בית יעקב על התורה, מקץ ז׳Beit Yaakov on Torah, Miketz 7

א׳ויהי מקץ שנתים ימים וגו'. שמן וקטרת ישמח לב ומתק רעהו מעצת נפש (משלי כ״ז:ט׳). שמן, מורה על ד"ת מבוררים, וקטורת מורה על הארת אור השי"ת בכל הענינים שהכל ממנו ית'. וכדאיתא בזוה"ק (בהעלותך קנא:) קטורת קטירו דכלא. היינו שמקשר כל כוללות הבריאה בהשי"ת (וכמש"נ בפרשת תצוה אות ד, ה, ו). ולזה יוצרך האדם עוד לשמן, היינו אור ברור. כי אם לא יהיה לו בחינת שמן רק קטורת, שהוא אור גדול, יוכל האדם להתבטל כעלמין דאתחרבו, לזה ימשיך האדם מבחינת שמן ממדת זעיר אנפין לבחינת קטורת, היינו ע"י עבודה וצמצומים יבא לבחינת קטורת. אבל אם האדם יתפשט את עצמו כפי רצונו, אזי גם הארץ תעשה את שלה ותצטמצם מעצמה, שכן הוא רצונה, כענין דכתיב (בחקתי כו) אז תרצה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה תשבות וכדאיתא (בתורת כהנים בחקתי ב)^לחכמבואר ענין זה לעיל פרשת נח אות לה: רק שבזמן שהאדם מקבל הטובה המזומנת לחלקו בהדרגה ובהמתנת זמן, אז מתקיימת אצלו לאורך ימים ושנים ויוכל לעמוד בה כנגד מה שהיה לו סבלנות וצמצומים מקבלת הטובה. אבל אם האדם מתפשט עצמו וחוטף אותה טובה בבת אחת, הוא מוכרח לקבל גם ההפסקה מהטובה בבת אחת מה שאין בכחו ונכלה מאליו. וכענין שמצינו במצות שמיטה, שענינה שהאדם יצמצם עצמו בכל היקף שבעה שנה אחת, שיאכל תבואת שדהו בהדרגה ובצמצום ובהפסקה שלא יחטוף הטובה בבת אחת, שעי"ז יוכל לעמוד בשדהו לעולם. וכאשר עברו על מצוה זו נתחייבו גלות שבעים שנה כנגד שנות השמטה, וכדכתיב (בחקותי) אז תרצה הארץ את שבתותיה וכדאיתא (בתו"כ). ולא היה ע"ד העונש, רק מידם בעצמם היתה זאת להם, שמפני שלא נתנו הפוגות לקבלת הטובה ואכלו כל השנים הזריעות בבת אחת, התחייב מעתה שיקבל שנות ההפסקות והשמטות.. לזה כששמו את יוסף הצדיק בבור, שמדתו הוא לצמצם את עצמו בכל עניניו, אז התחילה גם הארץ להצטמצם, וכמו שהיה בדור המבול כן היה ברעב הזה, והכתובים מכוונים זה מול זה, מה כתיב ברעב הזה (מקץ מא) ותרעב כל ארץ מצרים ואח"ז כתיב עוד הפעם, והרעב היה על כל פני הארץ. ותרעב כל ארץ מצרים, הוא נגד הכתוב (נח ז) ויגברו המים וירבו מאד על הארץ. והרעב היה על כל פני הארץ, הוא נגד הכתוב (שם) והמים גברו וגו' ויכסו כל ההרים הגבוהים. כי הרים מרמז על הכחות הגדולים ביותר והם כל כחות הארץ, וכאן כתיב והרעב היה על כל פני הארץ, ודרשו חכז"ל (מדרש רבה מקץ צא) שהם העשירים שיש להם הון גדול מכחות עוה"ז. והוא, שמאחר שלא רצו לצמצם את עצמם מצדם באלו הכחות, לזה צמצמו הכחות את עצמם מצדם ואפס מהם כל הונם ורכושם:

