בית יעקב על התורה, תולדות ל״חBeit Yaakov on Torah, Toldot 38
א׳ויקרא את עשו בנו הגדול. בזוה"ק (תולדות קמב.) פתח על זה מקרא (תהילים פ״ד:ו׳) אשרי אדם עוז לו בך וגו'. ומבאר שם, שאין לאדם שום בטוחות, ורק על זה יוכל לבטוח וישוי תוקפיה ביה בקוב"ה דיסייע ליה כד איהו אשתדל באינון פקודין דאורייתא ולמיהך באורח קשוט דכיון דאתי בר נש לאתדכאה מסייעין ליה ודאי וכו'. והענין, כי יצחק אבינו היה עיקר כחו לכוון לעומק רצון השי"ת שלא מדעת, וזהו עוז לו בך, שיש מסלות בעומק לבו לכוון לרצון השי"ת. וזה דאיתא בזוה"ק (תולדות קמג.) בשעתא דאמר יצחק לעשו צודה לי צידה בה"א ונפק עשו בגין דיתברך מיצחק וכו'. והיינו שצידה בה"א הוא שיכניסו להסתר ויברכו שלא בדעה מבוררת, ואזי בודאי יסכים השי"ת, והיינו שברכת יצחק תהיה נצדת, והיינו כי אף שלא הוטבו מעשיו בעיניו, כי התפשט בגודל זרם ותקיפות וחוצפא כלפי שמיא, אך על כל זה רצה לברכו, יען כי מדתו מדת הגבורה יקוב הדין את ההר, כיון שהוא בכור רצה לברכו, בחשבו אם יסכים השי"ת על הברכות ויחתום על מעשיו יהיו גדולים ממעשי יעקבקמדעיין במי השלוח ח"א פרשת תולדות בגליון אות י: וזה היה דעת יצחק כי עשו מברר את זאת, כי באמת ראה כל מעשיו ורצה לברכו, ולפי שעל הלבוש לא היו מעשיו מפוארים לכן צוה שיכניסו להסתר וממילא כאשר יברכו אז יהיה כל מעשיו טובים. וזה היה ברצון השי"ת שבזה הכונה יברך את יעקב, כי באם היה מברך את יעקב בדעת לא היה מברכו בדעה הזאת, אבל עתה כאשר יאונה מעשה לישראל שלא מדעת הוא גם כן טובה. עיין לעיל פרשה זו אות לג ובהערה קל שם, אות לד.. וזהו שאמרה רבקה ליעקב, הנה שמעתי וגו' ואברככה לפני ה', ובאמת יצחק באמרו לעשו לא הזכיר לפני ה', רק במה שאמר צידה בה"א מורה שיצוד את יצחק ויכניסו להסתר שלא מדעת, למדת ההסתר שהוא מלכות שנרמזת בה', וממילא יחתום השי"ת על הברכות. וזה שהשי"ת חשב מחשבות שיברך את יעקב, ואף שבעומק אין שום הבדל להשי"ת כדכתיב (מלאכי א׳:י״א) גדול שמי בגוים וגו', מכל מקום אין זה נקרא לפני ה', כי פני ה' היינו ההסברת פנים שהשי"ת מראה, אין נוחה ממעשים בלי דעת וחשבון, כי פני ה' מורה על כבודו בעוה"ז, שיש כבוד שמים והוא רק על המצמצם עצמו, וזהו ואברככה לפני ה', כמו שנתבאר בפ' בשלח (אות ס) על ענין יונה בן אמתי שנאמר בו (יונה א) מלפני ה' הוא בורחקמהעניין יונה בן אמיתי מבואר לעיל פרשת בראשית אות ב ד"ה וזה דאיתא ובהערה יא שם.. ולכן איתא בזוה"ק (תולדות קמג.) כיון דאמר לפני ה' אזדעזע כורסי יקרא דקוב"ה. וכן כשרצה הקב"ה ליתן התורה להאומות, איתא בזוה"ק (תולדות קמג.) דאזדעזע כורסי יקרא, כי באמת מצד השי"ת אין הפרש למי שיתן התורה והאור, אכן מצד כסא כבודו, היינו ע"י הצמצום שישראל מצמצמין את עצמן בשביל כבוד שמים, מצד זה נתבטלו האומות ונתרחקו מלקבל אור השי"ת רק ישראל:
1
ב׳ולכן נתברך יעקב אבינו ע"ה, ויתן לך האלהים מטל השמים, ואיתא בזוה"ק (תולדות קמג:) ת"ח בשעתא דההוא נחש אייתי לווטין וכו' מה כתיב ארורה האדמה וכו' לקבל דא ומשמני הארץ. בעצבון תאכלנה לקבל דא מטל השמים. וקוץ ודרדר תצמיח לך לקבל דא ורוב דגן ותירוש. בזעת אפיך תאכל לחם לקבל דא יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים. הענין מטל השמים הוא נגד בעצבון תאכלנה, וזהו מטל השמים בלי יגיעה, ונגד ארורה האדמה נתברך משמני הארץ. נגד קוץ ודרדר, היינו מעורב טוב ברע, נתברך ורוב דגן, היינו מבורר ביותר, כדאיתא בש"ס (ברכות מז:) האי אדגן, כי בכח עבודתו תיקן פגם אדם הראשוןקמומי השלוח ח"ב פרשת תולדות ד"ה ויתן.. וזה שנתברך הוה גביר לאחיך, היינו באם ירצה אחד מהאומות ליכנס תחת כנפי השכינה, מוכרח להתגייר ולילך דרך ישראל. ולזה הרעים עשו ואמר הלא אצלת לי ברכה, שרצה שיאציל לו ברכה בפני עצמו, ויצחק השיבו הן גביר שמתיו לך. גביר היינו כשתרצה לחסות בצל ה' תצטרך להכלל בוקמזכמבואר לעיל פרשת וירא אות מט, נז, נט. על הפסוק וירש זרעך את שער אויביו.. ונגד בזעת אפיך נתברך יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים, כי בזעת אפיך היינו שיצטרך לעבודה, מצד זה אותם שאין השי"ת חפץ בהתקרבם יתבטלו לגמרי, כי השתחויה הוא שהאדם נופל ונכנע מפני חבירו:
2