בית יעקב על התורה, תולדות מ״דBeit Yaakov on Torah, Toldot 44
א׳ויתן לך האלהים. אלהים היינו בדין, היינו ההשפעה לישראל הוא רק ע"י עבודה ולא בחנם, והיינו שבאמת הש"י משפיע תמיד, רק האדם צריך לראות שיהא מוכן לקבל ההשפעה, וזה רומז ויתן שהש"י נותן תמיד, רק האדם צריך לקבל ע"י עבודתו, והוא באשר הוא עמל, ויהיה יגיע כפיך, שיכיר האדם שלאותה הטובה התפלל, ובזה עצמו נענה, שכפי מה שמצמצם האדם עצמו ושובת מל"ט מלאכות בשבת, עי"ז איתא בש"ס (שבת ל:) עתידה א"י שתוציא גלוסקאות וכלי מילת בלי טורח ויגיעהקסחלעיל פרשה זו אות א בהערה ג שם.. וזהו רומז הוא"ו של ויתן שדרשו במד"ר (תולדות סו) ויתן ויחזור ויתן, והיינו שהוא"ו הוא כדאיתא בזוה"ק (ויחי רמא:) אות אמת דא את ו' בגין דביה שריין חיין. שאות וא"ו הוא מחבר לשרשו ומורה על עיקר החיים, שהשי"ת עומד תמיד באמצע הנתינה בלי הפסק, ועיקר זאת הברכה יהיה לעתיד, כי בעוה"ז בעת שהאדם מקבל טובה ותופס הטובה ברשותו, ויכול לדמות לו שכחו ועוצם ידו הוא, ושוכח מי הנותן הטובה, ולכן יש בה העדר, כי כל ההפסד וההעדר שיש לכל דבר הוא מחמת שנתרחק מהמאציל, כי בעת שהטובה קרובה להמאציל יש בה תמיד טעם וחמימות כדבר חדש ולא נתיישן לעולם, כמו לחם הפנים שכתוב בו (שמואל א כ״א:ז׳) לחם חם ביום הלקחו, והיינו מפני שהיה תמיד קרוב להמאציל לכן לא נתיישן לעולםקסטעיין לעיל פרשה זו אות טז ובהערה צא שם.. ולכן בברכת עשו כתיב, הנה משמני הארץ יהיה מושבך, "והנה" רומז על דבר הנגמר, שיאמר המקבל כחי ועצם ידי, ולכן נגמר הטובה, ולזה אח"כ יהיה בו העדר. אבל בברכת יעקב נאמר ויתן בוא"ו, היא הוספה בכל פעם, כי לעתיד שיהיה מפורש שהכל הוא מהשי"ת לא יתיישן ולא יתקלקל לעולם ויהיה בכל פעם חדש כבתחלה, וזהו ויתן ויחזור ויתן. ואות וא"ו רומז על יעקב כמו שנתבאר במקומו (לקמן פרשת ויצא אות כח):
1