בית יעקב על התורה, נח ה׳Beit Yaakov on Torah, Noach 5
א׳אלה תולדות נח וגו'. כתיב (קהלת ד׳:ט״ו) ראיתי את כל החיים המהלכים תחת השמש עם הילד השני ובמדרש (שם) נדרש על דור שאחר המבול (עיין מי השלוח חלק שני קהלת (ד) ד"ה ראיתי). והענין כי בעוה"ז אין שום דבר מבורר שלא יהא מלא ספקות וזהו תחת השמש. ובזוה"ק (תרומה קכח.) אשתדלותא דאורייתא כל מאן דבעי זכה בה, אשתדלותא דקוב"ה למנדע ליה כל מאן דבעי זכי ליה בלא אגרא כלל וכו'. היינו כי כל אחד ואחד יש לו ספר מסודר שנחקק בלבו מצד הסבות והמאורעות שהשי"ת מנהיג אתו. מזה רואה שהשי"ת מנהיג את העולם והוא סבת כל הסבות, אבל אשתדלותא דקיימא בעובדא אסור לנטלא ליה למגנא וכו' אלא באגר שלים, כי מעשה המצות הם דברי תורה עמוקים מאד מה שלא היה בכח שכל אנושי לקבלו, ולכן הכניס השי"ת דברי תורה כאלה בפעולות מעשיות, כדכתיב (קהלת ז׳:כ״ג) אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני, היינו שרצה להכניס פעולת המצוה בחכמה ושכל והיא רחוקהממבואר בבית יעקב שמות פרשת תרומה אות ה [ב] ד"ה והעניין: כי מעשה המצוות המה ד"ת עמוקים מאד, מה שאין בכח ילוד אשה לקבלם, ולכן הכניס השי"ת הד"ת הללו במצוות מעשיות, ובכל מצוה תלוים הרבה ד"ת. ואם יתגלה מצוה אחת יתמלא ממנה כל העולם. ועל זה אמר שלמה המלך ע"ה, אף שהיה חכם ביותר, אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני, שרצה להכניס פעולת המצוה בחכמה ושכל, והיא רחוקה ממני וכו'. עיי"ש כל העניין באריכות. לקמן פ' וישב אות ה ד"ה ולהבין ענין החלום, תפארת יוסף ראש השנה ד"ה בחודש [א].,. ולכן בפעולת המצות צריך האדם להיות נקי מאד, שלא יהיה בו שום דופי, כמ"ש הנביא (ישעיה נב) הברו נושאי כלי ה' ואמר אאמו"ר זללה"ה (מי השלוח ח"א ישעיהו (נב) ד"ה הברו) כי כלי ה' נקראו פעולות המצות. והאדם כשעושה המצוה נקרא נושא כלי ה', וזה שמזהיר הנביא באדם שרוצה להיות מנושאי כלי ה', היינו שירצה לקיים מצוה צריך לברר את עצמו תחלה, כגון כשירצה לקיים מצות לולב וכדומה שהוא בידו, אז צריך לברר את ידיו שיהיו נקיים מגזל ושאר עבירות התלויים בידים, שהאדם צריך להיות בר ונקי מאד בזה בלי שום נגיעה, שכשיש לו איזה נגיעה אינו מצוה כללמאזה לשונו במי השלוח ח"א ישעיהו (נב) ד"ה הברו: הברו נשאי כלי ה'. הענין הוא, כל המצות עשה נקראים כלי ה', וע"ז מזהיר הנביא את האדם הברו נושאי כלי ה', היינו אתה האדם כשאתה עושה המצות עשה, תראה לברר אותך מכל הלאוין, כגון שאתה נוטל אתרוג בידך לקיים המצוה יהיו ידיך נקיים ומבוררים מכל החטאים הנמצא במעשה ידיך ואז תקיים המצות בשלימות. וכן מבואר במי השלוח ח"ב פסחים (קז:) ד"ה תניא, בית יעקב שמות פרשת תצוה אות א, ארחות חיים סימן טו ס"ק ז, פרי צדיק חג הסוכות אות כד.. ובד"ת כמה שקונה האדם בעוה"ז יש לו לעוה"ב, כי בעוה"ב יהיה קנין התורה ביד האדם כמו בעוה"ז שיש אדם שיש לו סך כסף וחבירו יש לו יותר ממנו, כן יהיה בעוה"ב ידיעת התורה, ע"ד מה שכתב בזוה"ק (תרומה