בית יעקב על התורה, נח י״זBeit Yaakov on Torah, Noach 17
א׳קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם. בזוה"ק (נח ס:) כיון דעבדין חוביהון באתגליא לעיניהון דכלא כדין ותשחת הארץ לפני האלהים הה"ד כי מלאה הארץ חמס דלא הוה אתר בכל ארעא דלא הוי באתגליא. הכונה שעל ידי דעבדי באתגליא, לא היה אפשר להם שום תיקון על ידי תשובה, וכענין המבואר בזוה"ק נח (עג:) ת"ח כיון דחטא בר נש אתרשים חוביה לעילא ולא אמחיק בר בתוקפא דתיובתא סגיא כד"א (ירמיהו ב׳:כ״ב) כי אם תכבסי בנתר ותרבי לך בורית נכתם עונך לפני וגו', חב ביה זמנא תליתאה אתפשט ההוא כתמא מסטרא דא לסטרא דא כדין נכתם עונך לפני. ושם נראה שח"ו אתמנע תשובה מניה. והטעם בכל זה, אף שאמרו חכז"ל אין לך דבר שעומד בפני התשובה. אכן כל תיקון התשובה הוא כשיכיר את החסרון ועוזב את החטא באותו פרט שנכשל בו, שבזה הוא מתקן באותו מקום עצמו שפגם. ולפעמים כשנשרש החסרון במוחו שנשתבשה דעתו, אז צריך להרבות בתשובה עצומה עד שיתקן החסרון גם בשרשו ובדעתוצביאור העניין בתפארת יוסף מסכת יומא (פו.) ד"ה רב חמא: כי עיקר התחלת התשובה הוא שיראה לתקן את הכחות השובבים הנמצאים בו, כי במקום שאדם רואה שהוא משוקע מאד ויש לו כחות שובבים, שם צריך האדם לשוב לרפאות את כל אלו הכחות. ואיך יכול לתקן את זה, על ידי דברי תורה, כי ע"י דברי תורה יכול האדם לרפאות את עצמו מכל וכל כי על דברי תורה נאמר (משלי ג׳:ח׳) רפאות תהי לשרך וכו'. כי על ידי דברי תורה ועבודה יכול השי"ת לזכך ולחזק את שורשו, והיינו, כי על ידי שהאדם השב אל ד' בכל לבו ובכל נפשו, והולך ומקבל על עצמו כל מיני סבלנות של ד"ת, אף שנדמה לו שח"ו אבד מקומו ושורשו, השי"ת הוא כל יכול, לטהר את לבו ולחזק שורשו ולעשותו עיקר בישראל. וזה ביאור מאמר רב יהודה שמתרץ כאן מאהבה או מיראה, שזה מורה על אדם שלבו נקי ומבורר, רק שיש לו כחות שובבים, וכאן נקרא בשם בן, רק שיש לו כחות שובבים, ועל ידי תשובה מאהבה או מיראה יכול לרפאות את אלו הכחות ג"כ ולטהר עצמו מכל וכל. וכאן ע"י יסורין מורה, באם האדם רואה שלבו נטבע בו משורש עקום ח"ו, וזה האדם צריך לשוב אל ד' בכחות גדולות, וצריך לקבל על עצמו כל מיני סבלנות של דברי תורה, וזה מורה ע"י יסורין.. וכל זה הוא רק כשנעשה החטא בהצנע באופן שאין מכיר בחטאו זולת השי"ת, ואזי מועלת לו תשובה. אבל מי שחטא בפרהסיא, שאחרים מכירים בחטאו ואינם מכירים בתשובתו, בטח אין מקום לזה שישוב בתשובה שלמה לתקן את החטא, שלולי זאת לא היה השי"ת מגלה חטאו בפני אחרים, שעי"ז לא יוכל להמחות רושם החטא מכל וכל, כיון שנשאר חוטא בעיני המכירים בחטאו ולא בתשובתו. ובודאי גלוי וידוע לפניו יתברך שלזה החטא אתמנע תשובה מניה, שאף אם ישוב הוא מהשפה ולחוץ, ומטעם זה לא מצינו שתועיל תשובה בחייבי מיתות ב"ד או מלקות, לפי שיש עדים בחטאו, ואם יועיל לו תשובה לא קרה לו זה החטא במגולהצאמבואר לקמן פרשת וירא אות לד ד"ה והטעם עיי"ש.. וז"ש דוד המלך ע"ה (תהילים נ״א:ו׳) לך לבדך חטאתי וגו', היינו, מאחר שלך לבדך חטאתי בהצנע ואין שום אדם מכיר בחטאי, בטח יש לי תיקון בתשובהצבמקורו במי השלוח ח"א שמואל ב' (יז) ד"ה ויאמר: כי כל חטא שאינו בפרסום מהנקל לתקנו אבל כשהוא בגלוי אז קשה לתקנו.. והרע בעיניך עשיתי, היינו, שאתה יש לך טובת עין שאתה מכיר ג"כ בתשובה כמו בהחטא. אבל מי שחטאו באתגליא נגד בני אדם שאין בהם טובת עין להכיר בהתשובה כמו בהחטא, בטח אתמנע תשובה מניה, וכדאיתא בש"ס יומא (פז.) כל החוטא ומחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה. וזה שחוטא בפרהסיא ג"כ נוגע במחטיא את הרבים, וכדאיתא בזוה"ק אמור (קא.) ת"ח כד בר נש חטי וחב זמנא חדא ותרין ותלתא ולא אהדר ביה הא חובוי באתגליא ומפרסמי לון לעילא ומפרסמי לון לתתא וכרוזי אזלין קמיה וכו' ע"ש כל הענין. ועיין זוה"ק ויקרא (כד) כיון דשמאלא אסתכם בימינא כדין לא תליא בתשובה וכמו שנתבאר לעיל:
1