בית יעקב על התורה, תולדות ל״וBeit Yaakov on Torah, Toldot 36
א׳ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות. הענין שרצה יצחק לברך את עשו, אף שבטח יצחק ידע ערכו כדאיתא במי השלוח פרשה זו (ח"א ד"ה ויאהב), אך אמר בלבו כי באמת אין צדיק בארץ עד שיחתום השי"ת עליו, וגם יעקב צריך לברורים בעוד שלא נשלם. ולכן אמר יצחק אבינו, כי אם יחתום השי"ת שמו על מעשי עשו יהיה גדול מיעקב, אך השי"ת לא יחפוץ בזה, כי באמת הש"י יכול לברר כל המעשים, אך כשאדם עושה בלי שום חשבון לא יבררו השי"ת. ואף שבשרש אי אפשר לעבור רצון השי"ת והכל נעשה מרצון השי"ת, אך במקום שהאדם עושה שלא כדין בדעתו עובר על רצון השי"ת. ואף שגם זה נעשה ברצון השי"ת, כדאיתא בש"ס (כתובות ל:) גנבי בידי שמים, אף שהגנב נענש כשעושה בבחירה, אבל כל זה הוא נגד עצמו, אבל נגד הנגנב נקרא בידי שמים, אבל זה העובר על רצון השי"ת לא נקרא שעשה זאת מרצונו ית', שהוא מצדו ודאי עבר, אבל מצד הנגנב נקרא שהשי"ת עשה זאת מעצמו ולא על שם האדםקלהמבואר בשער האמונה – פתיחה לבית יעקב דף קל: כמו שהקשה רבינו סעדיה גאון ז"ל בס' האמונות והדעות (שער ד עבודה ומרי) השאלה על הגנב כשהוא אבדת ממון בני אדם גזרת הבורא אם לעונש או לנסיון, איך נאמר בגניבה ההוא ממעשה הבורא וכו'. והאריך הגאון ז"ל בענינים אלו. לפי המתבאר לעיל יובן, שמצד האדם המאמין, הכל בהשגחה, אפילו מה שהבעל בחירה עושה לו, ובחירתו של העושה עוול, הוא רק בגבול הקיפו. אכן כפי שנתבאר, הנה כל אחד יש לו גבול היקפו, ובתוך גבול היקפו שם הוא כל מערכת הנהגתו, ואין אחד נוגע בהיקף חברו. ומצד המאמין באמונה שלמה, נעשה הכל בהשגחה פרטיית, אפילו מה שהבעל בחירה עושה לו בבחירתו, ורק מצד העושה עול הוא בבחירה שאינו יכול לבחור אלא בגבול היקפו, וכל החטא הוא מה שחטא בגבול היקפו וכו'. וכן הגנב, שהגנב היה צריך להפסיד, וגם ע"י זה הגנב, ובאותו זמן שנגנב, רק אם לא היה הגנב רוצה לעבור על רצון הש"י היה נצטוה במאמר מפורש, או שהיה מסתובב איזה סיבה שהיתה הגנבה באה לידו בהיתר. נמצא שמצד הנגנב הוא בידי שמים ומצד הגנב הוא בידי אדם ומבחירתו לרע, ונענש על מריו. אכן כח בחירתו אינו אלא בהיקף גבול תפיסתו ובזה יכול לבחור בטוב בבחירתו.. וזה היה ענין עשו ששאל האיך מעשרין את המלח, ומבואר לעיל (ענין כד) שענין מלח הוא יראה, כמו שיש ארץ נושבת שמזה נולד כל מיני חשקות לאדם, כמו כן יש ארץ מלחה שממעט כל החמדות, ומזה יצמחו כל היראותקלועיין שם לעיל פרשה זו אות כד ובהערה קטו שם.. ובאמת כל היראות צריכים בירור אולי לא היה כונתו לשם שמים בלתי להנאת עצמו, כגון הנותן צדקה לעני כדי שיחיה בנו או כדי שיהיה בן עוה"ב צריך לבירור. ואף דאיתא בש"ס (ר"ה ד.) דהרי זה צדיק גמור, מ"מ צריך בירור פן היה כוונתו להנאת עצמו, כי בנכרי אם נותן בשביל זה ה"ז רשע גמור, והיינו מפני שישראל בעומק הלב הם מבוררים, כדאיתא במי השלוח (ח"א פ' ואתחנן ע"פ וצדקה תהיה לנו)קלזכמבואר במי השלוח ח"א פרשת ואתחנן ד"ה וצדקה: וצדקה תהיה לנו. תרגומו וזכותא תהא לנא, זכותא היינו שהש"י מעיד על מעשינו כי הם זכים מעומק הלב, כי גוי הנותן סלע לצדקה ע"מ שיחיה בנו הרי זה רשע, ובישראל הרי זה צדיק גמור (ר"ה ד.), והוא מפני שהקב"ה מעיד על מעמקי לבנו שהם מזוככים כרצונו. ועיין עוד בח"ב פ' יתרו ד"ה וישמע [א].. ומכל מקום צריך על זה בירור, והבירור הוא כשהאדם עושה דבר שלדעתו אינו טוב, והיינו כשהשם יתברך יזמין נגדו דבר שנראה כעבירה, ואז כשיכוון לעומק רצון השם יתברך בלי דעתו, אז הוא מבורר שכל פעולותיו הם רק לרצון השם יתברךקלחנתבאר בתפארת יוסף פרשת נשא ד"ה וידבר ד': וזה כוונת רבי אבא לא יחשוב ד' לו עון כשאין ברוחו רמיה. כי עון רומז על מזיד כדאיתא בש"ס (יומא פו:) האי עון מזיד הוא, והיינו לזה האדם שאין שום רמיה בכח הבחירה שלו, שמברר עצמו עד מקום שידו מגעת ועד מקום שכח הבחירה שלו מגיע. ולזה האדם אם ח"ו יארע לפניו מכשול לא טוב, אין השי"ת חושב לו לעון, מאחר שמצידו בירר עצמו עד מקום שידו מגעת. עיין שם כל העניין באריכות.. וזה נקרא מעשרין את המלח. כי מלח היינו יראה, ומעשר הוא בירור שהוא רצון השי"ת כמבואר לעיל. וזה ששאל עשו האיך מעשרין את המלח, היינו שהכניס עצמו למעשים רעים בכדי שהשי"ת יבררו על ידם, וזה אסור לעשות לאדם, רק כשיזמין לו השי"ת שלא מדעתו, ולא שיכניס עצמו במכוון לזהקלטבית יעקב הכולל פרשת תולדות ד"ה ויהי כי זקן [ג].:
1