בית יעקב על התורה, ויחי מ׳Beit Yaakov on Torah, Vayechi 40
א׳שכל את ידיו וגו'. ומתרגמינן אחכמינון לידוהי. להיות שיצחק היה חפץ לברך את עשו מפני שהיה בכור, כי אמר אם יבררו השי"ת אזי יהיה הוא גדול מיעקב, כי יעקב אין לו כל כך לבושים מכוערים כמו עשו, לכן בנקל לו לברר ולנקות את עצמו. אבל עשו שאינו בנקל לו לנקות את עצמו, וכשיברר השי"ת גם הלבושים מכוערים של עשו יהיה נצמח מזה יותר יקרות. לזה אמר יקוב הדין את ההר ואברך את הבכור, כי מסתמא אם השי"ת נטע אותו לבכור יש בו מעלה יתירה למעלה מהתפיסה, לכן אני אעשה את שלי והש"י יגמור ויברר לטוב. אלא שהשי"ת אמר (מלאכי א׳:ג׳) ואת עשו שנאתי ואינו חפץ לבררו. אמנם יעקב אבינו שכל את ידיו, אחכמינון לידוהי, היינו שהוא הסתכל תמיד להארת החכמה שבעומק הלב, ושם ראה אשר אפרים הוא הבכורקמגכמבואר במי השלוח ח"א פרשת ויחי ד"ה שכל את ידיו: להיות כי יצחק אבינו היה מדרגתו מדות הגבורה, ולכן רצה לברך את עשו, כי מדת הגבורה מורה על ד"ת (מגילה ל"א:) כך שמע משה מפי הגבורה ולכן אמר יקוב הדין את ההר, ולכך לא היה בכחו לעשות נגד המשפט ורצה לברך את עשו ביען כי היה בכור. אך כי הש"י סומך ידים טהורות כי הידים הם ענפי הלב, ולבו היה טהור ומזוכך וסיבב הדבר שיברך את יעקב בלא דעתו, וע"ז נאמר (תהילים ט״ז:ה׳) אתה תומיך גורלי, אבל יעקב אבינו היה מסתכל תמיד אל הבינה ולרצון הש"י, ולכן נאמר ידעתי בני ידעתי שכל את ידיו, וישם את אפרים לפני מנשה., ולכן מצינו כל מקום דמיירי הכתוב מחלוקת הארץ נאמר שם מנשה הבכור, כי חלוקת ארץ ישראל הוא על ידי גורל, וגורל הוא בלא דעת למעלה מתפיסת החכמה, אבל בעומק תפיסת החכמה שהציב השי"ת אפרים הוא הבכורקמדכמבואר לקמן פרשה זו אות מב.:
1