בית יעקב על התורה, ויחי ג׳Beit Yaakov on Torah, Vayechi 3

א׳ויחי יעקב וגו'. איתא במשנה (אבות פרק ג', מ"ז) אם אין בינה אין דעת אם אין דעת אין בינה. ואמר אאמו"ר הרב הגאון הקדוש זצללה"ה (מי השלוח ח"א פרשת ויחי ד"ה ויחי) שבינה היינו הכללים ודעת הוא הפרט וזה צריך לזה, כמו שאנו רואים כמה פעמים בהמשנה שחשב מקודם הרבה דברים ואח"כ אמר זה הכלל, שבאם לא היה שונה מקודם כל הפרטים לא הוי ידעינן מזה הכלל, ובלתי הכלל לא הוי מבורר צורתא דשמעתתא. וזהו גם כן בכל הדברים שצריכין לדעת, אשר כל הדברים והטובות שבעולם הזה נכללים בשרשם בהמקור ית', ושם המה חיים פשוטים בלי שום לבוש. כי הכלל מכל הדברים שבעולם הוא רק חיים פשוטים, אלא אח"כ כשנשתלשל ויורד לזה העולם נתלבש זה החיים בגוונים מפרטים שונים, וכל פרט טובה מעולם הזה הוא לבוש לחיים, כגון כסף וזהב הם לבושים לאהבה ויראה אך שנסתר החיים שבו, והש"י ידע מה בחשוכא ונהורא עמיה שרא (דניאל ב׳:כ״ב), היינו שהוא ית' יודע הפנימיות מכל הדברים מה שיהיה לאחר שיבוא בהתלבשות לזה העולם, כך נותן השי"ת את שמם בהשורש. וכן הוא הענין מיעקב אבינו שנקרא ישראל, כי ישראל הוא הכלל ויעקב הוא הפרט, כדאיתא בזוה"ק (וישלח קעד.) הובא לעיל (ענין א) כמה דקב"ה לזמנין אתקרי הוי"ה ולזמנין אתקרי אלהים הכי נמי לזמנין אקרי ישראל לזמנין אקרי יעקב וכלא בדרגין ידיען וכו'. ומבאר שם מקודם החילוק בין שני השמות, בזמנא דאסגיאו זכאין בעלמא הוי"ה שמיה ואתקרי בשמא דרחמי ובזמנא דאסגיאו חייבין בעלמא אלהים שמיה ואתקרי בשמא דאלהים כך בזמנא דיעקב לא הוה בין שנאין ולא הוה בארעא אחרא קרי ליה ישראל וכד הוה בין שנאין או בארעא אחרא קרי ליה יעקב וכו'. היינו כד אסגיאו זכאין בעלמא, שמשגיחין תמיד להפנימיות מכל הדברים, שהוא עיקר החיים, והסתכלותם להפרט הוא רק בדרך אגב, אזי נקרא בשם הוי"ה. ובזמנא דאסגיאו חייבין בעלמא וכו', היינו שהפרט הוא העיקר אצלם, אז נקרא בשם אלהים. כך הוא בישראל ויעקב נמי, כי ישראל רומז על זה שנשלם לגמרי בתכלית השלימות ואין לו עוד שום עבודה בעולם הזה, כי דבוק בעולמות גבוהים מאד, ויעקב מורה שיש לו עדיין עבודה בבחירתו בזה העולם, ואף על פי כן, אף שקורא אותו הכתוב בשם ישראל, כדכתיב (וישלח לב) לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל וגו', מכל מקום זה השם יעקב נשאר גם כן לעולמי עד, כי המעלה שיש להשם יעקב אין להשם ישראל, כי יעקב מורה שאוחז בצמצומים בכל דבר ואינו עושה שום דבר שאינו מבורר^ידכדאיתא בתפארת החנוכי על זהר פ' ויצא דף קמז. ד"ה תרין: יעקב מורה כדאיתא בתזוה"ק תקון סט (קיב.) יו"ד עקב, פי' שאוחז בכל דבר בעקב, היינו שבעת שצריך להתברר, נקרא יעקב בבחינת קטנות. וכדכתיב (עמוס ז׳:ב׳) מי יקום יעקב כי קטן הוא. ולכן בעת שמברר עצמו אינו מתפשט בשום תקיפות, רק נכנס בצמצומים בכל ענין לקבל רק מה שהוא מבורר לכבוד שמים. וישראל מורה שיש לו אור ישר מהשי"ת שמנהג אותו תמיד, ישר אל, ולכן מותר להתפשט, ובכל חפצו השי"ת עמו.: