בית יעקב על התורה, נח ט״זBeit Yaakov on Torah, Noach 16
א׳ותמלא הארץ חמס. חמס נקרא מה שמקבלים השפעה בחטיפה חנם בלא יגיע כפיםפזכי מלאה הארץ חמס תרגם אונקלוס ארי אתמליאת ארעא חטופין.. אמנם בשורש אין אדם מקבל טובה מיד השי"ת בחנם, וכל מי שמקבל טובה בעוה"ז הוא ראוי לחלקו, וכדאיתא בש"ס ב"ק (נ.) (ובתולדות רבה פס"ז) כל האומר הקב"ה וותרן הוא יוותרו מעיו. ועיקר החטא במה שמקבל הטובה קודם עת הראויפחכמבואר במי השלוח ח"ב פרשת בראשית ד"ה והנחש: ובאמת כל חטאי ישראל הם כמו אוכלי פגה שרוצים לקבל האור קודם הזמן., וכמ"ש (משלי כ׳:כ״א) נחלה מבוהלת בראשונה ואחריתה לא תבורך. מבוחלת כתיב, מלשון בוחל היינו בשול וגמר. והענין שמקודם קבלת כל טובה צריך המקבל לצמצם עצמו מאותה טובה ולמסור בחזרה כל חשקו ותאותו להשי"ת, ויאמר שבאם אין רצונו יתברך לתת לו הטובה ההיא אינו רוצה ליהנות בה, ואח"ז יוכל לקבל אותה טובה, שאז נקרא שהשי"ת נתן לו בדמים, שכבר היה לו יגיע כפים מצמצום זה שסבל ע"י שהתאפק מרצונו לשעה קלה, וכמאמרם ז"ל גיטין (ע.) סעודה שהנאתך הימנו משוך ידך הימנו. פי' שתתישב בדבר אם הטובה היא מרצון השי"ת אם לאו, וכדאיתא במי השלוח (ח"א פ' משפטים) על פסוק ששת ימים תעשה מלאכתך, בביאור דברי הש"ס (שבת סט:) היה מהלך במדבר ואינו יודע מתי שבת חייא בר רב אמר משמר יום אחד ומונה ששה ורב הונא אמר מונה ששה ומשמר יום אחד. שהאדם בנערותו שעדיין לא נזדכך לבו נקרא חייא בר רב, לא יתפלל על טובת עוה"ז, רק ימסור מקודם כל רצונו ותאותו להש"י, כדי שיהיה השי"ת המתחיל וגם הגומר בלי ערוב עקשות דעתו ורצונו, ולכן הוא אומר שמשמר שבת תחלה ואח"כ מונה ששה. ורב הונא, היינו שיש לו הרבה הון ומע"ט, שכבר נזדכך לבו, שאינו מתאוה לרצונות זרות, הוא אומר שמותר לשאול מהשי"ת שימלא משאלות לבו, ולכן מונה ששה ואח"כ משמר שבת, היינו שהשם יתברך יגמור בעדו לבסוףפטנתבאר גם באופן דומה בדובר צדק למרן רבי צדוק הכהן מלובלין זי"ע בקונטרס נר המצוות דף טז: ד"ה ובז"י ובהמשך דף יז. ד"ה והנה עיי"ש.:
1