ב׳וזה היה טעות יוסף הצדיק מתחלה שראה בחלומו הראשון (וישב לז) והנה אנחנו מאלמים אלמים, זה מרמז על קטורת קטירו דכלא. ובחלום השני ראה (שם) והנה השמש וגו' משתחוים לי, זה מרמז על אור ברור. וזהו דכתיב (תהילים ק״ה:י״ז) לעבד נמכר יוסף וגו' עד עת בא דברו אמרת ה' צרפתהו, שהבין אח"כ שמהנכון להסתיר זאת התקיפות מרזא דקטורת, שהם הכחות מקדושה שנטבע באדם משרשו. ולזה קרא אח"כ בניו אשר נולדו לו (מקץ מא) את שם הראשון קרא מנשה כי נשני אלהים את כל עמלי ואת כל בית אבי, היינו התקיפות שנמצא בו משרשו, ואת שם השני קרא אפרים כי הפרני אלהים וגו', היינו אחר שהאדם מצמצם את עצמו מצדו, אזי מאיר לו השי"ת אח"ז גודל אהבתו שבחר בו משרשו^לטכמו שביאר במי השלוח ח"ב פרשת מקץ ד"ה ויקרא יוסף: ושם אפרים על ראותו בטוב, וזה נקרא הפרני שנרחב לבו, כדכתיב ונתון אתו על כל ארץ מצרים. וזה הפרני אלהים בארץ עניי שעל ידי שסבל זכה להטובה, והכיר טובה גם בהסבלנות.. וזהו ומתק רעהו מעצת נפש, היינו מי שהשי"ת אוהב אותו יורהו וילמדהו שהוא יצמצם את עצמו מצדו בהדרגה, ואח"ז יבא לגודל האהבה שמשורש. וכמו שמצינו בשלמה המלך ע"ה, שכל שפע נבואתו היה בגודל אהבה וקראו השי"ת בני, הורהו השי"ת עצת נפש, שילך בדרך משפט וישמור מצותיו לצמצם את עצמו ועי"ז יתרומם קרנו מאד^מכדכתיב במשלי (כז): חכם בני ושמח לבי ואשיבה חרפי דבר. ואיתא על זה בגמרא עירובין (כא:): אמר רב יהודה אמר שמואל, בשעה שתיקן שלמה עירובין ונטילת ידים, יצתה בת קול ואמרה וכו' ואומר חכם בני ושמח לבי ואשיבה חרפי דבר. ושם באותו פרק נאמר: שמן וקטרת ישמח לב ומתק רעהו מעצת נפש.. ובדברי תורה ג"כ נמצא בחינת שמן וקטורת, וצריך להמשיך אור ברור לתוך מעשה המצות בכדי שיהיו כל ההשפעות בהדרגה. ושלשה אורות הם, נר שבת ונר חנוכה ונרות שהדליקו במנורה הקדושה, ובכולם המצוה שתהא שלהבת עולה מאליה. והענין בזה, כדאיתא בש"ס (פסחים ח.) החילוק בין נר לאבוקה, ושם ממשיל אורם של צדיקים נגד אור השכינה כנר בפני אבוקה, ומחלק שם בין נר לאבוקה האי בעית והאי לא בעית האי משיך נהוריה וזה מקטף אקטופי. ולהבדלה אמרו שאבוקה הוא מצוה מן המובחר, והוא כי הבדלה מורה שיבדל האדם ממה שנדמה לו בשבוע העבר על עניני עוה"ז שמותר לו להתפשט בהם, ויגער בעצמו שלא להתפשט בהם, שגערה הוא אחד מעשרה דברים שהעולם נברא בהם כדאיתא בש"ס (חגיגה יב), והעולם נשתכלל במוצאי שבת, וכדי שלא יתפשטו בגודל זרם, לזה צריך להאיר אז באור השכינה שנמשל לאבוקה^מאכמבואר במי השלוח ח"ב (קו.): לכן במוצאי שבת מבדילין שלא יתערב קדושת השבת מה שכבר נקבע בימי החול שיכול חלילה להפסיד הכל לכן מבדילין, שמורה ששבוע העבר כבר נשלם ועתה מתחיל עסק חדש.. אבל בשאר הימים, צריך האדם מתחלה להאיר מצדו באור בשר ודם ע"י צמצומיו שימשך נהורא ושלא יהיה מקטף אקטופי ולא בעית^מבבית יעקב הכולל פרשת מקץ ד"ה ויהי מקץ [ב].: