בית יעקב על התורה, ויחי ל׳Beit Yaakov on Torah, Vayechi 30
א׳ויאמר השבעה לי וישבע לו וגו'. היינו שצוה לו שיבטיח אותו מעומק חייו, וזהו השבעה לי, כי לשון שבועה מורה על התקשרות בשורש מקור החיים, היינו שמקשר חייו, כמו שאמר והיה העולם, כי אם לא הבטיח לו על זה האופן לא היה באמת בכחו לקיים הבטחתו אחר כך. כדאיתא בגמרא (סוטה לו:) כל לישנא דאשתעי פרעה בהדיה אהדר ליה, אשתעי איהו בלשון הקודש לא הוה קידע מאי הוה אמר, אמר לו אגמריה, אגמריה ולא גמר, אמר ליה אשתבע לי דלא מגלית, אשתבע לו, כי אמר ליה אבי השביעני לאמר אמר ליה זיל איתשיל אשבועתך, אמר ליה ואיתשלי נמי אדידך, ואף על גב דלא ניחא ליה אמר ליה עלה וקבור את אביך כאשר השביעך. היינו, כי ענין לשון קודש מורה על שורש החיים של צורת אדם, כי כל מותר האדם מן הבהמה הוא הדיבור, שבזה מתעלה האדם על כל בעלי חיים, כי על ידי הדיבור יכול כל אחד להתערב ולהתאחד עם זולתו ולגלות לו מצפוני לבו. ושורש הדיבור הוא רק לשון הקודשקיטכמו שביאר במי השלוח ח"א פרשת נח ד"ה ויהי כל הארץ וזה לשונו בתוך הדברים: כי לשון הקודש הוא ממה שנטבע בעומק הלב ונובע משורש החיים, ושאר הלשונות נקראים לשון עלגים וכמ"ש (ישעיהו ל״ג:י״ט) נלעג לשון אין בינה, היינו שאין לו שורש חיים בלבו כי בינה הוא בלב.. ולזה כאשר דבר יוסף עם פרעה לשון קודש, לא הוה ידע מאי הוה אמר, אגמריה ולא גמר, והוא משום שאין לו באמת שום הויה בהשורש, לזה אי אפשר לו כלל לגמור לשון קודש. כי רק ישראל יש להם שייכות ללשון קודש, משום שכל הויתם הוא מהשורש. אבל מי שאינו מהשורש אין לו שום חלק בלשון קודש. וענין שבועה הוא כמו שביארנו שקושר חייו בשורש מקור החיים. ולכך מי שחפץ להתיר ההתקשרות מהשבועה צריך להגיע לעומק העמוק ביותר להמשיך משם היתר שבועה. ולכן כאשר אמר לו פרעה זיל איתשיל אשבועתך, אמר לו ואתשלי נמי אדידך, ואף על גב דלא ניחא ליה, היינו שאמר לו, אם אכניס עצמי לזה המקום העמוק ביותר שהוא שורש החיים כדי להמשיך משם היתר שבועה, אזי איתשיל נמי אדידך, ואע"ג דלא ניחא ליה, היינו שיהיה בכחו להראות לך משם אשר אתה משולל חיים, כי שם בהשורש כבעל חי תחשב, מאחר שאין אתה יודע לשון הקודש שהוא שורש החיים של צורת אדם, לכן אמר ליה עלה וקבור את אביך כאשר השביעך, הרי שבלתי השבועה לא היה בכחו לקיים הבטחתוקכבית יעקב הכולל פרשת ויחי ד"ה ויאמר השבעה לי.:
1
