בית יעקב על התורה, תולדות כ״חBeit Yaakov on Torah, Toldot 28
א׳ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון. להבין היתור לשון, הלא בודאי היה זה הרעב בימי יצחק. אך הענין בזה, כי אאע"ה היה זוכר הנשכחות, כי דורות הראשונים שהיו קרובים לבריאת עולם היו עושים רצון השי"ת וגם ידעו שהכל בידי שמים, אך אח"כ נשכח זאת מלבם, ואאע"ה היה הראשון שפרסם אלהותו ית' לעבוד את השי"ת ולפעול רק כפי רצון השי"ת, והגדיל והרחיב כבוד שמים בכל העולם, וכשבא למצרים ששם הוא מלא שכחה, היינו שנדמה להם שפעולתם פועלים לעצמם, אז אמר אברהם אבינו אחותי היא, היינו לזכור הראשונות את התחלת בריאת עולם, להמליך עליו השי"ת על כל פעולותיו, וכדאיתא בש"ס (סנהדרין נח:) קין נשא אחותו משום דכתיב (תהילים פ״ט:ג׳) כי אמרתי עולם חסד יבנה. כמו שביאר בזה אאמו"ר זללה"ה (מי השלוח ח"ב קדושים ד"ה ואיש) כי קודם קבלת התורה היה העולם מתנהג בחסד השי"ת בלי פעולת אדם, ואפילו הפעולות היו גם כן רואין שהם מהשי"ת, והעולם היה מתנהג בחסדו ואהבת השי"ת בתולדה כמו אח ואחותו. אבל אח"כ נאסרו העריות, היינו שצריך האדם לצמצומים ופעולות אדם, כמו אהבת איש ואשתו שהם אינם בתולדה רק יגיע כפיךקכעיין מי השלוח ח"ב פרשת קדושים ד"ה ואיש כי יקח: שלא יאמר האדם מאחר שהשי"ת אוהב אותי בשרשי אוכל לעשות כחפץ לבי, אך זה האהבה הוא דוגמת אהבת אח ואחות המושרשים באהבת התולדה בלי השתדלותם, והשי"ת רוצה שהאדם על ידי השתדלותו ופעולותיו יאהבנו השי"ת, ואם תאמר והלא התחלת הבריאה לא היה מצד פעולות אדם והתעוררות מצדו, רק השי"ת בחסדו ובטובו ברא את העולם כי חפץ חסד הוא, כמו שכתיב זכר רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה, (תהלים כה, ו) שהשי"ת חפץ בחסדו בלי פעולות אדם כמו שהיה בריאת העולם, אכן זה היה רק בהתחלת הבריאה שכתיב עולם חסד יבנה, אבל אחר בריאת עולם רוצה השי"ת שרק ע"י עבודה וברורים יבחר בישראל. ועיין עוד לעיל פרשת לך אות כו, פ' חיי אות ו ד"ה בטח בה, פ' וירא אות לח.. אבל במקום שפעולת אדם לא יספיק, צריך האדם לבטוח על חסד השי"ת, כדכתיב (תהלים כה) זכור רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה. ולכן בעת שבא אאע"ה למצרים, ששם נדמה להם שכחם ועוצם ידם הם פועלים, לכן בכאן הוצרך אברהם אבינו לומר אחותי היא, היינו לקבל עליו עול מלכות שמים בכל פעולותיו. וכמו שהאדם צריך לקבל עליו עול מלכות שמים בשכבך ובקומך, היינו קודם הפעולות שהאדם פועל, שאז יכול להיות בשכחה ולומר כחי ועוצם ידי. לכן צריך לקבל עול מלכות שמים בשני עתים הללו, ואח"כ אומרים, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, היינו שהשי"ת העמיד עבודה גם כן שע"י עבודה יש כבוד שמיםקכאכמבואר בתפארת יוסף ראש השנה ד"ה הביאו לפני [ב]: בהראשית שם נכללו כל הפרטים העוברים אח"כ, וזה מורה שהישראל מקבל עליו תיכף בהתחלה ואומר שמע ישראל ד' אלהינו ד' אחד. וזה מורה כדי שתמליכוני עליכם. וזה כמו דאיתא בש"ס (ברכות ט"ו.) הרוצה לקבל עול מלכות שמים שלימה יפנה ויטול ידיו ויקרא ק"ש ויתפלל. והיינו שזה מורה שישראל מקבל עליו עול מלכות שמים, ואומר שמע ישראל ד' אלהינו ד' אחד, אף שאח"כ הוא נתחלק לפרטים שונים, מ"מ הוא מלכות שמים שלימה.. וכן בברכת המזון, איתא בש"ס (ברכות מח:) משה תקן לישראל ברכת הזן בשעה שירד להם המן מן השמים, היינו שהשי"ת זן אותם בחסדו בלי פעולות אדם, ובברכת הזן לא נזכר ארץ. ויהושע תיקן להם ברכת הארץ, היינו שהשי"ת חפץ בפעולות אדם. וזה היה כונת אברהם שאמר אחותי היא. והאומות קבלו את הלבוש ממדת החסד, והתפשטו עצמם בזה עד שבאו לכעוס על הבורא, כדאיתא ברבה (תולדות סג) באותו זקן פגעה מדת הדין, והיינו שאמרו שאין צריך לעשות דין. וזה שכתוב מלבד הרעב הראשון אשר היה בימי אברהם. היינו שקלקלו בשתי המדות, במדת אברהם שהתפשטו בחסד עד שעשו היפך מרצון השי"ת, וגם במדת יצחק, שבאו לכעוס על הש"י. ומדת יצחק היא שהשי"ת חפץ בעבודה, ודיוקנא דאברהם הוה ביה, ולכן אמר אחותי היא. וזהו דאיתא בזוה"ק (תולדות קמ:) על אברהם ויצחק שאמרו אחותי היא דבגין שכינתא קאמרי דכתיב (משלי ז׳:ד׳) אמרו לחכמה אחותי את. היינו שבזה קיבל עליו מלכות שמים והדביק עצמו בהשי"ת. והם הכריזו כל הנוגע באיש הזה ובאשתו מות יומת, היינו דברי ליצנות ושחוק על יצחק, שנדמה להם שהם נקיים בשתי המדות חסד וגבורה, כיון שיש להם שני הפכיים אם כן אינם יכולים להשתקע במדה אחת, ובאמת חטאו בשתיהן, במדת החסד שהתפשטו עצמם היפך מרצון השי"ת, ובמדת הגבורה, שהיו מלאים כעס על השי"ת. ולזה אצל אברהם נאמר כי הבאת עלי ועל ממלכתי חטאה גדולה (וירא כ) ובכאן נאמר (תולדות כו) והבאת עלינו אשם. כי חטאה, היינו שלא נשתרש כ"כ בחטא, ואשם היינו שנשתרש לגמרי בחטא, כמבואר (בית יעקב ויקרא פרשת ויקרא אות מד)קכבמבואר בתפארת יוסף פרשת נשא ד"ה דבר אל בני ישראל.. והיינו שבאם עשו בכאן עבירה היו נשתרשים בחטא לגמרי. ובזה שאמר בכאן יצחק אחותי היא הועיל קצת שהכירו חסרונם, בזה שאמרו אח"כ ראו ראינו, שהם ראו שהם מלאים חסרונות הן בתאוה והן בכעס. וזה דאיתא במדרש רבה (תולדות סד) ראינו מעשיך ומעשי אבותיך, היינו משום דדיוקנא דאברהם אתכליל ביה:
1
