בית יעקב על התורה, ויחי נ״בBeit Yaakov on Torah, Vayechi 52
א׳ויקרא יעקב אל בניו וגו'. במדרש תנחומא פתח על זה הפסוק, זש"ה (תהילים נ״ז:ג׳) אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי וגו', מדבר ביעקב בשעה שנכנסו בניו ברכן, התחיל מחלק להן פרוקפאות, ומנין שהסכים הקב"ה עמו, את מוצא כל ברכה וברכה שברך יעקב את השבט כך ברכן משה, שהסכים הקב"ה עמו על כל ברכה וברכה, אימתי בשעה שהיה מסתלק מן העולם, הוי ויקרא יעקב אל בניוקעבונקדים כאן דברי המי השלוח ח"א פרשת ויחי ד"ה ויקרא: במדרש (תנחומא ויחי ח) אקרא לאלקים עליון לאל גומר עלי. הענין בזה כי כאשר רצה יעקב אבינו לברך את בניו, היה מסופק אם צריך לברך אותם מחמת שצערוהו במכירת יוסף וכל ת"ח שאינו נוקם ונוטר וכו' (יומא כ"ב:) לכן נאמר ויקרא לשון צעקה וקוי בלב שהיה תולה עיניו ולבו למרום ואת אשר ישים ה' בפיו אותו יאמר, וזה כוונת המדרש שהזכיר זה הפסוק שבקש מה' שיגמור בעדו. ולא נאמר תחילה לשון ברכה כי עוד לא היה מבורר אצלו מה יאמר להם, אבל משה רבינו ע"ה התחיל תיכף וזאת הברכה כי מילת וזאת מורה ע"ז שהיו כל הדברים מבוררים אצלו מיד כשהתחיל לדבר, וביעקב לא נאמר וזאת רק אחר כל הברכות שרק אז אחר כל הדברים היו אצלו מבוררים שכל ברכותיו המה מהש"י ולא מקודם.. היינו, כי יעקב אבינו חפץ למחול להם, אלא שלא רצה לומר רק מה שהופיע לו השי"ת, וע"כ לא דבר כי אם בלשון נבואה, כי שפך שיח לפני יוצרו שישלח לו דברים טובים וברכות ולא דבר בלשון צווי, אבל משה רבינו דבר בלשון צווי, יחי ראובן, שמע ה' קול יהודה. מפני שכבר חתם עליו השי"ת בכל ביתי נאמן הוא, וכדאיתא בזוה"ק (ויחי רלו:) משה איש האלהים מאריה דביתא מאריה דמטרוניתא כמה דכתיב (במדבר ל׳:י״ד) אישה יקימנו ואישה יפרנו וכו' כבר נש דגזר על אנתתיה ועבדא רעותיה, ועל דא יעקב אע"ג דהוה אחיד באילנא דחיי לא הוה מארי דביתא אלא לתתא משה הוא לעילא, בגין כך סליק לון למארי דביתא. וזהו בכל ביתי נאמן הוא, היינו מה שהוא רוצה הבית מסכים עמו, ולא כתיב נאמן בית, כי נאמן בית היה יע"א גם כן, שמה שהבית מצוה הוא אומר, ולא הגיע למדת משה רבינו ע"ה. שמרע"ה הוא תיקן יסודי הבית כחפצו, והיה יכול לתקן כרצונו אף הכלי קיבול. ויעאע"ה בירך רק כפי מה שבכח הכלי קיבול לקבל, כן מילא אותו, כדאיתא במדרש משל לחנוני פקח שמריח בכלי ויודע מה למלאות אותו. וזהו איש אשר כברכתו ברך אותם, כי זה אינו בכח הברכה לשנות את האדם ולהטותו מקצה אל קצה, אך כח הברכה הוא להתפשט מדת האדם כברכת ה' הטובה עליו, והא ראיה כשרצה יוסף לשים יד ימינו של אביו על ראש מנשה, השיב לו יע"א, גם הוא יגדל ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו, ומדוע לא ברך את מנשה שגם הוא יהיה הגדול וממילא יוכל לשים יד ימינו על ראשו, אלא משום שאין בכח הברכה לשנות את האדם ממדה למדה, אך בהמדה עצמה שעומד בה תוכל הברכה להתפשט ולהגדילה כמו שיתבאר אי"ה לקמן (ענין עז ד"ה איש אשר כברכתו):
