בית יעקב על התורה, מקץ ל״וBeit Yaakov on Torah, Miketz 36

א׳אכל שדה העיר אשר סביבותיה נתן בתוכה וגו'. איתא ע"ז במדרש רבה (מקץ צ) רבי נחמיה אמר נתן בהם עפר וקטמיות דברים שהן מעמידין פירות. והוא עפר מליחה, כענין דאיתא גם בש"ס (שבת לא.) מערב אדם קב חומטין בכור של תבואה ואינו חושש, ופירש"י ז"ל שהוא ארץ מליחה שמשמרת את הפירות. והענין בזה, דהנה ארץ מליחה מרמז על צמצום, שאם ירצה אדם שהטובה יתקיים לו ולא תאבד ממנו, אזי יצמצם את עצמו בהטובה בלי להתפשט, וכענין דכתיב (ויקרא ב׳:י״ג) וכל קרבן מנחתך במלח תמלח. ויעץ להם יוסף הצדיק שיצמצמו את עצמם בשני השבע לערב קב חומטין, וזהו שאמרו שאסור לאדם להתפשט בשני רעבון. וכן מרמז ע"ז במדרש שצוה להם יוסף שימולו את עצמם^קעגעיין לעיל פרשה זו אות לג ובהערה קסד שם.. וזהו מכוון למה שאמרו בש"ס (ביצה טו:) הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהם אדר שנאמר אדיר במרום ה'^קעדוזה לשון הגמרא ביצה (טו:): אמר רבי יוחנן משום רבי אליעזר ברבי שמעון, הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהן אדר, שנאמר (תהלים צג) אדיר במרום ה'. אי נמי, אדרא כשמיה, כדאמרי אינשי, מאי אדרא, דקיימא לדרי דרי. תניא נמי הכי, שדה שיש בה אדר אינה נגזלת, ואינה נחמסת, ופירותיה משתמרין. וברש"י שם ביאר: ופירותיה משתמרין וכו' ולי נראה שהוא מין עשב חשוב, וזרעו מתערב עם הפירות, ובשדה לבן קאמר, ומשתמרת התבואה מן הכנימה והתולעים, שריח אותו זרע מבריחן והורגן, כדאמר בחומטין שמשמר התבואה במסכת שבת (לא.).: