בית יעקב על התורה, תולדות ה׳Beit Yaakov on Torah, Toldot 5
א׳ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק. בזוה"ק (תולדות קלד.) פתח ר"ח ואמר (תהלים קו) מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו. ת"ח כד בעא קוב"ה וכו' אמר לה קוב"ה הא אתקינת תשובה עד לא בראתי עלמא וכו'. הנה לא דבר בכאן הזוה"ק מחטא בפעולה, רק מכח שבריאת עולם הוא שהאדם נברא בריה בפני עצמה, והבחירה היא בידו, והטרדא והשכחה מצויה. ויכול להיות שידמה להאדם שכחו ועוצם ידו הוא, וישכח שיש בורא בעולם אשר מבלעדו לא יעשה שום דבר. וזה דאיתא שם בזוה"ק, ולבתר יחטי ואנת תידון ליה וכו', היינו שבעת שהשי"ת יראה להאדם שאני אני הוא, ואם ילך עם האדם כל כך במשפט, א"כ יהיה ח"ו עובדא ידך למגנא, כי לפני מדת הדין מי יעמוד, והיינו שהאדם יתבטל אז ממציאותו. ע"ז השיב השי"ת הא אתקינת תשובה עד לא בראתי עלמא. היינו, ע"י שהאדם מזכיר עצמו שיש בורא בעולם, ומקבל עליו עול מלכות שמים, ואומר שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, מזה בא המשפט ושורת הדין, שאף לעתיד שיראו מפורש שה' אחד ושמו אחד לא יתבטלו ישראל ממציאות ויהיה להם השארה, כי השי"ת מנהיג מדה במדה. יען שבזה העולם שהיה הסתרה גדולה והבחירה חפשית, והיה יכול האדם לצאת חוץ מגדרו וגבולו, ומ"מ צמצם עצמו והזכיר עצמו לפעמים, והיה מקבל עליו עול מלכות שמים, מזה בא שורת הדין שבעת שהש"י יגלה את כבודו ואורו לא יתבטל ממציאות ויהיה להם השארה לעדלהמבואר בתפארת יוסף מסכת תענית (ז.) ד"ה אמר ר' אבהו: על תחיית המתים נאמר (מלאכי ג׳:ב׳) ומי יכלכל את יום בואו, היינו כי אז יתבטל כל פעולת האדם, אמנם לישראל, מלמד השי"ת עצה שיהיה בכחם לכלכל את יום בואו, ולא יגיע להם גם אז שום התבטלות, כי השי"ת מנהיג תמיד מדה במדה, כיון שבזה העולם הולכים ישראל וגודרים את עצמם בבחירתם הטובה בכל מיני עבודות, לזה הוא שורת הדין נותן שיהיה להם קיום הויה גם אז, אף בזמן שיתבטלו כל פעולת האדם, והעכו"ם ילכו לאבדון, אבל לישראל יהיה אז ג"כ כל הקיום, ויהיה בכחם אז לקבל כל הטובות. ועיין עוד שם פ' האזינו ד"ה כי ידין [ב].. ומסיים הזוה"ק (שם) ולית לך כל שייפא ושייפא בבר נש דלא הוי לקבליה בריה בעלמא דהא כמה דבר נש איהו מתפליג שייפין וכו' ה"נ עלמא כל אינון בריין כלהו שייפין שייפין וכו' הא חד גופא ממש וכלא כגוונא דאורייתא דהא אורייתא כלא שייפין ופרקין וכו' וכדמתתקנן כלהו אתעבידו חד גופא וכו'. היינו כמו שהאברים הם נפרדים בהסתעפותם לכח פעולותיהם וכלהו הם חד גופא, כמו כן הוא התורה, אשר כולה מרמזת להכיר את השי"ת. ומסיים שם בזוה"ק, כיון דאסתכל דוד בעובדא דא פתח ואמר (תהילים ק״ד:כ״ד) מה רבו מעשיך ה' כלם בחכמה עשית מלאה הארץ קנינך וכו' ובגין כך כתיב מי ימלל וכו', ת"ח אתא שלמה ובעא למיקם על מלוי דאורייתא ועל דקדוקי אורייתא ולא יכיל, אמר אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני (קהלת ז׳:כ״ג), דוד אמר גל עיני ואביטה וגו' (תהילים קי״ט:י״ח). ת"ח כתיב בשלמה וידבר שלשת אלפים משל ויהי שירו חמשה ואלף (מלכים א ה׳:י״ב) וכו' ומה שלמה דאיהו בשר ודם כך, במלין דאורייתא דאמר קוב"ה על אחת כמה וכמה וכו' ועל דא כתיב מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו וכו'. והענין בזה, כי שלמה המלך ע"ה על ידי המשלים והטעמים נתפרש ונתגלה מהות חכמתו, וכל שכן הש"י על ידי התורה והברואים יוכלו להבין מציאת הבורא ית', ורצונו להלביש את רצונו בד"ת, ושורש מדותיו הם כמוסים בד"ת. כי התורה היא משל הקדמוני, כדאיתא (מכות י:), וכל בריאה נברא נגד דבר אחד מד"ת, ולכן נמצא גם ברואים שהם ממדרגות התחתונים מד"ת, ולזה הוא שפל מאד. וכשהשי"ת יגלה כל הדברי תורה שהשי"ת אין עוד מלבדו, אז לא יהיה מקום לשום פעולת אדם:
