בית יעקב על התורה, תולדות מ״זBeit Yaakov on Torah, Toldot 47

א׳את בכרתי לקח והנה עתה לקח ברכתי. בזוה"ק (תולדות קמה.) מלה חד הוי תרי זימני. בכרתי אהדר ליה זמנא אחרא ברכתי. היינו שאתוון דדין כאתוון דדין, ולעתיד יהיו האותיות עומדים ביושר פניהם אל המאציל ויהיה ברכתי, כי בעוה"ז הוא בכורתי היינו עבודה וצמצומים, והיה כמשא על עשו כמו שאמר, הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכורה. אבל באמת במקום שהאדם מצמצם עצמו שם הוא שרש בכל הברכות והטובות, ומזה שמאס עשו בהבכורה נתברר בזה שבאמת לא היה בכור, רק שהיה קליפה שומר לפרי, כי הוא עבד, כדכתיב, יעבדוך עמים, וקליפה קדמה לפרי, ויעקב הוא היה הבכור האמיתי, וכדאיתא בזוה"ק (בלק קצב:) שעשו וישמעאל לא רצו לקבל את התורה לפי שיש בה כמה צמצומים, אבל ישראל מפני שבשרשם שייך להם ד"ת לכן התרצו לקבלם אף שיש בה כמה צמצומים, וכמש"נ (בפ' וישב) בענין מילתא אלבישייהו יקירא (שבת י.)^קעטלזה מסקינן (שבת י:) היינו דאמר רב מילתא אלבישייהו יקירא, היינו שהאדם שיש לו באמת שייכות להטובה אזי אף אם תתכסה בלבוש הנראה היפך מטובה ג"כ יבחר בה. לקמן פרשת וישב אות ד ד"ה ונסמך לזה מכאן אמרו הנותן פת, בית יעקב הכולל פרשת וישב ד"ה ונסמך לזה מכאן אמר, בית יעקב שמות פ' שמות אות ג ד"ה וזהו ואלה.. ואע"פ שמהבכורה התלוצץ, כדכתיב, ויבז עשו את הבכורה, אבל ברכות יצחק אבינו היו חשובות אצלו, יען שהיה יודע שכל מה שאמר יצחק הוא מפי השי"ת, והברכות היה רוצה, כדכתיב, וישא עשו קולו ויבך. אך כיון שלא היה חפץ בעבודה לכן לא נתברך^קפעיין במאמר הקודם ובהערה קעח שם בשם הזוה"ק.: