בית יעקב על התורה, ויחי כ״אBeit Yaakov on Torah, Vayechi 21
א׳ויקרא לבנו ליוסף ויאמר לו אם נא מצאתי חן בעיניך שים נא ידך תחת ירכי ועשית עמדי חסד ואמת אל נא תקברני במצרים. הנה כל פעולה שהוא רק בדמיון בלתי חיים, היינו בלי דעת ואור הבחירה להימין או להשמאיל, זה הוא כמו טומאת מת, שנתפרד הרוח מהגוף, והרוח ישוב אל האלהים, ולא נשאר בו רק דמיון ורשימה בעלמא מהרוח, היינו הנפש, כדאיתא בזוה"ק (לך פג), ומזה הרשימה יש בו עדיין געגועים להנפש. וזה הדמיון פועל בבריות זולתו, כל זמן שנחקק אצלם דמיונו גם כן מגעגעים ומלוים אותו. אכן כשנקבר אזי לא נשאר עוד בהגוף שום רושם מהרוח ונעלם זה הדמיון מכל וכל, ועל פעולות מהעלם גמור כזה רומז קבורה במצרים. כמו שמצינו שעבודה זרה של מצרים היה צאן, וזה מורה שהיה בהם המשכה, כי סוג הצאן להיות נמשכין זה אחר זה, כדאיתא בגמ' ב"ק (נב.) כיון שמסר לו המשכוכית קנה כל העדר וכו' היינו מפני שכולן נמשכין אחר מנהיגם, וכמבואר שם, מאי משכוכית עיזי דאזלי בריש עדרא, ומבואר בגמ' שבת (עז.) מפני מה עיזי מסגי ברישא כבריתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא. ועל זה מורה עבודה זרה של מצרים שהיה צאן, שהיה בהם המשכה אחר זה החשך, לעשות במחשך מעשיהם בלי שום אור הבחירהצהנתבאר באריכות בבית יעקב שמות פרשת בא אות מא ונביא כאן חלק מדבריו: צאן מורה על המשכה, שלזה המין נמשך טבע המשכה שסוג העדר נמשכין זה אחר זה כדאיתא (ב"ק נב.) כיון שמסר לו משכוכית קנה כל העדר וכו'. ויש בזה המין השפעה ביותר, וכח גדול להעשיר את בעליה וכו'. ובזה המין לא נמצא רע כלל, רק כלו טוב, ואין בזה שום מותרות ושום דבר לבטלה, ואף השערות כדאיתא (שלהי קנים) שיש לה המשכה ועשירות, ורוצה להשפיע כל מה שיש לה בלי מעצור וכו'. ולכל אומה יש לה לכל הפחות טובה אחת שצריכה להתפלל עליה להשי"ת, ויודעת שאין הטובה הזו בידה, ועי"ז מכירים שזה הכח הוא רק ביד השי"ת, למלא להם מה שחסר להם וכו'. אבל מצרים נקרא ערות הארץ, שהיו אומרים כחי ועוצם ידי וגו', והיה נדמה להם שאינן צריכים לשום דבר מהשי"ת, שאפילו מטר לא היה חסר להם, שעי"ז יוכרחו להיות להם איזה הכרה במלכותו ית'. שהנילוס עולה ומשקה, והיו מלאים כל טוב וכו'. וזה נקרא עבודה זרה, שכל דבר כשמפרדת עצמה מהשי"ת, עד שנדמה לה שיכולה להוושע בעצמה נקראת ע"ז וכו'. ועיקר אופיא של מצרים הוא התאוה, שהיו שטופים בזימה וכו'. וזהו צאן דע"ז, שהיה להם משכוכית אחר תאות הגוף מאד וכו'. וחקרו באיזה בריאה נמצא השפעה מרובה, ומצאו אשר בהצאן נמצא השפעה הגדולה כמבואר וכו'. וע"כ היו בוחרים לעבוד לטלה וכו'. עיי"ש כל העניין.. וזהו דאיתא בזוה"ק (בא מ:) ובהאי דאתקרי צאן אתקשר צאן בצאן וכלא כליל בצאן ולא יכול לאתפרשא מקטרוי ובהאי כלהו אתקשרו, וע"ד כתיב והיה לכם למשמרת וכו'. היינו, כי כמו שיש צאן בהקליפה כך יש צאן בהקדושה גם כן, כי ישראל נמשלו לצאן, שנמשכין תמיד אחר רצונו ית' אף בלי טעם, כדכתיב (ירמיהו ב׳:ב׳) זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה. והמשכה כזאת הוא טוב מאדצוכמבואר בסוד ישרים ראש השנה אות נט: זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך וגו'. בזה הפסוק מעיד השי"ת על עומק לבבם של ישראל וכו', היינו כי אותה אהבה הנמצא בעומק לבבם של ישראל בלי שום טעם ודעת כלל, ואינה מחמת שום טובה או מחמת איזה יראה, אלא אהבה פשוטה בלי טעם, נקרא חסד נעוריך, שזאת אהבה נוגע באהבה פשוטה של השי"ת שהיא ג"כ בלי טעם ובלתי גבול כלל. עיין לעיל פ' בראשית אות עו.. אכן יען שהיה למצרים גם כן מדת המשכה, שהיו נמשכין אחר כל תאות עולם הזה ההיפוך מהרצון ית' בלא טעם ודעת, רק להתפשט בכל תאות לבם בלי שום בחירה כלל, לכך היו צריכין ישראל לברר עצמם כנגדם ולהראות ההבדל ביניהם, וזהו שכתוב בזוה"ק אתקשר צאן בצאן ולא יכיל לאתפרשא בקטרוי, היינו שהיו צריכין לברר ולהראות ההפרש בין צאן לצאן, היינו בין המשכה להמשכה, ולהראות איך שהמשכת ישראל הוא רק בהקדושה, ובהמשכת מצרים אין אפילו שום דמיון ורושם כלל מקדושה:
1
ב׳וזה היה ענין בקשת יעקב אבינו לדורי דורות, אל נא תקברני במצרים, היינו שכל נפש ישראל אף בשעת עסקו בצרכי הגוף, אל נא תקברני במצרים, היינו אף שהם בהכרח אליה, על כל פנים אל נא תקברני, שיהיה נכסה ונעלם הקדושה לגמרי עד שלא יהא ניכר אפילו רושם ודמיון ממנה, וזהו קבורה במצרים. אבל בארץ ישראל, היינו בדבר שבקדושה, אזי תתבטלו לגמרי עצמכם להיות נמשכין אחריו ית' בכל מיני התפשטות. ולכן כתיב ויקרא לבנו ליוסף ויאמר לו וגו', היינו כי זאת הוא רק על ידי מדת יוסף הצדיק, שמדתו היא שמירת הברית, וזהו רומז על כל מיני צמצומים, כי ממדתו מופיע בישראל כל הדברי תורה ההכרחיים, היינו מה שהרצון מהגוף אינו מסכים, והם כמו כפיית ההר כגיגית בשעת מתן תורה, וכגון כל האזהרות מדברי תורה, שמצינו כמה פעמים בש"ס שגזרו חכמים מפני החשד ומפני מראית העין, כל זאת נמשך ממדת יוסף הצדיק. כי הי"ב שבטי י"ה נקראים בזוה"ק (רמא.) אברי דשכינתא, שכל אחד מרמז על אור מיוחד, כגון אורו של יהודה מרמז על הרצון שבלב, שבזה השבט גונז השי"ת כל הרצון, ועל זה מורה השם הוי"ה שנרמז בשמו של יהוד"ה, והד' משמו הוא כדאיתא בזוה"ק (ויחי רמד:) דלת לקיטצזכמו שהתבאר במי השלוח ח"א פרשת וזאת הברכה ד"ה שמע: כי הי"ב שבטים הם אברי דשכינתא כדאיתא בזוה"ק (בראשית רמא.) וראובן הוא עיני דשכינתא שיש לו ראייה ברורה להש"י, ושמעון הוא אודני דשכינתא ויהודא הוא ליבא דשכינתא ויש לו לב נקי ומבורר. ועיין לעיל פ' וישב אות ט ד"ה וזהו הענין.. ואורו של יוסף הצדיק הוא שמירת הברית, ורזא דברית מחייב כל הצמצומים, לזה ויקרא לבנו ליוסף וגו' אל נא תקברני במצרים, כי דוקא על ידי אורו של יוסף הצדיק יכולין לשמור את עצמו לבל יבוא לידי העלם ושכחה, אלא שצריכין לזאת המדה גם שבועה, כי בעת אשר יפגע בהאדם דבר רשות מצרכי הגוף אשר אי אפשר לו להמלט מהם, על דרך שאמרו ז"ל ברכות (סא.) אוי לי מיצרי ואוי לי מיוצרי, כי אי אפשר לו מבלעדם. וכל עניני דבר הרשות הם מאילנא דספיקא, אילנא דטוב ורע, והאדם צריך לברר מהם הטוב ולהניח הרע, ולהבחין בדבר רשות שלא יקבל בלתי הטוב ולעזוב את הרע, וזאת אי אפשר בלתי עזרתו ית'. ועל זה רומז השבועה, שהתפלל להשי"ת שיעזור לעמוד תמיד על דרך הטוב:
2