בית יעקב על התורה, תולדות ט״זBeit Yaakov on Torah, Toldot 16
א׳איתא במדרש הנעלם (תולדות קלה.) אמר רב יהודה אמר רב עתיד הקב"ה לשמוח באותו זמן עם הצדיקים וכו' אמר רב יהודה עתידים הצדיקים באותו זמן לברוא עולמות ולהחיות מתים, אמר ליה ר' יוסי והתנן (קהלת א) אין כל חדש תחת השמש, אמר ליה ר' יהודה ת"ש בעוד שהרשעים בעולם וירבו כל העולם אינו בקיום וכשהצדיקים בעולם אזי העולם מתקיים ועתידים להחיות מתים כדקאמרן (זכריה ח) עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים ואיש משענתו בידו מרוב ימים. וכו' אברהם הוליד את יצחק, הנשמה מולידה את השמחה והשחוק בעולם. חדש היינו כל זמן שאינו ביד האדם, והאדם אין לו עדיין תפיסה וקנין בהדבר, רק שהוא דבוק עדיין למקור, אז הוא מלא רצון ושמחה, ויש לו כל מיני מטעמים וריח טוב, לכן נקרא חדש. אבל כשנכנס לתפיסת האדם מתיישן הדבר ומאבד טעמו וריחו. כי אחר שהאדם יכול לומר כחי ועוצם ידי מוציא השי"ת כחו מן הדבר, לכן נתיישן. וזה הוא מצד האדם, שבעת שהבחירה בידו אז אין לו ידיעה, וכשיודע הענין בבירור אז אין לו שום רצון ובחירה. והיינו, כי כל זמן שאין לו תפיסה בזה הוא ביד השי"ת, לכן הוא מלא רצון, משא"כ אחר הידיעה והתפיסה בידי אדם אז אין לו בחירה ורצון. אבל השי"ת שהכל שלו הוא, למעלה מתפיסת האדם, לכן אפילו הידיעה הוא מלא רצון, והידיעה והבחירה הכל אחד. כי כל הנהגת השי"ת הוא למעלה מתפיסת האדם, כדכתיב (ישעיה נה) כי לא מחשבותי מחשבותיכם. וכדאיתא בהרמב"ם ז"ל (בהלכות תשובה פ"ה ה"ה), וכדאיתא בתיקונים (הקדמה ב) לית מחשבה תפיסא ביה כללצעניין זה נתבאר באריכות בשער האמונה – פתיחה לבית יעקב מדף קכד ואילך ונביא כאן מעט מדבריו, והמשכיל יעיין שם ויוסף דעת: ואף גם החקירה היותר גדולה הישנה, במה שהעיר הרמב"ם ז"ל בספרו היד בהלכות תשובה (פרק ה' הלכה ה') בענין ידיעת הש"י ובחירת האדם האיך מתאחדים, אם ידע שזה יהיה צדיק אי אפשר שלא יהיה צדיק, והאיך יהיה שכר לצדיקים ועונש לרשעים, ואם תאמר שידע שיהיה צדיק ואפשר שיהיה רשע, הרי לא ידע הדבר על בוריו וכו'. אכן כל התירוצים אינם מספיקים, שסוף כל סוף אם ביד האדם לבחור בטוב, הרי בידו לשנות ידיעת הבורא, ואם אין בידו לשנות ידיעת הבורא הרי אין בידו לבחור, וכבר הרבו לדבר בזה החוקרים הראשונים ומקובלים האחרונים. וכפי שנתבאר לעיל שידיעת האדם היא דעה נבראת ושכלנו הוא שכל נברא, וזה רק מה שחלק לנו השי"ת שנבין שהסדר שנסדר הוא סדר קבוע, כמו בידיעת האדם, אם יודע שכן מוכרח להיות וכשישתנה ממה שהוא מסודר אצלו נקרא שנוי שנשתנה הסדר שהיה מסודר אצלו מכבר. אבל הש"י גם העבר הוא ג"כ בידו ואין לפניו דבר נמנע, שהחילוק בין עבר והוה ועתיד הוא רק מצד הנבראים שחלק לנו ונתן בלבנו דעה כזאת, שמצדנו יש חילוק בין עבר לעתיד, ואמנם יכול ג"כ לשנות דעתנו ולתת בלבנו בינה יתירה, שנבין שגם העבר יכול להשתנות, וכל זה מסר הש"י לבחירת האדם, שאם יבחר בטוב