בית יעקב על התורה, ויחי נ׳Beit Yaakov on Torah, Vayechi 50

א׳בך יברך ישראל לאמר ישימך אלהים כאפרים וכמנשה וגו'. היינו שהכשרים והחסידים שבאומות העולם, שהם מכירים ומאמתים כבוד ישראל, ויש להם תשוקה להתחבר ולהתדבק עם ישראל, על כן אומרים תמיד אחד לחבירו בלשון בתמיה לאמר, וכי ישימך אלהים כאפרים וכמנשה. ומחמת התמיה והתשוקה הזאת, שמכירים בעצמם שא"א להם להיות דומים לאפרים ומנשה ולבם דוה עליהם, הם גורמים שיתנטעו בישראל ויצאו מהם גרים ויתדבקו בישראל ויתרבו נשמות בישראל. וכן הוא המדה בין לתתא בין לעילא, היינו אף בישראל הוא ג"כ כך, ע"י שרואים את האיסורים שאסר עליהם הקב"ה כגון הבהמות ועופות הטמאים, ומבינים היטב שמשום זה נאסר להם, מחמת שאין בכחם לקבל אלו המינים, שאם יאכלו אותן יוטרד מחשבתם ולבם אחר חמדת עוה"ז. וכן הוא הענין מכל הלא תעשה שבתורה כמו שבארנו במקומו, שהכל כדי שלא יבאו לידי שכחה ח"ו, ומחוייב לומר אפשי בבשר חזיר, כדאיתא בת"כ (קדושים פט) לא יאמר אדם אי אפשי בבשר חזיר נפשי קצה בבשר חזיר וכו', שהרי מצד השי"ת אין שום טומאה ואיסור בעולם שהכל מעשה ידיו. וזהו דאיתא שם, אלא אפשי ומה אעשה אבי שבשמים גזר עלי, היינו מצד המקבל, שאין באדם כח לקבל אלו הדברים, מפני שמטרידין דעתו ומונעים אותו מעבודת השי"ת, וזהו מפני קטנות השכל של המקבל^קסטמבואר בתפארת יוסף חג הסוכות ד"ה בסוכות [א]: כי ענין כל דברים האסורים הוא שהשי"ת לא נתנה אל תפיסת האדם, כי באמת מצידו לא ברא דבר לבטלה, ורק שלא נתנה עדיין אל תפיסת האדם שיהיה ביכלתו לקבלו ולהחזירו לנוכח השי"ת. וכמו שאיתא (תו"כ) אל יאמר האדם נפשי קצה בבשר חזיר אלא יאמר אפשי ומה אעשה שאבי שבשמים גזר עלי, והיינו שלא נתן השי"ת אל האדם כלי שיהיה ביכולתו לקבלו לתוכו וכו'. וזה הוא החילוק שאצל דברים המותרים נתן השי"ת כח לאדם שיהיה ביכולתו ללחום עם המאכל ולהתגבר עליו. אבל דברים האסורים עוד לא נתנה השי"ת אל תפיסת האדם שיהיה ביכלתו להגביר על המאכל. ועיין עוד פ' נשא ד"ה איש [א], לעיל פ' ויצא אות טו.. ובמה שישראל מביטין אל הלא תעשה, ומונעים עצמם ממנו מפני שמכירין גודל חסרון כחם וקטנות דעתם, זה הצמצום והצער של ישראל גורם שנפש של בהמה טמאה זו שהם מסתכלין עליה נתקנה ונטהרה, שנתהפכה הנפש ההיא ונכנס להתלבש בבהמה טהורה ונעשה טהור, כדאיתא בכתבי האר"י הק' זלה"ה: