בית יעקב על התורה, ויחי כ״טBeit Yaakov on Torah, Vayechi 29
א׳ויאמר אנכי אעשה כדברך ויאמר השבעה לי. להבין מה שלא הספיק ליעקב אבינו הבטחתו של יוסף שאמר אנכי אעשה כדברך, וכי לא יקיים יוסף הצדיק את דבריו גם בלא שבועה, ולמה זה אמר לו השבעה לי וגו'. אמנם יעקב אבינו פעל בזאת השבועה ההתקשרות לעולמי עד, כי בשביל זה הם נקראו אבות העולם, להורות שכל מעשיהם ודיבורם וגם מחשבתם לא היה לפי שעה אלא לדורי דורות עד עולם, וכל מעשי אבות העולם הנאמרים בדברי תורה הם נצחיים לדור דור. והענין בזה, כי כמו שמדת יעקב אבינו הוא, לפני לא נוצר אל כדאיתא בזוה"ק (קדושים פו.) כמו שביארנו לעיל, ועל זה כתיב (תהילים קמ״ו:ה׳) אשרי שאל יעקב בעזרו וגו', כן הוא מדתו של יוסף הצדיק, אלא מה שהיה ביעקב אבינו בכח יצא לפועל ביוסף הצדיק. וזהו דכתיב אלה תולדות יעקב יוסף (בראשית ל״ז:ב׳) ובזוה"ק (וישב דף קפ.) (הובא לקמן בענין זה), היינו שמדתו של יעקב אבינו נולד לצאת בהתגלות מפורש אצל יוסף, כי על ידו נתגלו כל תעלומות לבו של יעקב אבינו. כי הפנימיות של אב אינו ניכר כי אם על ידי הבן, משום שבהאב הוא לפעמים הפנימיות שלו ההיפך מהלבוש, אך בהבן יכולין להכיר עומק הפנימי של האבקיגכמבואר במי השלוח ח"ב פרשת ויחי ד"ה ויחי: כי תעלומות לב האדם נתראה ביוצאי חלציו שעל ידם נתגלה מחשבותיו. וכן מבואר בח"א עדויות (ד.) ד"ה במשנה, והובא גם בדובר צדק למרן רבי צדוק הכהן זי"ע דף צד: וז"ל: וכן שמעתי דהבנים נקראים תעלומות לב, כי גלוי שורש הנפש דאב הוא דרך הלב. וכן הוא בפרי צדיק פרשת בא אות ב ד"ה והנה, תקנת השבים דף כח.. והפנימיות של יעקב אבינו נתגלה מפורש ביוסף הצדיק, כדאיתא בזוה"ק (פ' וישב דף קפ.) ויוסף איהו דרגא דיעקב למעבד איבין ולאפקא תולדין לעלמא, וכמה פעמים מפורש בזוה"ק כי הוא מברר ומלבן תמיד להוציא לאור תעלומותיו של יעקב אבינו, ואינו מספיק עצמו בזה שקדושתו של מדת יעקב אבינו נמצא בקביעות בעומק הלב של ישראל, אלא שכל חפצו הוא לברר בה תמיד ולהעלותה בעומק הלב דרך כל הלבושים עד שיהיה בהתגלות מפורש. וכן עד היום מופיע יוסף הצדיק גודל היראה מאור מדתו אל לבם של ישראל לבלתי יקבלו תקיפות מהנקודה של קדושת אבות הנמצא בלבם, וגם שלא יסמכו בשום פעולה רק על הכוונה הטובה הנמצא בם, אלא שיהיה ניכר כוונתם הטובה גם על הלבושקידועניין קדושת אבות מבואר לעיל פרשת וישב אות ז: וכן הוא בכל אדם, שבאמת נמצא בו קדושה מהאבות בתולדה, אכן רצון השי"ת הוא שכל אדם יוסיף קדושה מצד עצמו, היינו מצד מעשיו הטובים אשר יעשה מוסיף על הקדושה שהשרישו בו אבותיו. כי אם היה די סיפוק לאדם בקדושת אבות לבד, א"כ למה ברא אותו השי"ת בעולם, מאחר שאינו מחדש כלל מצדו להוסיף קדושה שלא היתה עוד קודם לידתו. מאי משמע, שבאמת הציב השי"ת שהאדם מצדו יחדש ויוסיף על קדושת אבות, וקדושת אבות תסייע לו לקדושת עצמו שיבא על השלימות. וכענין דאיתא בש"ס (יומא לח:) הבא לטהר מסייעין אותו, כי בקדושת עצמו לבד ג"כ לא יוכל לבא על שלימותו. ואמנם כ"ז הוא רק אם יברר את עצמו מצדו אזי זכות אבותיו יסייעהו, אבל אם לא יברר א"ע מצדו כלל, ויסמוך וישען רק על קדושת אבות לבד, אזי הוא כאילו לא בא