בית יעקב על התורה, ויחי נ״גBeit Yaakov on Torah, Vayechi 53
א׳ויקרא יעקב אל בניו וגו'. במדרש רבה (פ' צח) ר' יודן ור' פנחס ר' יודן אמר ויקרא יעקב לאל להיות עם בניו ר' פנחס אמר זימנו לבניו וכו'. ביאר בזה כבוד אאמו"ר הרב הגאון הקדוש זצללה"ה (מי השלוח ח"א פרשת ויחי ד"ה ויקרא) להיות שיעקב אבינו חפץ מאד לברך את כולם, אלא שעיכב אותו הצערא דגופא שעשו לו והיה מתירא למחול, כדאיתא בגמ' (יומא כב:) כל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו תלמיד חכם, לזה התפלל להשי"ת שיעזור לו שיוכל לשכוח מה שעשו לוקעועיין לעיל במאמר הקודם בהערה קעב שם.. וזה דאיתא במדרש, ויקרא יעקב לאל להיות עם בניו, ולמד לו השי"ת סדר איך להתנהג, שעד יהודה יקנתר אותם שיזכור עדיין הצערא דגופא שעשו לו, ומיהודה ואילך ישכח לגמרי. כי ליהודה צריכין לעבור על פשע, כדאיתא בגמ' (ר"ה יז.) נושא עון ועובר על פשע, למי נושא עון לעובר על פשע, לשארית נחלתו, למי שמשים עצמו כשירים. וביהודה יש כל האותיות מהשם הוי"ה, והד' שבו מורה שמשים עצמו כשירים דלית ליה מגרמיה כלוםקעזכמו שביאר לעיל פרשת ויצא אות סה: בשם יהודה יש בו כל השם הוי"ה. והד' שבשמו מורה על שאין לו מצדו כלום רק מה שהשי"ת משפיע לו, וכאשר השי"ת משפיע לו תפלה שיוכל לקבל הטובה, אז נעשה מהד' ה', ואם לאו הוא דל"ת, וכדאיתא בזוה"ק (משפטים דף קד. ושם קכג:) כי דל"ת מורה שמצדו הוא עני ונכה רוח. עיין שם אריכות הדברים.. וזהו דאיתא שם במדרש, ביקש יעקב לגלות את הקץ וכו', היינו, כי לברך אלו השלשה שבטים הראשונים צריכין לעורר מהבירור שיהיה לעתיד אחר גמר כל הברורין, ואם היה יכול יעקב אבינו לברכם אז לא היה עוד שום גלות בעולם, שעיקר הגלות הוא רק מזה שהם לא נתבררו עדיין ונעלם היקרות שלהם. לזה מצינו, כאשר אמר משה (שמות ו׳:י״ב) הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה, נסמך לשם אלה ראשי בית אבותם וגו', ומיחס שם אלו השלשה שבטים, לרמז, כי כאשר נפתח היחוס והבירור מאלו השלשה שבטים אזי ישמעו כל ישראל וגם פרעה יהיה מוכרח לשמוע. ואם היה מקנתר גם ליהודה, אזי היה נוגע ח"ו הגלות גם ליהודה, ויהודה הוא הלב של ישראל. ולזה לא קנתר אותו, כי הלב של ישראל אינו ח"ו בגלות לעולם, כי יש בעומק הלב של ישראל זאת התקיפות שאין שום אומה ולשון יכול למשול על הלב, ועל זה התקיפות רומז יהודהקעחהתבאר כמו כן בבית יעקב שמות פרשת וארא אות ל ד"ה ומייחס: ומיחס בכאן שלש שבטים הראשונים, שאצל אילו השלשה נסתר היחוס מעט, בזה שלא ברכם יעקב אביהם בפרט. וזה מורה על שלא היה מבורר בהם יחוסו, ומזה נסתעף גלות. וכשהגיע אצל יהודה נפתח היחוס, והתחיל לומר יהודה אתה. מלת אתה מורה על יחוס לנוכח, שיוכל לעמוד לפני השי"ת ולומר ברוך אתה, שמכיר שהשי"ת בראו. ולזה כאן כעת בעת הגאולה, נפתח היחוס של אלו השלשה שבטים.:
1
ב׳ואיתא נמי במדרש תנחומא בזו הפרשה (סימן ח) יצחק ויעקב שניהם בקשו לגלות מסטורין של הקב"ה, יצחק כתיב בו ויקרא את עשו בנו הגדול, בקש לגלות לו את הקץ והעלים הקב"ה ממנו. יעקב בקש לגלות לבניו את הקץ, שנאמר ויקרא יעקב אל בניו וגו', היינו כי לברך את עשו צריכין גם כן לעורר מהבירור שלעתיד, והראה לו השי"ת שאין עדיין הזמן שצריכין עדיין לילך עם עבודה. ויצחק היה סבור שעשו לקח קולו של יעקב, ובאמת היה להיפך שלעת עתה נטל יעקב הלבושים של עשו, ולהושיע להלבושים של עשו המשוללים קולו של יעקב צריכין לגלות מן הקץ, כי אין זה כלל בהסדר של זה העולםקעטכמבואר לעיל פרשת תולדות אות מ: יצחק סבור שהוא עשו והקול הוא קול יעקב, שקול יעקב ישר מאד בעיניו, כי קול רומז לפנימיות וכו'. והיינו שיש לו עומק הלב כמו עומק לב יעקב, אבל באמת זה היה יעקב, רק הבגדים, היינו הלבושים, היו של עשו. ועיין עוד שם אות לג, לד.. והנה הגם שמשה רבינו ע"ה תיקן לראובן וגם ללוי, אכן לשמעון לא נתן עדיין שום תיקון בשלימות מפורש, וכמו דאיתא במי השלוח (ח"א פ' וזאת הברכה) ורק שברמז נתן לו תיקון, כדאיתא בזוה"ק (ויחי רלו.) שמעון לא זכה לברכאן אלא טפל ליה משה ביהודה, כתיב הכא שמע ה' קול יהודה וכתיב התם כי שמע ה' כי שנואה אנכי. וכאשר יגלה השי"ת גם התיקון של שמעון תהיה הגאולה בשלמות ולא יהיה עוד שום גלותקפעיין בתפארת החנוכי על זהר פרשת בראשית (כב.) בד"ה אכן שורש נפשו, שמבאר כל עניין תיקונו של שמעון וגודל עניינו ומה יהיה יקרתו לעתיד לבוא.:
2