1
ב׳ויצחק אבינו אחז תמיד באותה המדרגה, אשר אין לו שום בחירה מצד עצמו רק הכל הוא מהש"י. ועשו נולד מסוספיתא דדהבא כדאיתא בזוה"ק (מצורע נו.), שהוא עושה הכל ואומר שאין שום בחירה. נמצא אשר מזה הד"ת מינה דינין מתערין, שיצחק היה בחינת גבורה שהוא גודל הכח וההכרה בד"ת, ומסוף מדרגה שלו נולד עשו, אשר אמר שאין צורך לבחירה והתפשט בכל אות נפשו. וע"ז כתיב, מי ימלל גבורות ה', שזה כתיב על יצחק שהיה בחינת גבורה, והיינו שהיה בו הכח והגבורה מד"ת, כי לאברהם אבינו לא היה לו רק הצמצום מכל דבר, כדאיתא בש"ס (שבת י:) שאיף ליה מאותו המין, וכמו שנתבאר שם, כי בעולם הזה אין לנו רק צמצומים וסבלנות כמו שבת אשר נרמז על לעתיד, דאיתא בש"ס (שבת ל:) עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת, שרומז שלעתיד לא יצטרך האדם לפעול כלום. ובעולם הזה בשמירת שבת יש סבלנות וצמצומים, כמו כן בכל הד"ת והמצות, שגוף הטובה היא צפונה לעתיד. ואין לנו רק הרגלים והסוף מהטובה, שהם מלובשים בעולם הזה בצמצומים גדוליםלועיין לקמן פרשה זו אות יג ד"ה כמו מצות ובהערה עט שם.. כמו כן הראה השי"ת לאברהם אבינו ע"ה כל הטובה, שיראה את הטובה, כדכתיב (בראשית כד) וה' ברך את אברהם בכל, שראה את כל הטובה, אבל גוף הטובה לא היה לו, כי בהנסיון האחרון בעת שהשי"ת אמר לו אל תשלח ידך אל הנער היה לו סבלנות מאד, כי היה משתוקק ומצפה שיעלהו לעולה. נמצא שאברהם אבינו ע"ה בכל פעולותיו היו לו צמצומים בכל דבר. אבל יצחק אבינו טעם טעם בכל המצות כמו בדברי עולם הזה. ואצל אברהם היה נקרא רק על לבבך, אבל אצל יצחק היה בלבבך, וזהו אברהם הוליד את יצחק, היינו מחמת שבאברהם היו אורחות צדקותיו הולך ואור עד נכון היום (משלי ד׳:י״ח) מזה נולד יצחק אשר גם שלא מדעת היה נמשך אחרי השי"ת ביתר שאת. ולזה נאמר בו ואוכל מכל, היינו שהטובה היה לו אבל הראיה לא היתה בו, היינו שלא מדעת היה בו הקדושה אמיתית, כי אף אצל הברכות נאמר ותכהין עיניו מראות. והיינו באם היה בו הראיה לא היה כל כך עומק טובה בהברכותלזעיין מי השלוח ח"א פרשת תולדות ד"ה ויהי כי זקן, ובגליון שם אות יא מבואר: כי ענין יצחק אבינו ע"ה היה עיקר במה שהנהיגו השי"ת שלא מדעת, כמו הברכות שברך את יעקב ובזה כוון לעומק רצון השי"ת. ובכל מקום שעשה בדעת היה צריך לבירורים, לקמן פרשה זו אות לה, בית יעקב הכולל פרשת תולדות ד"ה ויהי [א].. וזה דאיתא בזוה"ק (תולדות קמב.) יצחק אחיד בחושך. היינו שעיקר עמקות שלו היה בלא הראיה, רק שלא מדעת היה בו העומק טובלחבית יעקב הכולל פרשת תולדות ד"ה ויהי [ב].. וכדאיתא בזוה"ק (וארא כג:) סתימו דעיינין היא אספקלריא דנהרא יותר ובפתיחו דעייינין היא אספקלריא דלא נהרא. אבל ביעקב היה בו מדת שניהם, שיעקב אבינו הוא עמודא דאמצעיתא, ולכן כתיב בו וכי יש לי כל (בראשית לג). ולזה כתיב באברהם בכל, היינו שהיה לו הראיה על שטח הטובה. וביצחק כתיב מכל, היינו שהיה לו מעומק הטובה בלי הראיה. וביעקב כתיב כל, היינו שהיה לו הראיה והטובה, ורק מצד מדת יצחק כתיב בו ביעקב ג"כ ועיני ישראל כבדו מזוקן (בראשית מ״ח:י׳) כדאיתא בזוה"ק (תולדות קמב) שלא כתיב בו ותכהין רק כבדו:
2