ב׳ולהבין זאת ביתר ביאור, כי ענין שבועה הוא שהציב השי"ת בבריאת העולם שהאדם ילך ברור ויברר עסקיו, ואם יברר האדם את עצמו אזי ינתן לו חיים מהשי"ת, ואם לא ילך האדם בברורים אז אינו נחשב בכלל צורת אדם רק כבעל חי יחשב. ואם יעשה האדם כל עסקיו בדעת, שלא יהיה אצלו דבר רשות, שאם ירצה יעשה ואם ירצה יחדל, רק כל דבר יעשה בחשבון, היינו אם יגיע מזה כבוד שמים אז יעשה ואם לאו אזי אינו רשאי לעשות, ואז אם ישבע על דבר שכן יעשה אז יסכים עמו השי"ת ויגמור בעדו שיחשב לו כמקיים אחת ממצות ה' אשר תעשינה. והנה האומות מכחישין זאת ואומרים שהבחירה ניתנה ביד האדם וכרצונו יעשה, ואין שום נפקא מיניה אם יעשה ואם יחדל. נמצא לפי דעתם אין שום מקום לשבועה. וזה שאמר יוסף לפרעה, אם תסתור את השבועה שנשבעתי לאבי אז אסתור את השבועה שנשבעתי שלא אגלה עליך שאינך מכיר בלשון הקודש. כי ענין לשון הקודש היא שדיבורו יוצא מעומק הלב, כי נמצא דיבורים ותפלות ג"כ שאינם יוצאים מעומק הלב. ולשון הקדוש מורה שיוצא מעומק הלב, וזה לא נמצא בשם אומה חוץ מישראל. ומה שנמצא שמשלם השי"ת שכר טוב לאיש זר על דבורו הטוב כדאיתא בגמרא (סנהדרין צו.) על נבוכדנצר שאמר להו היכי כתביתו, אמרו ליה הכי כתבינן אמר להו קריתא ליה אלהא רבא וכתביתו ליה לבסוף וכו' רהט בתריה כדרהיט ארבע פסיעות וכו' ובשכר זה זכה למלוך, זה הוא מפני שבעולם הזה אין הבירור בשלמות, ואין ידוע אם דיבורו של אדם יוצא מעומק הלב אם לאו. ואלו היה השי"ת פותח את לבות בני אדם לראות את מעמקי הלב, אז לא היה מגיע לו שום שכר בעד דיבורו הטוב, כי היו רואים שדבורו של נבוכדנצר וכדומה הוא רק על הגוון ואינו כלל מעומק הלב. אך שהשי"ת הציב, אשר טרם שנגמרו הברורין של ישראל בשלמות הגמור לא יפתחו בעולם הזה לבבות בני אדם לראות אם דבורו יוצא מעומק הלב אם לאו, ולכן הוא השורת הדין לשלם לו שכר טוב בעולם הזה בעד מפעליו, ואף שעומק לבו מלא הוללותקכאכמבואר לעיל פרשת ויגש אות י ד"ה ומדת ההדר: וכמו שמצינו שנבוכדנצר הרשע זכה למלוכה ע"י שפסע ארבע פסיעות לכבודו של הקב"ה כדאיתא בש"ס (סנהדרין צו.), ואף שרק על הלבוש עשה זאת ובפנימיות לבו היה מלא רע וכו'. כדאיתא גם בתנחומא (וארא) אלולי שהקב"ה דן את הלבבות והמחשבות קלס נבוכדנצר בפסוק זה כשם שקלס דוד בספר תהלים וכו'. אמנם זה הוא כאשר יפתח השי"ת את עומק לב אדם, אזי נראה מפורש שישראל דבוקים בתמידות בהשי"ת, מה שאין מזה בעכו"ם אף שמץ מנהו. אבל כל זמן שלא יפתחו הלבבות, אזי הוא שכינתא בגלותא ועולם כמנהגו נוהג, ולזה באה לו ההצלחה הגדולה בעולם.. וזה טען יוסף לפרעה, אם תרצה להעביר אותי על שבועת אבי, היינו שתכחיש אותי שאין ממש ביגיע כפיו של אדם ואין בה שום נפקא מיניה, רק כאשר ירצה האדם כן יעשה באין מעצור לרוחו, אזי אראה שאינך מכיר בלשון הקודש, היינו שאין בעומק לבך שום טובה, וכל ההויה שלך וגם השכר הניתן לך הוא מפני שאין עומק הלב פתוח עדיין לראות היש משכיל דורש את אלהים בצפון לבו, אבל באמת אין לך בעומק שום הויה והתקיימות:
2
