בית יעקב על התורה, תולדות ל״זBeit Yaakov on Torah, Toldot 37
א׳ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות. איתא בזוה"ק (תולדות קמב.) ולחשך קרא לילה דא יצחק, ואיהו אזיל לקבלא ליליא בגויה. הענין בזה, כי בחינת לילה הוא, שהברואים מבטלים כחותם ופעולותיהם ודעתם, ומהפכים פניהם להביט אל השי"ת, ולכן בלילה זמן שינה, שנתבטל פעולת אדם, ובאמת לעין האדם נראה שביום הוא יותר טוב לו לשלוט בבחירתו ודעתו ושכלו, ואז הוא בחינת משפיע בחינת דכר, אבל בלילה הוא בחינת נוקבא, שמקבל החיים מהשי"ת ומצדו אין לו כח לזוז ולהשפיע ולעשות פעולות, ולכן נראה לעין האדם שביום הוא יותר טוב, אבל באמת עיקר המבטח עוז והתוקף יש להברואים בעת שמבטלים תפיסתם ומסבבים פניהם להשי"ת, כי אז הם מקבלים השפעה עד אין סוף. וזהו ותכהין עיניו מראות, שבודאי לא דברה תורה בגנות יצחק ח"ו שנעשה בעל מום, כי אפילו על שאר הנביאים שהיו כמה וכמה מדרגות פחותים מיצחק, אף על פי כן לא היה השכינה שורה עליהם אם היו בעלי מומין, כדאיתא בש"ס (נדרים לח:) אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על גבור ועשיר חכם ועניו ובעל קומה. אלא שיצחק אבינו ביטל כחו ודעתו מלפנות לעניני עוה"ז, להיות בחינת דכר להשפיע עליהם ולהחזירן למוטב, כמו שעשה אאע"ה, רק שסיבב פניו אל המאציל ונעשה בחינת נוקבא בחינת לילה, שמקבל השפעה מהשי"ת עד אין סוף, ולכן, ויקרא את עשו בנו הגדול. ויפלא למה רצה לברך את עשו הרשע. אך כדאיתא בזוה"ק (תולדות קמב.) דאתכלל מסטריה דדינא קשיא ובזוה"ק (תולדות קלז:) כל זינא רחים ליה לזיניה ואתמשיך ואזיל זינא בתר זיניה וכו' ויצא הראשון אדמוני וגו' ואיהו זינא דיצחק דאיהו דינא קשיא דלעילא וכו'. והיינו, כי יצחק ועשו הם מבחינה ומדה אחת ממדת הגבורה, רק שיצחק הוא מהתחלת מדת הגבורה, ועשו מסוספיתא דדהבא (זוה"ק מצורע נו.) היינו מסוף מדת גבורה, כדאיתא במד"ר (תולדות סג) שעשו שאל האיך מעשרין את המלח, ובאמת מלח פטור ממעשר, כי מלח מורה על יראה כדכתיב (ירמיהו י״ז:ו׳) ארץ מלחה ולא תשב, שהשי"ת מראה שאין צריך כלל שיפארו וישבחו אותו, שהרי ברא ארץ מלחה שאין שם ישוב ואין שם מי שיפאר אותו, בזה מראה השי"ת שאין צריך כלל לעבודת הברואים, ולכן בקרבנות שנאמר ריח ניחוח, נחת רוח לפני השי"ת, ויכול האדם לומר שהשי"ת צריך לעבודתו, לכן כתיב (ויקרא ב׳:י״ג) וכל קרבן מנחתך במלח תמלח, היינו שגם בהבאת הקרבן יעמוד האדם ביראה שהשי"ת אינו צריך כלל לעבודתוקממקורו במי השלוח ח"ב פרשת ויקרא ד"ה וכל קרבן: מלח מורה על יראה וכמו שכתוב (שופטים ט) ויזרעה מלח, היינו שיש בזה יראה שלא תרצה להצמיח. וזה שהזהיר שיראת ה' יהיה ראשית דעת ולא יזוז ממנו היראה בכל מעשי המצות ותורה ותפלה והתקרבות להשי"ת וכו'. וזהו פירש על כל קרבנך תקריב מלח, היינו בכל התקרבותך תורה ועבודה ומצות יהיו ביראה ובזה יתקיים הכל כדכתיב (תהלים יט) יראת ה' טהורה עמדת לעד.:
1
ב׳ומעשר מורה גם כן על יראה, שהאדם ירא לקבל התבואה שלא יאמר כחי ועוצם ידי חלילה, ובמעשר כתיב (ראה יד) למען תלמד ליראה, ובזה שנותן המעשר ללוי, היינו שרואה שהשי"ת השפיע (כמו שנתבאר במקומו). ולכן מי שדבוק באמת במדת היראה ועוסק בזה יש לו בטחון ותקיפות מאדקמאעיין מי השלוח ח"ב מסכת ברכות (ד.) ד"ה לדוד [ב]: כי אלו השני מדות בטחון ויראה המה עומק גדול היאך מתאחדין בלב אחד, כי בתפיסת האדם המה שני הפכים שמי שיש לו בטחון לא יוכל האדם להבין שנמצא בו יראה, וכן להיפך מי שיש לו יראה היאך נמצא בו בטחון, ובזה נמצא עומק גדול שאע"פ שיש בו בטחון הוא יירא שמא יגרום החטא. עיין שם אריכות העניין. ועיין עוד ח"א פ' בשלח ד"ה ויסעו מסכות., וכדאיתא בש"ס (ברכות לג:) הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, ולכן בזה שיש לו יראה עובד את השי"ת. אבל עשו שהוא סוספיתא דדהבא מבחינת דינא קשיא, היה אומר שגם היראה בידי שמים, ואין לאדם שום תקיפות ובטוחות במה שיש לו יראה, כיון שהוא בידי שמים, וזהו שצריך לעשר גם היראה למסור להשי"ת, וזהו כיצד מעשרין את המלחקמבעיין במי השלוח ח"א פרשת תולדות בגליון אות י: וזה ענין איך מעשרין את המלח, כי מלח היא יראה כי מארץ הפרי יתחייב תשוקה לאדם לקבל אוכל ומארץ מליחה יתחייב יראה וכמבואר בכתבי האר"י ז"ל, וזה ענין מעשרין את המלח, כי לפעמים צריך האדם לברר את היראה גם כן, והיא כי כשיאונה לפניו מעשה שלא מדעת שיתראה היפך מרצון השי"ת ואח"כ יסכים השי"ת עליה וזה בירור על היראה שהיא שלימה מבלי שום נטיה לשום צד, אבל האדם אסור להכניס עצמו לזה בלתי כשיאונה לפניו שלא מדעתו.. ובאמת מדת יצחק אבינו היה שגם יראת שמים הוא בידי שמים, ולכן היה אחיד בחשך, היינו שהכל הוא מהשי"ת. רק החילוק הוא שמדת יצחק היה כדאיתא (אבות פ"ד) הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים, ולכן היה בנייחא מאד, שצמצם כל כחותיו ובטל עצמו להשי"ת להיות מקבל האור מהשי"ת, ולא רצה להיות ראש בעוה"ז להשפיע. אבל עשו הרשע אמר, כיון שאפילו אם עובד השי"ת ומצמצם עצמו בשביל כבוד שמים, בכל זאת לא יהיה לו מבטח עוז שידע ברור שכיוון להאמת לרצון השי"ת, ואחר כל העבודות שיעבוד האדם עוד הוא ביד השי"ת, וצריך שהשי"ת יסכים עליו לבררו לטוב, פקר בכל המצות וכפר בעבודה. וע"ז רומז מה דאיתא במד"ר (תולדות סה) שעשו נמשל לחזיר שיש לו סימן אחד של טהרה שפרסותיו סדוקותקמגמקורו במי השלוח ח"א פרשת וישלח ד"ה ואלה המלכים: הנה אף כי על עשו לא היה ניכר שום דבר רע, מ"מ נמשל לחזיר (ויקרא רבה פרשה יג), והיינו דאיתא בגמ' (בכורות ח.) תפוח מגדל לס' יום וכנגדו חזיר מוליד לס' יום כי אות ס' הוא כעין קשת וקשת הוא מבטח עוז, והיינו שהוא אומר שיש לו מבטח עוז בהש"י מאחר שנולד מיצחק ומרבקה. והוסיף בזה שם פרשת בשלח ד"ה ה' ילחם: עמלק שהוא נקרא ישראל מומר כדאיתא בקדושין (י"ח.) והוא תולה כל מעשיו בהש"י שאומר כל הרע שהוא עושה הוא ברצון הש"י, כי בלא רצון הש"י לא היה יכול לעשות. וביאר בדבר בתפארת יוסף פרשת זכור ד"ה זכור: אשר קרך בדרך, והיינו שאומר מאחר שבאמת אין אדם יכול לברר עצמו עד גמר הבירור, כי מי יאמר זכיתי לבי, ורק שגמר הבירור הוא ביד השי"ת, והאדם תמיד הוא באמצע הדרך ויכול השי"ת לברר אותו אף שאינו מתחיל כלל בעבודה וכו'. שאני עמלק שאינו מתחיל כלל בעבודה. וכדאיתא בש"ס (מגילה ו.) יוחן רשע בל למד צדק בארץ נכוחות יעול וגו' (ישעיהו כ״ו:י׳) אמר יצחק לפני הקב"ה רבש"ע יוחן עשו אמר לו הקב"ה רשע הוא, אמר לו יצחק בל למד צדק אמר לו הקב"ה בארץ נכוחות יעול. והיינו, שעל אלו הד"ת המבוררים לו הוא עושה ג"כ ההיפך, אף שיש לו כח לעצור את רוחו והולך לו מתפשט עצמו בכל לבבו, א"כ בל יראה גאות ד', שבזה נפרד כולו מהקדושה ואין לו שום חלק בקדושת אבות, מאחר שעושה ממש ההיפך. ואותו לא יברר השי"ת. עיין שם המשך הדברים. ועיין עוד סוד ישרים פרשת זכור אות ז, כג.. היינו כי יש דרגא דאתגליא ודרגא דאתכסיא. ודרגא דאתכסיא אי אפשר להגיע רק ע"י תפלה להשי"ת שיאיר לו. ועשו רצה בדרגא דאתגליא, היינו שרצה להיות בטוח תמיד ועמידה טובה ומיטב צעד ולכן פרסותיו סדוקות, כמ"ש אאמו"ר זללה"ה בפרשת שמיני בסימני בהמות וחיות טהורות. אבל מעלה גרה הוא דרגא דאתכסיא, שצריך האדם תמיד להתפלל להשי"ת שיאיר לו, זה לא רצה עשו, אבל ביעקב כתיב ויעקב איש תם יושב אהלים, היינו שנשלם בשתי המדרגות, שמה שלא השיגו בדעתו ועבודתו היה מתפלל ומתחנן להשי"ת שיאיר לו:
2