קכט.) דהא לית גבהו באורייתא אלא בעלמא דאתי, מכלל דלעתיד יהיה גבהו באורייתא, והוא מפני שיהיה לאדם קנין בדברי תורה כל אחד לפי מדרגתו. אך בהתאסף ראשי עם, שהוא כדכתיב (משלי נ) כבוד חכמים ינחלו, שיהיו מדרגות, כמו שביאר בגמרא (ב"ב עה.) שכל אחד נכוה מחופתו של חבירו, ולחילוק מדרגות נצרך קנין באגר שלים, כדי שיהיה להשי"ת תשובה נגד הקטרוג מה נשתנו אלו מאלו, שזה סבל יותר שהכניס עצמו במקום סכנה יותר מזה כדי להרבות כבוד שמים, ולכן מגיע לו כבוד יותר, ולכן יש ד"ת שאין אדם עומד עליהם אא"כ נכשל בהם, כמ"ש בש"ס (גיטין מג.) והמכשלה הזאת תחת ידך אלו ד"ת שאין אדם עומד עליהם אא"כ נכשל בהם. והיינו ע"י הסבלנות מהכשלוןמבומבואר על זה בסוד ישרים ערב יום כפור אות לט: כי אחר תשובה מנהיר השי"ת, שממני יצאו הדברים כבושים, שיתרחק לעבור דרך אותו כשלון, כי אין אדם עומד על דברי תורה אלא א"כ נכשל בהם, ואם לא היה עובר מקודם דרך זה הכשלון, לא היה לו יתכן כלל להגיע להכרה יקרה כמו שיש לו עכשיו. ומוסיף על זה בתפארת יוסף מס' מגילה (ט:) ד"ה ואף: הענין הוא כמו שביאר בזה כבוד אזמו"ר הגה"ק זללה"ה, אשר יש לאדם לפעמים פעולות כאלה אשר אינו רואה הכבוד שמים מאלו הפעולות, עד היכן שנדמה לו שבאותן הפעולות עשה ההיפך לגמרי ח"ו מרצון השי"ת. ואח"כ כשאדם עושה תשובה מאהבה, ומתפלל וצועק מעומק לבו להשי"ת, אז מאיר לו השי"ת שמעולם לא נעתק ח"ו מרצון השי"ת אפילו כחוט השערה. ועל אלו הפעולות מאיר השי"ת לאדם הזה, שהיה מן אלו הדברים שאין אדם עומד עליהם אלא א"כ נכשל בהם, והיינו מחמת שהשי"ת רצה ליתן לו דברי תורה ולא היה ביכולת האדם לבוא על אלו הדברי תורה מחמת גודל עמקות שיש בהם, ומאיר השי"ת להאדם שלא היה יכול לעמוד עליהם רק על ידי כשלון, ומהצעקה של הכשלון אחר התשובה בא על אלו הדברי תורה. לקמן פ' חיי אות טו, פ' ויגש אות ד.:
1
ב׳ויש מי שבא לעולם לאחר זמן וקונה את הד"ת שלא היה אפשר לעמוד עליהם בלי כשלון, ע"י הכשלון שהיה קודם לבריאתו. כמו שהיה בעלמין דאתחרבו קודם שנברא העולם, כמ"ש (בבראשית רבה ט וקהלת רבה ובזוה"ק פ' אחרי סא ושאר דוכתי) שהיה הקב"ה בורא עולמות ומחריבן עד שברא העוה"ז ואמר דין הנייין לי, ובודאי לא התחרט השי"ת על פעולותיו כי לא בן אדם הוא וינחם, ועדמ"ש במדרש על פסוק וינחם אל לבו (ועיין זוה"ק בראשית כד: בד"ה אלא תולדות). שכן היה רצונו יתברך לברוא אותם, כדי שיהיה על ידיהם יראה להדור שיבוא אחריהם, שלא יתפשטו עצמם כמו העולם שקדם להם והוצרך להיות כך, וכן הוא רצונו של הקב"ה שיסד יסוד הבריאה שיתנהג בהנהגה הזו, שהעולם הראשון יהיה להם תקיפות גדול, וכאשר נתפשטו מאד הוכרחו ליחרב. וע"י הכשלון שלהם קנה העולם שאח"כ היראה שלא להתפשט עוד כ"כ. וכן מעולם לעולם עד עולם התיקון, וזהו הילד השני. וכן העולמות עצמם רצו בזה שיבראו ויתפשטו ויאבדו, כדי להשאיר יראה וקיום להבאים אחריהם, כמ"ש בש"ס (ר"ה יא.) לדעתם נבראו. שרצו שישפיע להם השי"ת טובה לפי שעה ויתפשטו בזה ויחרבו תיכף, כדי שישאר יראה על הדור שיבואו אחריהם שמהם ישאר השארה קיימת, והיינו הילד השני. שבאופן זה מנחיל השי"ת טובה לאדם, באופן שיהיה יגיע כפיו, שנותן לו טובה וחוזר ונוטלה ממנו, ועל ידי הצעקה שצועק על אבדן הטובה נקבע בו יראה, שרואה שיכול לאבד את הטובה. ואח"כ כשהשי"ת מחזיר אותה לו פעם שנית אז היא מתקיימת, וכמו שנתבאר בפרשת בראשית (ענין נה)מגמקור הדברים במי השלוח ח"ב פרשת כי תשא ד"ה וידבר: כי כן מנהג השי"ת שאדם מקבל טובה ואח"כ נעלם ממנו ועל ידי זה מרעים וצועק בכל לבו ומתפלל להשי"ת כמו שכתיב (תהילים ק״ב:י״א) כי נשאתני ותשליכני, ועל ידי זה הצעקה מחזיר לו השי"ת כל מה שאבד בהוספת טובה ובזה נקראו הטובות על שמו כי קנה אותם ע"י שסבל מהם. ומבואר בסוד ישרים ליל פסח אות לט: שכן מנהיג השי"ת עם כל פרט נפש, למען שיהיה יתכן להאדם קנין יגיע כפיך ע"י טענה. לזה מראה לו מתחילה אור גדול, אכן מסיבת שלילות הקנין של זה האדם באור כזה שמאיר רק מצדו ית', נתעלם מיד האור מזה האדם. אזי מתחיל האדם להרעיש, מדוע הופעת לי מתחילה כ"כ אור ואח"כ הסתרת ממני, מוטב היה לי אם לא ראיתי מעולם את האור ולא ידעתי לחשוק אותו. אבל עכשיו שטעמתי את האור ושוב נתבטל ממני, על זה כתיב, כי נשאתני ותשליכני, כי ע"י שכבר ראה אדם את האור, יודע האדם להשתוקק יותר לאור ואיננו. וע"י זאת הטענה החזקה של האדם, מחזיר לו השי"ת בפעם שנית את האור, שיהיה אצלו בקנין גמור, שלא יתעלם לעולם עוד ממנו האור וכו'. לקמן פ' ויחי אות סא, תפארת החנוכי על זהר פ' לך (פג.) ד"ה אבל.. וכן הוא בדור אחר דור, שדור השני יורש הטובה ע"י קביעות יראה מדור הראשון, ומורשה זו כיון שיורש את הדור המוקדם, אף שנשאר יראה מהם ע"ד מ"ש (צפניה ג׳:ז׳) אמרתי אף תיראו אותי תקחו מוסר, מ"מ יורש מעט מהכשלון ג"כ, אך הראשונים סבלו מזה הרבה וקנו ד"ת אלו בדמים, והיורש די שסובל מעט וקונה במעות. וכן היה הדור שקודם המבול שקבלו הטובה בלא גבולים, כמ"ש (איוב כ״א:י״ד) ויאמרו לאל סור ממנו וגו' מה שדי כי נעבדנו, ודרשוהו בש"ס (סנהדרין קיח.) על דור המבול, והיינו כי שם שד"י מורה על גבולים, כמ"ש בש"ס (חגיגה יב) שאמר לעולמו די שהיה מרחיב והולך כשתי פקעיות של שתי וכו'. וזהו הגבולים שנתן השי"ת, ודור המבול לא רצו בתפלה, כדאיתא לעיל (ענין ד) לכן נחרבו, וע"י נח שאמר הוציאה ממסגר נפשי נשתכלל העולם, וזהו דברים ואיכא בהדייהו מעות, היינו שסבלו מעט מהכשלון שירשו מדור שקודם המבול, אך הוא מעט כמו קנין מעות, ולכן הוא בדין בש"ס (ב"מ מח.) דברים ואיכא בהדייהו מעות קאי באבל מי שפרע מאנשי דור המבול וכו' היינו שכל החיים שיש לעולם הוא ע"י כן, דברים ואיכא בהדייהו מעות, ולכן מי שבעיקר רוצה לבטל דברים ואיכא בהדייהו מעות, איכא מי שפרע, ונעקר ונפרד מן העולם לגמרי, אבל לענין יוקרא וזולא היינו שבשורש רוצה בחיים, רק שלפי שעה טעה באיזה פרט, חתם השי"ת עליו שיעזרהו על ידי תשובהמדלעיל פרשה זו אות א ד"ה וע"ז, אות ב ד"ה והנה בסופו.:
2