בית יעקב על התורה, נח י׳Beit Yaakov on Torah, Noach 10
א׳נח איש צדיק. כתיב (איוב כ״ב:ל׳) ימלט אי נקי ובמדרש תנחומא (נח ט ובב"ר פ' כט) ימלט אי נקי זה נח שהיה צדיק ולא נקי, שלא היה צדיק שלם. היינו כי נקי הוא בשרשו, שלבו מבורר שלא יתאוה כלל לנטות מהרצון, אף שעל הלבוש נראה שיש לו התפשטות. וצדיק הוא בהיפוך, שעל הלבוש והגוון מעשיו רצויים מאד אבל בשרשו אינו עוד נקי, היינו שאינו מזוכך מעומק לבו שלא יתאוה כלל למה שהוא נגד רצונו יתברך, רק שמתגבר על יצרו ומתאפק מלעשות תאות לבו. וכדאיתא בש"ס (סנהדרין לג:) מניין ליוצא מב"ד חייב ואמר אחד יש לי ללמד עליו זכות מניין שמחזירין אותו ת"ל נקי אל תהרוג. ומניין ליוצא מב"ד זכאי ואמר אחד יש לי ללמד עליו חובה מניין שאין מחזירין אותו ת"ל צדיק אל תהרוג. שצדיק נקרא מי שבאמת אינו נקי, רק על הלבוש ושרשו אינו כן. ונקי, היינו בשורש, והוא הצדיק הגמור באמתסלקמן פרשת וישב אות ו, פרשת ויחי אות ח.. ולפי שנח היה רק צדיק ולא נקי, היינו שלא היה מבורר ומזוכך בפנימיות לבו כאשר נראה מתולדותיו ומעשיו, כדאיתא בזוה"ק פ' לך לך (פג.) דכד נחית ומטא לההוא דרגא מה כתיב וישת מן היין וישכר ויתגל. וכמו שיש דורשין אותו לגנאי מדכתיב בדורותיו, משמע שלא היה צדיק אלא לפי שעה בעשרה דורות שמאדם עד נח. אבל בדורו של אברהם אבינו ע"ה דהיינו מהתחלת ילד השני, שמנח עד אברהם לא היה צדיק, אכן יען אשר לפי שעה היה צדיק ניצול מן המבול. כמ"ש (ר"ה טז:) שאין הקב"ה דן את האדם אלא לפי מעשיו באותה שעה כדכתיב (וירא כא) באשר הוא שם, שהלא הזהיר בתורתו לא תקום ולא תטור, והשי"ת שומר את התורה תחלה כדאיתא במדרש (רבה בחקותי פ' ל"ו וירושלמי ר"ה פ"א ה"ג), והאיך חייבה התורה עונש להאדם על עבירה שעבר, הלא כתיב לא תקום ולא תטור, אלא שבודאי השי"ת אינו מעניש על מה שעבר רק על ההוה, על מעשיו שבאותה שעה, שכיון שנתקלקל האדם ונשתרש בחטא אז הוא מועד ועלול לחטוא כל שעה, ועונשין אותו על עומק לבו שנמצא בו כעת חשק לחטוא בהוה, וכדאיתא בתדב"א אל ידאג אדם מעבירות שעשה אפילו במזיד, אלא שנפתח פתח לפניו לעשות כמה עבירות, היינו שנקבע שורש החטא בגופו ונקל לו לעבור עוד. ולכן מועיל התשובה אם מקבל על עצמו בכל לבו שלא לחטוא עודסאכמבואר גם לקמן פרשת מקץ אות ח ד"ה אכן: ואף אמנם אם יאונה ח"ו לאדם שיחטא ואשם, ואח"ז יתחרט על אשר עשה ויתודה על אשר עשה, ויברר את עצמו אח"כ וימסור נפשו להש"י, אזי ימחול לו השי"ת על עונו ולא יזכרהו עוד, כי מאחר שהשי"ת צוה לעמו ישראל (קדושים יט) לא תקום ולא תטור, משמע מזה שכן הוא מדת השי"ת שאינו נוקם ונוטר, אכן כל עונש החטא הוא כל זמן שעוד נקבע בו כח הרע וקשה לו להתברר וליטהר, אבל כאשר יזכה להתברר וימסור נפשו להש"י, אזי יטהר.. ולכן אינו דן השי"ת את האדם על העתיד אף שרואה את הנולד, לפי שלא נפתח לו עוד לעת עתה פתח לחטוא:
1