1
ב׳ולזה לא מצינו בשום אחד הלשון ברכה, רק ביוסף מצינו ששה פעמים הלשון ברכה, שהוא סיומא דגופא, כדאיתא בזוה"ק (ויצא קנח.) כיון דחמא יעקב דאשתלים גופא בעא גופא למהך לארחיה וסיומא דגופא הוא ברית וכו'. היינו, כי ביוסף נגמר ונשלם הכלי קיבול של ישראל, ולכך נאמר בו הלשון ברכה ששה פעמים שהוא וא"ו של המילוי וא"ו דשם הוי"ה. כי אברהם בגימטריא תשעה פעמים הוי"ה עם הכוללקעגכמבואר חשבונו לעיל פרשת תולדות אות מה: אברהם, ט' פעמים (הוי"ה), היינו עם ט' כוללים עולה מנין "אברם", היינו רמ"ג, ואח"כ הוסיף לו השי"ת עוד ה', היינו מעט מדרגה לעשירי ולא כולו., ויצחק בגימטריא שמונה פעמים הוי"ה, ויעקב שבעה פעמים הוי"ה, ויוסף ששה פעמיםקעדכמו שביאר העניין בלקוטי תורה לרבנו האריז"ל סוף פרשת וירא ד"ה הנה ילדה מלכה.. ויעקב הוצרך לבירורין ק"ל שנה כנגד חמשה פעמים הוי"ה, והשבע עשרה שנה האחרונות שהיה במצרים נתברר בתכלית השלימותקעהכמבואר בלקוטי תורה לרבנו האריז"ל פרשת ויחי ד"ה ויחי: פירוש י"ז, כמנין טוב. והרע של אדה"ר ק"ל שנה, לא היה ליעקב שלום ושלוה בהם, והנותר הם חיי יעקב, וק"ל מעט ורעים. ועיין עוד שם בד"ה ויתחזק ישראל שמסביר כל העניין שנתבאר כאן.. ואח"כ כשנאמר ויאסף רגליו אל המטה, אז נתעלה להגיע למקור מדת משרע"ה, כדאיתא בזוה"ק (בראשית כא:) משה זכה בחייו מה דלא זכה ביה יעקב, יעקב שמש בה בההוא עלמא משה בהאי עלמא. ובזוה"ק (בלק קפז:) משה בחייו יעקב לבתר דסליק מעלמא. ועד היכן היה מטתו שלמה, כי אף שראובן נולד ראשון, ואם כן אחר כך כשנטל ממנו הבכורה נראה לכאורה שההולדה שלו היה בטעות, ובאמת לא היה שום טעות, שגם זה אמת שראובן הוא הראשון, דהא אמר לו ראובן בכורי אתה כחי וראשית אוני, ודברי תורה אינם כדברי בני אדם, אלא שהשיג באמת אז בשעת מעשה בחזרה הארה מכל השלשה, בכורה כהונה ומלוכה, רק אחר שאמר לו פחז כמים וגו' שוב נתעלמו ממנו. אמנם כשיבא העת שיתגלה כדכתיב (איוב ל״ה:ו׳) אם חטאת מה תפעל בו וגו' אם צדקת מה תתן לו. אז יחזיר לו השי"ת כל השלשה, בכורה כהונה ומלכות, לקיום עולם עדי עד, כי הוא באמת הבכור והולדה ראשונה מיעקב אבינו, וכדאיתא בזוה"ק (ויחי רלה:) אע"ג דמלכו דיהודה הוה ראובן סמוך לקבליה הוה, וכדמסיים שם, שבני ראובן יהיו הראשונים להלחם בגאולה אחרונה. ולכן עשה יהודה למלך, שהוא יעורר כל המדות טובות וכל הכחות היקרים שנרדמו בשינת ההסתר של זה העולם, ומצדו יתוקן גם ראובן וכל הדורות לאחר שיתכללו בו יהיו מבוררין. כי השרש מכל החסרונות הוא רק מה שנדמה להאדם כחי ועוצם ידי, אבל כשיאיר בעולם אורו של יהודה, אז יהיו רואין מפורש שאין שום נפש מישראל אומר נגד השי"ת כחי ועוצם ידי עשה לי חיל, ואדרבה שישראל מוסרים כל כחם להשי"ת, ומי שמוסר כל כחו להשי"ת יש לו באמת כח ועוצם יד נגד כל העולם כדכתיב (תהילים ח׳:ז׳) כל שתה תחת רגליו:
2
