בית יעקב על התורה, ויחי ד׳Beit Yaakov on Torah, Vayechi 4

א׳ויחי יעקב וגו'. ויחי מורה על כלל שורש החיים, ויעקב מורה על פרט (כמבואר במי השלוח ח"א פרשת ויחי ד"ה ויחי). וזהו ויחי יעקב, להורות שהכלל צריך לפרט והפרט צריך להכלל, כי בהכלל לבד בלתי הפרטים המסתעפים ממנו אין שום טעם והבנה בו, כמו שמביא הזוה"ק (תרומה קעו.) מתלא לבר נש דהוה דיוריה ביני טורין ולא ידע בדיורי מתא. זרע חטין ואכיל חטי בגופייהו. יומא חד עאל למתא אקריבו ליה נהמא טבא. אמר ההוא בר נש דנא למה, אמרו נהמא הוא למיכל, אכל וטעם לחדא לחכיה. אמר וממה אתעביד דא, אמרו מחטין. לבתרא אקריבו ליה גריצין דלישין במשחא, טעם מנייהו אמר ואלין ממה אתעבידו אמרו מחטין. לבתר אקריבו ליה טריקי מלכין דלישין בדובשא ומשחא. אמר ואלין ממה אתעבידו, אמרו מחטין. אמר ודאי אנא מארי דכל אלין דאנא אכיל עקרא דכל אלין דאיהו חטה, ובגין ההוא דעתא מעדוני עלמא לא ידע ואתאבידו מניה. כך מאן דנקיט כללא ולא ידע בכלהו עדונין דמהניין דנפקין מהוא כללא. היינו שע"י הפרט יכולין להשיג טעם והבנה בהכלל, מה שלא היה באפשרות להשיג בלתי הפרט. כי הפרט מורה פירוש בהכלל, כדוגמת הנקודות שמורים פירוש בהתיבות. כי אם היו מנוקדים האותיות בנקודות אחרים היה להם פירוש אחר. ועל דרך זה נקרא בלשון חז"ל (תנחומא שופטים) דקדוקי הדין, כלומר ששורש הדין משתנה ויוצא לאור לאמיתו לפי הדקדוק שבו, וכמו שנדרש במדרש תנחומא (פ' משפטים) מגיד דבריו ליעקב, למי שהוא מל ביעקב ומי שאינו מל ביעקב אינו בקי בדקדוקי הדין, וכמו שנתבאר (בפ' משפטים), והדקדוקים הם בחינת יעקבטועיין בית יעקב שמות פרשת משפטים אות ו ד"ה וזה הוא שמביא דברי המדרש (תנחומא שופטים): שופטים ושוטרים. זש"ה מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל. דבריו אלו ד"ת, חקיו אלו המדרשות, ומשפטיו אלו הדינין. לא נתן הקב"ה את התורה ואת המשפטים אלא לישראל בלבד וכו'. והלא או"ה נצטוו על הדינין וכו' ומהו משפטים בל ידעום, אלו דקדוקי הדין שכן מצינו ובדק בן זכאי בעוקצי תאנים. ע"כ לשון המדרש הובא שם. ובהמשך דבריו מאריך בהסבר העניין וזל"ק: אכן בישראל שנמצא בהם דקדוקי הדין, שהיא פנימיות המשפטים, ואף שאלו הדקדוקים לא נתפרשו לא בתורה שבכתב ולא בתורה שבע"פ, כי אי אפשר לפרט כל פרטי הטענות שיוכלו להיות בעולם לפרטיהם, ורק מפני שפנימיות הוא כמ"ש (תהלים פז) אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט. כן יוצא לפועל על לבוש המשפט, שהשי"ת מאיר לדייני ישראל מבינות בטענות הבעלי דינים, לדרוש ולחקור ולדקדק בטענותיהן, עד שיצא דין אמת לאמיתו וכו'. וזה הוא שאמרו בתנחומא (שופטים) מעשה ובדק בן עזאי בעוקצי תאנים היינו שהיה לו עמקות והבנה בפנימיות המשפטים, להבין מהלבוש את הפנימיות על מה רומז. עיין שם שמאריך בהסבר העניין.:
1
ב׳וזהו ויחי יעקב, כלומר שיעקב אבינו בכח עבודתו הופיע בעולם טעם והבנה בהנהגת השורש, ועד היכן, עד שהיה בכח עבודתו לשנות סדר הנהגה בעולם. וכמו שרמזו על זה במדרש (בחקותי לו) אמר הקב"ה עולמי אומר לך מי בוראך ומי יצרך יעקב בוראך יעקב יצרך וכו', ולזה היה בכחו לשנות גם התולדה מהשורש, כמו שמצינו אצלו שעשה את יוסף לבכור. ובאמת היודע ענינו של בכור מבין שהבכור יש לו דביקות להאם יותר מכל הבנים הנולדים אחריוטזעיין לקמן פרשה זו אות לח בהערה קלד שם מה שהבאנו משער הפסוקים להאר"י הקדוש פרשת וירא ד"ה ותהר ותלד שרה (והוא דרוש בעץ החיים שער לט – מ"ן ומ"ד – דרוש ח) ונוסיף כאן מהמשך המאמר שם: וראובן הוא הבכור, ולקח עקריות כל ההוא רוחא דלאה וכו', כי הבן הבכור לוקח העיקר, והתמצית נשאר לנולדים אחריו. וכן ביאר בשער המצוות פרשת יתרו עיין שם.. כי ענינו של בכור מרמז על זה שכתוב (שמות ד) בני בכורי ישראל, להורות ההבדל שבין ישראל להאומות עובדי עכו"ם, כי להאומות האלה אין שום דבקות בהשורש ית' וכל הוייתם הוא רק בזדון, אבל ישראל נקראים בני בכורי, להורות על דבקותם בהשורש בלי שום אמצעי, כענין הדבקות והשייכות שהיה לאדם הראשון אל השורש ית' יותר מכל זרעו, כי הוא היה יציר כפיו של הקב"ה בלי שום אמצעי. ועל זה הדבקות רומז הבכור אצל ישראל. ובכל זאת היה בכח יעקב לשנות התולדה מהשורש, ועשה את יוסף בכור, כי הפרט יכול לשנות את הכלל, כמו הנקודות שמשנים הפירוש של התיבה. ולזה כתיב ויחי יעקב, להורות שיעקב אבינו חיבר תמיד הכלל עם הפרט בכל רגע, והיה מביט תמיד אל השי"ת מה הוא הארת הרצון ית' כעתיזכמו שהביא במי השלוח ח"א פרשת ויחי ד"ה ויאמר: האלקים הרועה אותי מעודי עד היום הזה, היינו בכל פרט מעשה שאני עושה, אני צריך שהש"י יאיר עיני איך הוא רצונו ית'. עיין לקמן בהמשך הפרשה עוד בענין זה., ועל זה מורה השם ישראל, כמבואר בהאר"י הקדוש ז"ל (לקוטי תורה פ' וישלח ד"ה ויקרא את שמו) רמז לו להיות כלול בו כל האבות והאמהות בשם ישראל, ראשי תיבות "יצחק "יעקב "שרה "רבקה "רחל "אברהם "לאה, כי הוא עיקר לכולם, היינו שהיה תופס בכל צד אל אשר יהיה שמה רוח השי"ת ללכת ילך:
2