ב׳ולכן ניצול נח מן המבול, רק שהוצרך להמלט בתיבה, כי מי שהוא נקי וצדיק גמור זה אינו צריך להמלט בתיבה כי הרבה רוח והצלה לפניו יתברך. וכמו שראינו שמשרע"ה וכל יוצאי מצרים הלכו בתוך הים בחרבה ולא הוצרכו לתיבה. אך מי שהוא אינו נקי וצדיק גמור, זה צריך להסתר בתיבה שתגן בעדו לפי שעה, וכדכתיב (ישעיהו כ״ו:כ׳) חבי כמעט רגע עד יעבר זעם, שעל הרשע הוא אומר, אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו (ירמיהו כ״ג:כ״ד), היינו שאין מועיל לו הסתרה כלל. רק צדיק שאינו גמור הוא מקבל הגנה והסתרה והמלטה ע"י תיבה, וכמו שיתבאר לקמן (ענין יח) שהעצה היעוצה לו שיסתר בתיבה, היינו שיסתיר כל בטוחות ותקיפות שיש לו במעשיו, שלא יאמר כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל, רק כדכתיב (דברים ח׳:י״ח) וזכרת את ה' אלהיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל. ואף שהוא צדיק בכל מעשיו ומתגבר על יצרו, עכ"ז לפי שעה הוא צריך הסתרה, כי לפעמים יוכל הרשע לבלעו וכדכתיב (חבקוק א׳:י״ג) כבלע רשע צדיק ממנו, ודרשינן בש"ס (ברכות ז:) צדיק ממנו בולע צדיק גמור אינו בולע, ואף כי אפילו רעותא טבא של איש ישראל אינה הולכת לאיבוד, וכדאיתא בזוה"ק (תרומה קנ:) אפילו רעותא טבא דבר נש לא מתאביד, היינו ששום מחשבה טובה של ישראל אינה הולכת לאיבוד, וכ"ש מי שהוא צדיק גמור בכל מעשיו. אך יען שכל רשע נמצא בו בהכרח איזה מדה טובה, כי אם היה כולו רע לא היה לו חיים כלל ושום מציאות, לכן בשעה שהשי"ת בוחר באיזה מדה להנהיג בה את עולמו ועוסק בה, אזי יוכל אותו רשע שמקבל כח חיותו מאותה מדה להתרומם ולהצליח לבלוע את מי שאינו צדיק גמור שאינו מזוכך עדיין בשרשו. והעצה לזה הוא שיחביא עצמו מפניו בתיבה, היינו שיסתיר זכותו ובטוחות שלו, ויהא נדמה לפניו שאין לו רכוש כלל מצדו, שלא יראה לפי שעה שום גאות והתפארות, ואזי אין לרשע שליטה וקטרוג עליו, וכדכתיב (איוב מ״א:כ״ה) אין על עפר משלו, היינו שאין להרשע ממשלה על מי שאומר ונפשי כעפר לכל תהיה, וכדמסיים הכתוב (שם) הוא מלך על כל בני שחץ. היינו שעל המתגאה בלבד הוא מולך על מי שבוטח בעצמו ואומר כחי ועוצם ידי ע"ז הוא מושל:
2
ג׳וזה כוונת המזמור (תהילים קכ״ה:א׳-ב׳) שיר המעלות הבוטחים בה' כהר ציון לא ימוט לעולם ישב ירושלים הרים סביב לה וה' סביב לעמו מעתה ועד עולם כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים וגו'. הבוטחים בה' פירוש מי שאינו בטוח בזכותו וצדקתו אף שמכיר עצמו שהוא צדיק כדאיתא בש"ס (ברכות סא) לידע אינש בנפשיה אי צדיק גמור הוא או לאו, בכל זאת הוא אין לו בטוחות בנפשו להתברך בלבבו כחי ועוצם ידי, רק כל מבטחו הוא רק במילי דשמיא בלבד, שבזה יוכל האדם לבטוח, אבל לא בעניני עוה"ז, וכדאיתא בזוה"ק (תולדות קמב.) אשרי אדם עוז לו בך (תהילים פ״ד:ו׳) זכאה בר נש דיתתקף ביה בקוב"ה וישוי תוקפיה ביה. יכול כחנניה מישאל ועזריה דאתתקפו ואמרו (דניאל ג׳:י״ז) הן איתי אלהנא די אנחנא פלחין יכיל לשיזבותנא מן אתון נורא יקדתא ומן ידך מלכא ישזיב. אלא כיון דידעי דלא אמרו כדקא יאות אהדרו ואמרו והן לא ידיע להוא לך מלכא וכו' בין ישזיב בין לא ישזיב ידיע להוי לך מלכא די לאלהך לא איתנא פלחין. אלא לא יתתקף ב"נ דיימא דקוב"ה ישזיב אי איהו עבד לך בכך וכך, אבל ישוי תוקפיה ביה בקוב"ה דיסייעא ליה כד איהו אשתדל באינון פקודין