יראה שמעיקרא ומתחלה היה רצון הש"י לזה ולהיטיב לו וכן בהיפך. ועיין עוד בהמשך הדברים, ועיין מי השלוח ח"א תהילים (צב:) ד"ה מזמור שיר.. ולכן מצד השי"ת הכל חדש הוא. וזהו שאנו מתפללין (ברכות השחר) שתרגילנו בתורתך, היינו כשהאדם מורגל נעשה אצלו ישן, אבל הד"ת מהשי"ת לעולם הם חדשים, וזהו שתרגילנו בתורתך, שאף שנהיה מורגלים יהיה אצלנו תמיד כמו חדש. כמו כן אנו רואים בלחם הפנים שאינו מתיישן לעולם, כדכתיב (שמואל א' כא) לחם חם ביום הלקחו, ולמה עביד קוב"ה ניסא למגנא, וכי לא היו יכולים לאכול לחם הפנים אף שלא היה חם, אך כיון שהיה לפני השי"ת תמיד לא נתיישן והיה חם כרגע הראשוןצאמבואר בסוד ישרים עה"ת מכתי"ק פרשת חיי שרה ד"ה בזה"ק: כי כל דבר כשהוא חדש הוא מתקיים, כי עוד שורה עליו אהבת הנותן, אכן כאשר תדמה הבריאה שכבר הטובה היא בידה, אז יוציא השי"ת מעט מעט אהבתו כפי תפיסת הבריאה מדה במדה, ולכן יתחיל להתקלקל אחר שיתיישן כל דבר, ולכן כל הוה נפסד וכו'. אכן הלחם הפנים שהיה מונח לפני ה' והיה יונק מן המקור, לכן לא נתיישן כלל. עיין לעיל פ' לך אות א ד"ה וזה הוא הענין, פ' וירא אות א, לקמן פרשה זו אות מד, פ' ויחי אות ב ד"ה וזהו, בית יעקב שמות פרשת תשא אות סד ד"ה והנה, פ' פקודי אות יא ד"ה שאני, נאות דשא פ' לך ד"ה ומלכי, סוד ישרים ערב יום כפור אות לח, שמיני עצרת אות לג.. וזה דאיתא במדרש (קהלת א) תחת השמש אין חדש אבל למעלה מהשמש יש חדש, היינו בעתיקא, שהיה שם הרצון תמיד חדש. אך כל זמן שהרשעים בעולם אינו נפתח אור זה, אך לעתיד כתיב (זכריה ח) עוד ישבו זקנים וזקנות, היינו אף שהם זקנים וחיים שלהם בצמצום, מכל מקום לא די שיהיו מלא רצון ושמחה, רק אפילו כשיגעו במתים יחיו המתים, כדדייקו בש"ס (פסחים סח.) מפסוק ואיש משענתו בידו, ששם יפתח מאור עתיקא שהוא למעלה מהזמן ויהיה להם חיים בשפע, ואמר ליה ר' יוסי והתנן אין כל חדש תחת השמש, ובאמת מקרא מלא הוא ואינו מִשְנָה ולמה אומר והתנן, אך כי זה הוא מסטרא דמשנה כדאיתא בתיקונים (הקדמה יד:) וזוה"ק (תצא רפא.) שמשנה הוא מסטרא דמט"ט, ומט"ט נקרא בזוה"ק (שלח קע:) עילמא דמחדש עולימוי תדיר. הענין בזה, כי כל דבר שהוא הסיבה הראשונה ורואה שהשי"ת מסבב סיבה זו אז הוא קרוב להמאציל, כי הוא הנאצל הראשון, אז הוא תמיד חדש, ורק כשנתפס בתפיסת האדם, היינו שהוא סבה השניה, אז הוא הכרח ואינו רצון, שכבר הוא מחויב מצד סבה הראשונה. שסבה הראשונה הוא רצון פשוט והשניה היא מחוייבת כדאיתא בעץ החיים ואז הוא נתיישן, רק שמחדש עולימוהי תדיר, וזה הוא משנה, ולכן לא נאמר והא כתיב רק והתנן אין כל חדש. א"ל ר' יהודה כל זמן שהרשעים בעולם וכו', היינו שהחשיב לו שבתפיסת האדם אין חדש, מפני שהאדם אין לו קנין, וכשיש להאדם ידיעה וקנין אין לו בחירה ורצון, אבל למעלה מהשמש שהוא קרוב להמאציל אין דבר מתיישן, וזה יהיה לעתיד כדכתיב (זכריה ח) ואיש משענתו בידו ועתידין להחיות מתים כדאיתא בש"ס (פסחים סח.):
1