בית יעקב על התורה, נח ט״וBeit Yaakov on Torah, Noach 15
א׳ותשחת הארץ לפני האלהים. בזוה"ק נח (סא:) נשחתה ודאי וכו'. פי' שחטא דור המבול פגם בארץ עצמה, שהוא כח ההשפעה היותר אחרון שמחלקת טרף לכל בריה, כדכתיב (הושע ב׳:כ״ג-כ״ד) אענה את השמים והם יענו את הארץ והארץ תענה את הדגן ואת התירוש. ועי"ז שיקחו השפעה מרובה מהמדה שרצה השי"ת ליתן להם, וע"ד שאמרו בש"ס סנהדרין (קה.) חוצפא אפילו כלפי שמיא מהניא, החטיאו את הארץ שלמטה ופגמו ג"כ את הארץ בשרשה, שהיא לבוש לארץ החיים מקור כל העולמות. כדאיתא בזוה"ק ויגש (רה:) נותן נשמה לעם עליה (ישעיהו מ״ב:ה׳) אמר ר"י כלא הוא לעילא כו' והאי ארץ נקטא נשמתא למיהב לכלא. והוא מדת מלכות שמים הממוצע בין השי"ת להבריאה, שעי"ז שקבלו השפעה בחוצפא יותר מדאי מכפי הרצון, היה מקום לטעות שהרשות נתונה לגמרי, היינו שהיה נראה שיש שליטה לכח הבחירה נגד הרצון העליון גם בשורש. וע"כ נשבע השי"ת אחר המבול, עוד כל ימי הארץ וגו' קר וחום לא ישבתו, היינו שלא יהיה עוד הסתרה כזו להאדם ע"י התפשטות בטובת הארץ, עד שידמה ח"ו כאלו הרשות נתונה גם בשורש, כי מעתה יהיה הטובה מצמצום, קור נגד חום וחורף כנגד קיץ. הגם שאצל כל פרט מעשה נראה עדיין שיש בחירה, וכמ"ש אבות (פ"ג מט"ו) הכל צפוי והרשות נתונה, אבל בכללות העולם לא יהיה עוד הסתרה כזו לדמות שהרשות נתונה ח"ו בשורש כמו שהיה אז:
1