בית יעקב על התורה, נח ל״וBeit Yaakov on Torah, Noach 36
א׳ולא אוסיף עוד להכות את כל חי. ענין כפילת השבועה לא אוסיף ולא אוסיף, הוא בא לחזק השבועה שלא ישתנה לעולם בשום פנים. וכדאיתא בש"ס (שבועות לו.) שבכפל דברים הוי שבועהקמאנתבאר בתפארת יוסף מסכת חגיגה (י.) ד"ה היתר: ביאור הענין, כי מה שנתאמת האדם בלב זולתו עד שמאמין לו זאת נקרא שבועה. כמו שביאר כבוד אזמו"ר הגה"ק זללה"ה, מאמרם ז"ל בש"ס (שבועות לו.) שכפל דברים הן הן או לאו לאו הוא שבועה, שנאמר כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי וכתיב (בראשית ח) לא אוסיף וגו' ולא אוסיף (עיין בהרא"ש ובאלפס שם). ומזה למדו חז"ל שכפל דברים עד שנתאמת בלב חבירו להאמינו הוא שבועה. כי ענין השבועה שנאמר עליה אשר נשבעתי מעבור מי נח וגו', הוא כי קודם המבול היה הבריאה בגודל התפשטות, מסיבת זה בא עליהם המבול. ואח"כ כתיב (שם) וירח ד' את ריח הניחוח ויאמר ד' אל לבו לא אוסיף וגו' ולא אוסיף היינו שנקבע בלב הבריאה יראה וצמצום כדכתיב (איוב כ״ו:י״א) עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו, היינו שמזאת הגערה של המבול נקבע צמצום בהבריאה לבלתי תלך עוד כ"כ בגודל התפשטות. וזה שנתאמת בלבבם לבלתי יתפשטו כ"כ עוד נקרא שבועה גבי כביכול ית', שעליו נאמר, אשר נשבעתי מעבור מי נח, הרי שכפל דברים עד שנתאמת בלב חבירו נקרא שבועה.. כי נמצא לפעמים באיזה מאמר מהשי"ת שלא נאמר רק לפנים, ובעומק יש בו כוונה אחרת פנימית יוצא מידי פשוטו, ע"ד המאמר שנאמר לאברהם אבינו ע"ה (וירא כב) קח נא את בנך והעלהו לעולה. שמשמעו כפשוטו שיעלהו עולה כנ"ל, ואח"כ ששמע מאמר הפכיי אל תשלח ידך אל הנער הבין למפרע הפירוש של המאמר והעלהו שלא כנראה מפשוטו. וכדאיתא במדרש (רבה וירא פ' נו) כלום אמרתי לך שחטהו לא אמרתי לך אלא והעלהו, אסקיתיה אחתיהקמבכמבואר לקמן פרשת וירא אות נג עיי"ש.. וכמו כן יש כמה וכמה דברי תורה שאינם לעכב ולא נאמרו רק לפנים על צד ההרחבה, ע"ד אורחא דמלתא או למצוה ולא מעכב בדיעבד. וכן כמה שרשי הלכות הם ע"ד כל היכא דאיכא לברורי מבררינן, וחוץ במקום שכפל הכתוב ב' פעמים קיי"ל (זבחים כג.) שנה הכתוב עליו לעכב, כיון שהמאמר עבר בכל העולמות פעם ב' הוקבע כבר שלא ישונה ולא יסבול פירוש אחר:
1