לעולם כלל, מאחר שלא הוסיף שום חדשות מצדו וכו'. וזהו כונת הכתוב, אלה תולדות יעקב יוסף וגו' היינו שבעוה"ז הוא יוסף ראש ההנהגה, שמדתו הוא לכלכל א"ע בדעת וחשבון בכל דבר בלי שום עירוב מכלאים, ומעשיו מבוררים בעוה"ז, ומדתו כלולה בכל השבטי ישורון וכו'. והוא מאיר כל פעולות ישראל שאין שום פעולה בישראל שתהיה בהסתר פנים כפעולת העכו"ם וכו'. והוא מפני שיוסף שומר פעולות ישראל שיהיה בהם אור הדעת, וכדכתיב (ישעיהו ס׳:כ״א) ועמך כולם צדיקים, שכל ישראל משתוקקים לעבוד את השי"ת מצדם כפי כל כחם, ואין רוצים להשען על קדושת אבותם בלבד.:
1
ב׳והנה באותן הכ"ב שנים שנעלם יוסף מיעקב אבינו, היה נדמה לו שנסתלק ממנו האור ואין לו עוד שום תקוה, ואחר כך כשנתגלה יוסף הצדיק, הכיר יעקב אבינו למפרע שלא נסתלק ממנו מעולם אורו ית' אפילו בשעת ההעלם, נמצא כשנתעלם יוסף הצדיק נעשה העלם אצל יעקב אבינו, ועל ידי התגלות יוסף נתברר גם כן כל ההעלם שהיה אצל יעקב אבינו כל אותן כ"ב שנים, שגם אז לא סר ממנו הש"י והלך עמו בכל פסיעה ופסיעה. וכמו כן הם ימי הגלות גם כן, שמתחלה מוכרח להתעלם יוסף הצדיק, ומסבת זה ההעלם נסתר מהם היחס ואז יתכן גלות. כי כל זמן שמאיר מפורש אורו של יוסף הצדיק יש בישראל כל התקיפות, כי היחס שלהם מהמאמר שאמר השי"ת (שמות ד) בני בכורי ישראל פתוח לעיני כל, וממילא אין להם שום מיחוש ראש שמא יאבד מהם שום דבר, מאחר שרואים מפורש שהשי"ת אוחז ביד ימינם והולך עמהם בכל פסיעה ופסיעה ואיך יתכן שום גלות. ולכן כאשר ישראל צריכין לילך בגלות אזי ניטל מהם תחלה יוסף לתוך הגלות, כדאיתא בזוה"ק (בשלח מו) דהוה רישא לנחתא בגלותא, וממילא נגנז מישראל ספר היוחסין שלהם ולא נשאר בהם כי אם ארונו, ומסבת זה ההעלם יורדים לכל המיחושים עד שנדמה להם שהם נפרדים לגמרי ח"ו מאורו ית'קטוכעין זה מבואר בבית יעקב שמות פרשת שמות אות יד: וכל זמן שהיה יוסף חי, היתה זו המדה מושלת בכל העולם, ולכן לא היה אז שום גלות על ישראל, כי במדת הצמצום ישראל הם המצמצמים עצמן, ונראה לכל העולם שאינם יכולים להדמות לישראל בזה. לכן כיון שהיה בהם ישוב הדעת מאד לא היה בהם שום גלות ושעבוד וכו'. אבל כשמת יוסף הצדיק, ונסתרה ונעלמה מדת ישוב הדעת הוא הצמצום, אז שייך גלות ושעבוד, מאחר שנטרד ונסתר הדעה של האדם, כי עיקר הגלות הוא הטרדה שלא נמצא ישוב הדעת. ובמצרים נסתר ונעלם מהם מדת יוסף כדאיתא במדרש רבה (שמות א) שהפירו ברית מילה. וזה הוא וימת יוסף.. כי ירידת יוסף לגלות בתוך האומות הוא ענין התערבות שור בחמור, שעל זה איתא בזוה"ק (שם סד.) כד מזדווגין כחדא לא יכלין למיקם בהו הה"ד לא תחרוש בשור ובחמור. ויותר מבואר בזוה"ק (וישלח קעג.) לבתר אתא שור ואשתלים בחמורים דכלהו מסטרא דחמור, יוסף דאיהו שור ומצרים דאינון חמורים, דכתיב בהו (יחזקאל כ״ג:כ׳) אשר בשר חמורים בשרם ועל דא לבתר בני יעקב נפלו בין אינון חמורים בגין דאזדווג שור בהדייהו ונשכי לון גרמייהו וכו'. היינו שעל ידי ירידת שור שבקדושה, שרומז על מדת יוסף, למצרים שנקרא חמור, הכניס בהן מעט שקר החן, שמלו את עצמם, וזה נראה על הגון שהם יכולין גם כן לצמצם את עצמם בשביל כבוד שמים, וממילא נקלט מהם גם כן בתוך ישראל עצבות ומיני מיחושים שנפרדים ח"ו מהשורשקטזוהענין בזה הוא, שבזה שמלו את עצמן, שהוא רזא דיוסף הצדיק, עי"ז היה כח בהקליפה לשלוט על ישראל. עד שבא משה רבנו ע"ה הבא משבטו של לוי, ובדר לאינון חמורים ותבר תוקפיהון, ולקח משם את עצמות יוסף הצדיק שנקרא שור, ובירר ולקט כל הכח שהיה בהם, ובזה היה להם גאולה לישראל. כמבואר זה לעיל פרשת וישלח אות יא ד"ה וזהו. עיין לעיל פ' וישב אות יז ד"ה וענין היחוס, אות מ ד"ה וכן היה הענין, אות מא.:
2
ג׳ויען שיעקב אבינו הסתכל וראה זאת מרחוק, לפיכך השביע ליוסף הצדיק לבלתי יעלים מהם כל כך היחוס עד שיתיאשו את עצמם ח"ו לגמרי, אלא שכל היחוס לא יתעלם רק עד כדי שיבואו לברר עצמם על ידי היראה מזה ההעלם בכל העבודות, אבל לא שיפעול עליהם זה ההעלם יראה גדולה כל כך עד שיתייאשו ח"ו לגמרי ולהיות ערק מקמי מאריה, אלא אף בכל גודל היראה שיופיע עליהם, מכל מקום יהיה כמו שנאמר (ישעיהו י״א:י״ג) אפרים לא יקנא את יהודה ויהודה לא יצור את אפרים. היינו, כי יהודה מורה על בטוחות ותקיפות, והארת אפרים הוא לבלי יסמוך כלל על שום תקיפות, כי אם להיות תמיד בגודל היראה וצמצוםקיזעיין במי השלוח ח"א פרשת וישב ד"ה וזה שנאמר: וזה שנאמר (ישעיהו י״א:י״ג) אפרים לא יקנא את יהודה ויהודה לא יצור את אפרים, כי באמת אלו השני שבטים הם תמיד מתנגדים זה לזה, כי ענין החיים שנתן הקב"ה בשבט אפרים הוא להביט תמיד בכל דבר מעשה על הדין וההלכה מבלי לזוז ממנו וכו'. ושורש החיים של יהודה הוא להביט תמיד להש"י בכל דבר מעשה אע"פ שרואה האיך הדין נוטה עכ"ז מביט להש"י שיראה לו עומק האמת בהדבר וכו', וזאת הוא שורש החיים של יהודה להביט לה' בכל דבר ולא להתנהג על פי מצות אנשים מלומדה אף שעשה אתמול מעשה כזו מ"מ היום אינו רוצה לסמוך על עצמו, רק שהש"י יאיר לו מחדש רצונו ית' וענין הזה יחייב לפעמים לעשות מעשה נגד ההלכה כי עת לעשות לה' וכו'. ולזה אלו השני שבטים מתנגדים זה לזה, ולעתיד נאמר אפרים לא יקנא וכו' ויהודה לא יצור וכו', היינו שלאפרים לא יהיה טענה על יהודה במה שיוצא חוץ להלכה ולא יצר לו מזה כי יראה הש"י לאפרים את כוונת יהודה שהוא מכוון לשם שמים ולא להנאת עצמו וממילא יהיה שלום ביניהם. לעיל פרשת ויגש אות לה.. וכאשר יתאחדו שניהם ביחד היראה והתקיפות אזי הוא טוב מאד. אבל כאשר יש ביניהם פירוד ומחלוקת, יכול לפעמים היראה להתגבר כל כך עד שלא ישאר בהלב שום בטוחות, ומזה יכולין ח"ו לבוא לידי יאוש. ולכן היה מוכרח יעקב אבינו להשביע אותו ולא היה יכול לבטוח ולסמוך על הבטחות יוסף בלבד, מאחר שיוסף בעצמו הוא בגלות, ואינו יכול לידע עד היכן יתגבר ההסתר אולי יעלים ההסתר מדתו גם כן ח"ו. אולם מחמת זה שהשביע אותו, אין עוד שום כח בעולם שיוכל להתגבר על מדת יוסף הצדיק. כמו שמצינו שאמר לפרעה אבי השביעני לאמר וגו', רמז לו בזה שאין בכח פרעה לבטל את השבועה ולהתגבר עליה, וכדאיתא במס' מגילה (דף ג.) ודלמא משקרי גמירי דלא מפקי שם שמים לבטלהקיחלקמן פרשה זו אות פ.. וזה פעל יעקב אבינו בהתקשרות השבועה, אשר בכל גודל ההסתר מהגלות מכל מקום יזרח מעט היחוס של ישראל, שכל נפש מישראל ימצא בלבו היחוס מהאבות, ביישנים רחמנים גומלי חסדים:
3
