בית יעקב על התורה, ויחי י״בBeit Yaakov on Torah, Vayechi 12
א׳ויחי יעקב. כתיב (תהילים קל״ה:ד׳) כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגלתו. הנה כאשר בוחרים דבר מדבר, בודאי גם להנשאר מהנבחר יש השתוות מה להנבחר, וזה שאמר הכתוב (מלאכי א׳:ב׳) הלוא אח עשו ליעקב. היינו שהוא אחיו ונדמה לו. אמנם לאיזה דבר יש לו השתוות, זהו רק להשם יעקב, אבל להשם ישראל אין לו שום שייכות והשתוות ואין דומה לו כלל וכלל, כי סגולתו המה ישראל לבד, ורק ישראל המה לסגולתו. והנה בפסוק ויחי יעקב, אף שכתוב כאן יעקב, מכל מקום גם זה מורה לשם ישראל, כמו שביארנו לעיל, שזה מורה שבאלו הי"ז שנה גם מדת יעקב נתבררה להתרומם לשם ישראל, שהרי במיתתיה גם כן נקרא ישראל. ועל זה כתיב ויחי יעקב, כלומר שהשיג חיים בקרבו, על דרך שנאמר (ויגש מה) ותחי רוח יעקב אביהם וגו' ומיד אחריו כתיב, ויאמר ישראל רב וגו'. ועל זה הענין אמר אאמו"ר הרב הגאון הקדוש זצללה"ה (מי השלוח ח"א פרשת ויחי ד"ה ויחי) שהמשנה (אבות פרק ג) אם אין בינה אין דעת רומז על הפסוק ויחי יעקב. היינו, כי מצינו בהתורה כללים ופרטים, ובאמת אחר שהתנא אומר זה הכלל ממילא נודע כל הדברים הפרטים, ולמה ליה להתנא לפרוט מקודם כל דבר בפני עצמו. אמנם מהכלל לבד לא היינו יודעים היטב שורש הטעם מהדבר, ועל ידי שכתב לנו מקודם איזה פרטים, מבינים היטב טעם הדבר ושורש הכלל, וגם לרבות מה ששיך אליו והשוה לו בטעמו. וגם אם היה כתוב פרטים לבד, לא היינו יודעים שורש הטעם מהדבר. ודעת היינו פרטים. ובינה היינו כללים. וגם השם יעקב הוא פרט והשם ישראל הוא כלל, כדאיתא בכתבי האר"י הקדוש (לקוטי תורה פרשת וישלח ד"ה ויקרא את שמו) אשר בהראשי תיבות ישראל נכללו כל האבות והאמהות, אברהם יצחק יעקב שרה רבקה רחל לאה, הרי שהשם ישראל הוא כללי:
1
ב׳והנה בכל הי"ז שנה אשר יעקב אבינו ע"ה היה במצרים, היה כל שבט ושבט חפץ ומשתוקק להמשיך כל האור של מדת ישראל בקרבו. אמנם יעקב אבינו ע"ה פעל בעבודתו בהשנים הללו, אשר הציב גבולים להם ונתן חק וגבול לכל שבט, אשר בזה החודש ישלוט שבט פלוני והוא יהיה ראש ההנהגה, ובחדש האחר ישלוט שבט אחר, וגם מי"ב שעות היום חלק להם לכל שבט שעה אחת, אשר בזו השעה ישלוט הוא ולא אחר, כדאיתא במדרש (רבה נשא פ' יד) בפסוק וכל בקר זבח השלמים ובזוה"ק (ויחי רמא.) נרמז לזה שנים עשר מזלות ברקיע, שתים עשרה שעות ביום ובלילה, שנים עשר מנהיגים בנפש זכר ונקבהנטוכן מבואר בעץ החיים שער ה – שער טנת"א – פרק ז, וכן הוא בלקוטי תורה פ' ויצא בסוד יעקב וב' נשיו.. והנה כל שבט, בעת אשר הוא מושל ושולט, הוא מושך השפעות השייכים על פי מדתו, ועל כן בחדש זה צומח זרע פלונית ובחדש האחר זרע האחרת, ואחר כלל השבטים כן יתנהג כלל העולם, י"ב חדשים בשנה י"ב שעות ביום י"ב שעות בלילה, המסדר את הכוכבים במשמרותיהם (ספר הבהיר) ובמדרש רבה (ויחי פרשה ק). וכאשר השתוקקו להיות נכללים באור ישראל כולם כאחד, אשר אור ישראל עליו יזריח, כן כל הטובות וכל הצמחים וכל התשוקות מזה העולם יתאוו להמשיך עליהם את איש הישראלי, למען אשר על ידו יתעלו ויתרוממו לתיבת שמע ישראל, לקבלת עול מלכות שמים. אכן צריך האדם להשגיח על עצמו בעת יקבל הטובה או יאכל המאכל, לבלתי יתמשך עצמו ביותר בהנאה ובתאוה ההיא, עד אשר יחשיך ויאפיל האור שלו, שלא יוכל לחזור לקדושתו על ידי שישים כל מחשבותיו ותאותו בהנאה הלזו, אך צריך האדם ליתן חק וקצב וגבול לכל הנאה והנאה כמה יהיה נמשך אחריה, ושמאל דוחה וימין מקרבתסמבואר במי השלוח ח"א פרשת קדושים ד"ה את חקתי: שבכל מקום שהאדם מקבל טובה כגון אכילה ושאר טובה שהאדם מקבל לא יהיה בהם שום עירבוב. ושם בד"ה והייתם לי קדשים מבואר: כי שם בקדושת מאכלים שהאדם הוא המקבל, שם נכתב כי קדוש אני בקמץ, היינו שימשך האדם אחר מדותיו של הקב"ה כי הוא יתברך משולל ומרוחק מכל גשמיות. לכן הזהיר גם לישראל לקדש ולצמצם את עצמם בקדושתו של הקב"ה עכ"ל. וגם קדושה זו היא ברזא די"ב כמבואר כאן. וזה מבואר בח"ב מסכת מנחות (עו:) ד"ה העומר: אבל שתי הלחם שרומזין לקדושת אכילה שהוא במדת הוד לכן הוא י"ב בירורים.:
2
ג׳וזה היה מלחמת יעקב עם המלאך. כי המלאך בקש מקום ביעקב, וחפש בכל תשוקותיו, אולי ימצא אצלו מקום אשר הוא משוקע שם באיזה תאוה וחמדה אשר לא יוכל להמלט ממנה והתאוה תסובבהו, אמנם חפש ולא מצא, וזהו דכתיב (וישלח לב) וירא כי לא יכול לו. ובזה היה יעקב מנצח להמלאך, כי כן הוא אשר אם הגדול מראה גדולתו להקטן אז הקטן מתבטל. וזהו שאמרו ז"ל (אבות פ"א) חכמים הזהרו בדבריכם שמא תחובו חובת גלות ותגלו למקום מים הרעים וישתו התלמידים הבאים אחריכם וכו'. והענין, אף שמצד עצמכם מותרים אתם להתנהג בדרך שיראה לפניכם, אך הזהרו בדבריכם שלא תראו מדרגתכם הגדולה למי שאין לו תפיסה בכם, ועל ידי זה פקרו צדוק וביתוס כדאיתא באבות דר' נתן (פרק ה)סאהענין בזה הוא, כדאיתא (אבות פרק ראשון) אבטליון אומר חכמים הזהרו בדבריכם וכו' וישתו התלמידים הבאים אחריכם ונמצא שם שמים מתחלל. הננו רואים בזה, אשר אם אמנם הרב דבר אמת בפיו היה, וכתורה וכהלכה אמר, אבל יען כי התלמידים למיעוט השגתם בעומק כונת הרב יטעו בדבריו לגלות פנים שלא כהלכה, החסרון הזה נוגע גם בהרב. מבואר לעיל פרשת וישלח אות ג ד"ה ולזה.. וזה היה ענין מלחמת יעקב אבינו ע"ה עם המלאך שרו של עשו, שנלחמו ביניהם מי יכול לכלול גם את הנלחם אתו להיות נכלל בו. וכדאיתא במס' גיטין (דף סח:) כשבלעיה אשמדאי מלכא דשידא את שלמה המלך איתא שם דאותביה לחד גפיה ברקיעא ולחד גפיה בארעא, וזה שנצחו שגבר עליו בהראותו שהוא יכול לכלול יותר ממנו, שיוכל להתפשט מארעא עד רקיע ולכלול בו כח שלמה המלך בזו השעה. וכן היה מלחמת יעקב אבינו ע"ה, שהוא הראה לו שהוא גדול ממנו, שאף שהוא בארץ מכל מקום יכול להתעלות עד לרקיע, כי יש לו חד גפא בארעא וחד גפא ברקיעא, היינו שיכול בעבודתו להמשיך קדושה אף לכל עניני עולם הזה, וכן הוא מדת ישראל אשר מכל עניני עולם הזה יוכל להתעלות להראות משם כבוד שמים, ויוכל גם להתפשט בעוה"ז, אך יוכל גם כן לצמצם עצמו. מה שאין כן המלאכים שאין להם קפיצין, כדאיתא בירושלמי (ברכות פרק א ה"א) ובמדרש, ואם המלאך ירד אינו יכול עוד לשוב למקומו, כדאיתא במדרש רבה (ויצא סח) שהמלאכים שנדחו ממחיצתן לא עלו עד שיעקב אבינו העלה אותםסבביאור העניין לעיל פרשת וירא אות כט, פ' ויצא אות כב, פ' וישב אות ט ד"ה וזהו דאיתא.. ואף שיש הנאות שמפסיקין ומחשיכין מלחזות בנועם ה', וגם יש בני אדם אשר יאסרו וישתקעו בתאות החמדה, כמו שאמרו ז"ל (יומא לה.) לשכב אצלה להיות עמה וכו' אמנם לא כאלה חלק יעקב שכחו רב, כהרף עין נמלט מהתאוה, ועוד זאת שהוא מעלה החמדה הזאת לשרשה. ובהראותו את כבוד עשרו וגודל כחו באור ה' להמלאך, בזה היה כופהו ומתגבר עליו, עד שנתבטל המלאך מפני אורו של יעקב ונתכלל בו, ולכן לא היה יכול לומר שירה. ועל כן נקרא שמו ישראל כמ"ש (וישלח לב) כי שרית עם אלהים וגו', היינו שאתה שר ומושל על כל התאות והחמדותסגכמבואר לעיל פרשת וישלח אות לג: ענין המלחמה שהיה ליעקב אבינו ע"ה עם המלאך הוא, שכל אחד התפאר את עצמו והראה את כחו הגדול, מי הוא שיכול לקבל עליו מלכות שמים ביותר ולהעלות לשורש העליון ביותר וכו'. שאני אבינו יעקב, שכחו גדול והתנשא לכל לראש, והתפשט את עצמו מכל עניני עוה"ז, ממילא התגבר על המלאך ולא היה לו כח הויה עד כי נכנע לפניו. ועיין עוד בית יעקב הכולל פרשת וישלח ד"ה על כן.:
3
ד׳וכן מורים שני השמות הוי"ה אלהים ביחד, שאלו השני שמות נקראים בזוה"ק (פקודי רס.) ובמדרש רבה (בראשית פרשה יג) שם שלם, ששם האלהים מורה על התפשטות כל הכחות בלבושים, ושם הוי"ה מורה שהיה הוה ויהיה. כי קודם שברא העולם היה ג"כ הכל במציאותו, וכאשר עלה במחשבה להתפשט רצונו ברא העולם. ולעתיד גם כן ישיב הכל למקורו. אמנם אצלו ית' בעת הצטמצמו לא ניכר שום רשימה, כי אף שמלא כל הארץ כבודו, אף על פי כן נכתב לפעמים איה מקום כבודו. וזהו שנאמר ישראל לסגולתו, כי סגולה הוא כאבן טוב אשר הוא מעט הכמות ורב האיכות, כי אם רוצים יכולים להסתיר אותו ולקחת אותו בידו אחת, וכאשר נחפוץ להתפשטו יכולים לקחת במחירו רכוש רב. ועל זאת היקרות מרמז תמונת סגול, שב' נקודות העליונות יכולין להתמשך ולהתכלל בהתחתונה האמצעית, וכן כל הנקודות יכולין להכלל באחד, ותרין דרועין יכולין להתמשך בגוף, וכשרוצין יכולין להתפשט, שלכל נקוד יתוסף עוד שתים עד אין סוף. ובזה היה יעקב גדול מהמלאך, כי יעקב היה חיותו ושרשו מקו האמצעי והכולל מהמקור של שם הוי"ה, ושרש המלאך הוא לבוש ממדה פרטיית. ויעקב אבינו ע"ה היה פועל בי"ז שנים הללו להרים כל השבטים למדת מדרגת ישראל, וזהו שאמר להם ושמעו אל ישראל אביכם, היינו שהעלה אותם לתיבת שמע ישראל, עד שהם השיבו שמע ישראל וגו' והוא פתח ואמר ברוך שם כבוד מלכותו וגו' כדאיתא בגמ' (פסחים נו.)סדנתבאר לעיל פרשה זו אות יא ד"ה וזהו ויחי ובהערה נח שם., וכאשר היה ביראה נקרא יעקב, כדכתיב ויירא יעקב וגו' (מקץ מב), וכאשר היה בבטוחות גדול בה' נקרא ישראל. ובעת שולחו את בנימין למצרים היה בבטוחות אשר ח"ו לא יאבד אף אחד מזרעו, לכן נקרא אז ישראל, כדכתיב (שם מג) ויאמר אליהם ישראל אם כן אפוא זאת עשו וגו' וכתיב שם בזאת הפרשה ג' פעמים ישראל. ואף אחר פטירתו נקרא גם כן ישראל, כדכתיב (ויחי נ) ויחנטו הרופאים את ישראל, שגם הגוף נתעלה להקרא בשם ישראל, כדאיתא בזוה"ק (ויחי רכב:) התם בקיומיה יעקב והכא במיתתיה ישראל וכו' יומי קריבין וסמיכין למלכא ולא מתרחקין בלא כסופא עאלין וקריבין למלכא הה"ד ויקרבו ימי ישראל למות וכו'. וכל זה שהיה נקרא לפעמים יעקב, זה היה רק בעוד שלא היה לו כהנים ולוים, אמנם כאשר היה מעוטר בכהנים ולוים היה תמיד נקרא ישראל, כדאיתא בזוה"ק (וישלח קעד.) וכד אתעטרו בנוי בכהני ולואי ואסתלקו בדרגין עילאין כדין אתעטר בשמא דא תדיר. ואף שיש גם להאומות שייכות לכהנים ולוים, כדכתיב (ישעיהו ס״ו:כ״א) וגם מהם אקח לכהנים ללוים וגו', אמנם למדרגת ישראלי לזאת לא ישיגו כמו שיתבאר בעז"ה לקמן:
4