דאורייתא ולמיהך באורח קשוט, דכיון דאתי ב"נ לאתדכאה מסייעין ליה ודאי, ובדא יתתקיף ביה בקוב"ה דאיהו יסייע ליה ובג"כ עוז לו בך דלא ישוי תוקפיה באחרא. היינו, כי בעניני עוה"ז אין מבטח עוז לשום צדיק שיוכל לבטוח ולהשען בזכות מעשיו, לפי שהשי"ת מחליף כל פעם את ההנהגה כפי הצורך להתפשטות המדותסבמבואר בזוהר הקדוש (וירא קט.): והוא מסבות מתהפך. קב"ה מסבב סבובין ואייתי עובדין בעלמא לאתקיימא, ולבתר דחשיבו בני נשא דיתקיימון אינון עובדין, קב"ה מהפך לון לאינון עובדין מכמה דהוה בקדמיתא וכו'. עיין הסבר בזה בסוד ישרים שבת חוה"מ סוכות אות לא, לקמן פ' וישלח אות ג ד"ה והנה., ובשעה שעוסק באיזה מדה אשר אותו צדיק אינו מדוגל בה יש עליו קטרוג, ולכן יש כמה צדיקים שאינם מושפעים בטובות עוה"ז ולהיפוך כמה רשעים שמצליחים, הכל כפי המדה המתפשטת באותה שעה, שאזי כל מי שמחזיק באותה מדה מתרומם ומצליח עד שהרשע יוכל לבלוע צדיק. וזש"ה הבוטחים בה' כהר ציון לא ימוט לעולם ישב. היינו שזה שבוטח רק בה' ולא בנפשו, לפי שמשים נפשו כעפר ואין לו בטוחות ורכוש מה מצדקתו, זה יש לו הגנה גם בשעה שמתהפך השי"ת ממדה למדה שלא יאבד לעולם. אבל מי שנשען על כח מעשיו ומתברך בלבבו כחי ועוצם ידי, הוא נכלה באותה שעה, וע"ז נאמר (דברים ו) כי אל קנא ה' אלהיך, שהשי"ת דוחה ומכחיש את הבטוחות שלו וממילא אין לו חיים כלל. ולפי שכל עיקר הבטוחות של האדם הוא החיים, שכל עוד נשמתו בו הוא בוטח במעשיו, וכשהשי"ת מכחיש בטוחות שלו נוטל ממנו את כח חיותו ונאבד, אבל הבוטח בה' הוא כהר ציון לא ימוט לעולם ישב, שממה שהאדם מסיר התקיפות והבטוחות ממנו, הוא מקבל הגנה גם בשעה שההנהגה מתהפך ממדה למדהסגמבואר בתפארת יוסף ערב יום הכיפורים ד"ה וידבר ד': בעת שהשי"ת מתחיל להתנהג בהנהגה חדשה, ובהנהגה שעברה נדמה לו שהיה לו תפיסה מה. וכעת השי"ת משנה מהנהגה להנהגה, אז הוא העצה לאדם שיבטל כל תפיסתו לגמרי. וזה נקרא אמונה יתירה, והיינו שיתמשך אחר רצונו ית' איך ינהג עמו, ולא יתן שום הויה לתפיסתו. לקמן פרשת וישלח אות ג ד"ה והנה, אות ו.:
3
ד׳וזש"ה ירושלים הרים סביב לה וה' סביב לעמו מעתה ועד עולם. ירושלים, היינו כל מיני יראות וצמצומים שיש בדברי תורה. הרים סביב לה, היינו שמזה קונה האדם כחות עצומים, המשפיעים עליו חיים וקיום לפי שעה להגן עליו מסביב ע"י מה שיהיה לו אחרית טובה לעתיד. כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים וגו', שלא תהיה עליו שליטה מהרשע שמצליח לפי שעתו, בשביל שמחזיק באותה מדה שהשי"ת עוסק בה כעת ונסתר מפני הקטרוג. וזהו הענין כאן בנח שהיה רק צדיק שעדיין לא היה מבורר בפנימיות הלב בשרשו, רק בשביל שאחז בצמצום שהיה מתחזק ומתאפק מלעשות היפוך רצון השי"ת, כמו כן הלך עמו השי"ת ונתן לו הגנה והסתרה עד יעבר זעם, יען אשר לא רצה נח להראות ולברר את מצפונות לבו, והקטרוג אינו יכול להיות רק על מה שנגלה בפועל, כי ידיעת המלאך אינו שולט רק על מה שנראה וניכר לעין כל ולא על מה שבעומק הלב, ועל הלבוש היה צדיק במעשיו, וכדאיתא בזוה"ק (וירא קא:) על מלאכים בגין דאינון לא ידעי אלא מה דאתמסר לון למינדע:
4