, רק דרכיו דקוב"ה הוא דלא ידעו, אבל הם גדולים מכל הדורות, כי אם לא זה לא היה הקב"ה מתפאר נגדם. וכענין דאיתא בזוה"ק (בהר קיא:) האי עבד אדון כל הארץ אקרי, היינו מאחר שנקרא עבד אלהים ממילא הוא אדון כל הארץ^קעאמבואר לעיל פרשת לך אות א: איתא בזוה"ק (בהר קיא:) האי עבד אדון כל הארץ אקרי, כי יסוד המכוון מבריאת עולם היה שיקרא השי"ת בשם מלך אף בעוה"ז, כי השכל שבעוה"ז הוא שאין מלך בלא עם, ובזה שאדם עובד את השי"ת וממליכו על כל עניני עוה"ז בכלל ובפרט בהכרתו שהשי"ת הוא אדון כל המעשים, האיש הזה הוא עבדא דמארי שמיא, ואדון כל הארץ אקרי. מאחר שהוא המקיים את כל העולם, בעשותו רצון השי"ת שברא העוה"ז על זה המכוון.. וע"ז מרמז מצות שבת שקדושתה גדולה מכל הקדושות, והוא בבחינת אני, שעיקר מצות שבת הוא בלא תעשה, היינו שהשי"ת מתפאר אז שרק לו הותר לעשות ולא לישראל, וכדאיתא גם במדרש שמצות שבת מרמז על אם כן מה בין לי ולך: