בית יעקב על התורה, ויחי כ״בBeit Yaakov on Torah, Vayechi 22
א׳אם נא מצאתי חן בעיניך וגו'. הענין שאמר לו אם נא מצאתי חן בעיניך, וכי לא שמר יוסף מצות כיבוד אב אף בלא מציאת חן. אלא, משום שיש מקומות בדברי תורה אשר בפשטותם בלעדי עומק הפנימי שבהם אינם מעוררין את האדם, והאדם המביט רק לפשטותם הם נגדו כמו גוף בלא חיים, שאין בכחו להתנועע ממקום למקום, והעלם כזה הוא כענין קבורה. אכן מי שיעלה חן לדברי תורה בעיניו, אזי אין עוד שום מקום נגדו בדברי תורה שלא יעוררו אותו, כי על יד החן של דברי התורה הנמצא אצלו מכוון תמיד בעומק לבו לעומק הפנימי שיש בהם. וכן נמצא אצל אדם גם כן עתים וזמנים שאז הוא בקטנות הדעת מאד, שאינו יכול להתגבר על חפץ לבו אפילו בדברי תורה, כי עיקר פועלים דברי תורה בלב האדם רק בשעה שהולך עמהם בדעת ובהשכל, אבל שלא מדעת לא יפעלו בו הדברי תורה כלום. אכן אם הד"ת נושאים חן בעיני בעליהן, אז אין לך דבר שעומד בפניהן, כי על ידי האהבה והחן שיש להאדם אל דברי תורה, אזי יפעלו הדברי תורה בלבו אף שלא מדעת. ולזה אף כי היה מצוהו בתורת כבוד אב, ומצינו שיוסף חשש מאד לכבוד אב, אך יש עתים אצל אדם שהדעת נקטן אצלו כל כך עד שאין הצווי בתורת כבוד אב מספיק לו, שיש יצר המונע מאד בענינים כאלו. אכן מי שיש לו נשיאת חן בדברי תורה, אז אף שהוא בא למקום זה גם כן מניח אותו לעשותו. והקבורה הוא ענין העלמה, שורש הכל היה מן העפר, לכן לא היה מספיק לצווי זה כיבוד אב, לפיכך אמר לו אם נא מצאתי חן בעיניך, שהדברי תורה ימצאו חן בעיניך. ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם, היינו אף בגודל ההעלם. ועל זה רומז קבורה, שמשולל מחיים, ואין שום נפקא מיניה אם יניחהו בזה המקום או במקום אחר, מכל מקום על ידי נשיאת חן יוליך אותו מזה המקום ויקבור אותו במקום אחר, היינו אף בהעלם היותר גדול, בשעה שאין שום דעת להאדם להבחין ולברר איך לעשות, גם אז יפעל בו הנשיאת חן לבל יזוז ח"ו מרצונו ית'צחבית יעקב הכולל פרשת ויחי ד"ה אם נא.:
1