בית יעקב על התורה, ויחי נ״דBeit Yaakov on Torah, Vayechi 54
א׳ויקרא יעקב אל בניו וגו'. הנה קריאה הוא לשון צעקה, כי יעקב אבינו היה צועק ומתפלל שלא יהיה אצלו שום תרעומות על השבטים, אך לא נסתלק התרעומות מלבוקפאכמבואר בדברי המי השלוח הובאו לעיל פרשה זו אות נב הערה קעב עיי"ש., עד שבא אצל יהודה, אז התחיל השי"ת להאיר בו ממדת נושא עון ועובר על פשע לשארית נחלתו לא החזיק לעד אפו כי חפץ חסד הוא (מיכה ז׳:י״ח). כי הד' אשר בשם יהודה מורה על דל, וכך הוא מדת זה השבט שמשים עצמו כדל, שאין לו מצדו שום כח רק מה שמקבל מהש"י, כדאיתא בזוה"ק בכמה דוכתי על מדת המלכות, סיהרא דלית לה מגרמה כלום. ועל זה מורה השם יהודה, שכלול בו השם הוי"ה, והד' רומז על הכרתו בשם הוי"ה שהוא לבדו מושל ומנהיג בעולםקפבוסיים שם במי השלוח ח"א פרשת ויחי ד"ה ויקרא: והנה תחילה נתן ה' דברים של קנטור בפיו לקנטר הג' שבטים הראשונים, כי ת"ח צריך לנקום ולנטור וכשהגיע לשבט יהודא אז הראהו ה' מן השמים להעביר על מדותיו, כי באותיות יהודה נמצא שם הוי' ית', והד' שבשמו מרמז ע"פ (ישעיהו ס״ו:ב׳) ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי. היינו שמבין כי אין לו מצד עצמו כלום כדאיתא (זוהר בראשית רמד:) ד' לקיט, ע"כ לא היה בזה מקום לחול שום כעס ורוגז כלל, וכאשר נפתח ביהודא מדות הרחמים נתגבר גם על שאר השבטים ונכללו כלן בברכה.. ועל זאת ההכרה אמרו ז"ל במדרש תנחומא (בראשית) אם אתה עושה ד' ר' אתה מחריב את העולם. היינו אם תאמר שהשי"ת לבדו מנהיג את העולם אם כן מאי נפקא מיניה בהכרתו של האדם, ואין שום חילוק אם יכיר האדם שהש"י הוא המנהיג אם לא יכיר, כיון שבאמת לאמיתו הוא שהשי"ת מנהיג את כל העולם גם בלעדי הכרתו של האדם, על זה אמרו אם אתה עושה ד' ר', היינו אם יעלה זאת על לבך אתה מחריב את העולם, היינו כי הקוץ של ד' מורה על קבלת עול מלכות שמים, כי באות ד' יש בו שני קצוות וקרן המאחד ומחבר לשני הקצוות, וזה הקרן הוא הקוץ של ד' הרומז על קבלת עול מלכות שמים, כדאיתא בזוה"ק (במדבר קכ.) והא ידעת רזא דקרן ודא הוא עול מלכותא קדישא וכו'. היינו שהקרן מורה על הכרה שנמצא בורא עולם המושל בכל המאחד כל ההפכים כמבואר בפרשת בראשית (אות ב ד"ה וכן)קפגאיתא בסוד ישרים שבת חול המועד סוכות אות כ: היינו, כי קרן זוית אין לה מצד עצמה שום תמונה, וכל הגוון מתמונת הקרן, נתהווה רק מפאת התקרבות שני צדדים נגדיים בלתי שטחיים, כגון דרומית מזרחית וכדומה. וזהו, והא ידעת רזא דקרן ודא הוא עול מלכותא קדישא. היינו, שהתחברות שני קצוות נגדיים, רומז לאדם הכרה שיש אחד למעלה המשולל מכל המדות, שאצלו נתאחדו כל ההפכים וכו'. וזאת ההכרה הוא קבלת עול מלכות שמים. לעיל פ' בראשית אות ב ד"ה וכן, פ' וירא אות נו, פ' חיי אות ג ד"ה רבי יוחנן בסופו, אות יב, פ' ויצא אות סה, בית יעקב שמות פ' בא אות מ, פ' תצוה אות ח.. וזהו אם אתה עושה ד' ר', היינו אם תאמר מאי נפקא מינה בזה הקוץ הנקרא קרן, כלומר שאין חילוק בזאת ההכרה אם אכיר בתפיסת שכלי שהשי"ת הוא המושל בעולם או לא אכיר, מאחר שבאמת מושל השי"ת בעולם גם בלעדי הכרת תפיסתי, ומה תועיל הכרה שלי, בזה תחריב את העולם. כי האדם צריך מצדו להכיר בתפיסתו איך שהשי"ת הוא המושל והמנהיג בעולם ולקבל עליו עול מלכות שמים בהכרת דעתו ורצונו:
1
ב׳ועיקר זה הכח בשלמות נמצא ביהודה, כי הוא גבר באחיו להכיר בתפיסתו בגודל בהירות איך שאין לו מצדו שום כח להרים את ידו ואת רגלו בלעדי השי"ת. ולכן אין שום מקום כלל להתרעם על איש כזה, שמכיר שכל הכח הנמצא בו הוא רק מהשי"ת הנותן בו כח לעשות חיל ומבלעדו לא יתפעל בעולם שום דבר, ואיך שייך לכעוס ולהתרעם עליו, כי בו נראה ברור, אף שמחשבתו עליו היה רעה אלהים חשבה לטובה, כי אם לא כן מי הוא אשר יעשה זאת, שבאם לא היה כוונתו להרע לא היה יוצא ממנו הטובה מעצתו למכור את יוסף. ואף שלפי זאת הדעה נמצא שאף אם יהרוג אדם את הנפש לא יתחייב שום עונש, כי בטח הוא רצונו ית' ומבלעדו לא יתפעל שום דבר, ואם לא היה כן רצונו ית' מאין היה בא זה הכח להרוג את חבירו. אכן כל זה הוא כאשר יתבררו פעולותיו לטוב, ונראה לעין כל שיצא מפעולותיו מחיה לעם רב אזי תחשב לפועל טוב, אבל אם לא יברר הש"י לעיני כל שפעל הטוב בעיני ה' להחיות עם רב, נמצא שעשה בעמיו אשר לא טוב בעיני השי"ת. שאני במכירת יוסף, שכבר בירר השי"ת שכל הרפתקאות דעדו עליו היה עומק המכוון כדי להחיות עם רב. ולזה כאשר התחיל להאיר אצל יעקב אבינו הארת יהודה, ממילא נסתלק ממנו התרעומות מכל השבטים והתחיל לברך אותם. שמדת הארת יהודה כולל כל השבטים ביחד, ואם לא היה מתרעם ומקנטר גם להשלשה שבטים הראשונים לא היה שום גלות כלל והיה מיד גאולת עולם, אמנם כך לא עלה במחשבה. וזהו בקש לגלות את הקץ ונסתם ממנו, היינו שבקש שלא יתרעם תיכף בההתחלה גם על השלשה שבטים הראשונים והיה הקץ מיד, כי בהתגלות אורם של אלו השלשה שבטים תלוי הגאולה, שהרי גם גאולת מצרים לא היה יכול להיות עד אשר ייחס משה רבינו ע"ה מקודם להשלשה שבטים הראשונים כמו שנאמר בפ' וארא, שמקודם הגאולה נתיחסו שם השלשה שבטים הראשונים ראובן שמעון לוי, כי על ידי שנתיחסו נתבררו שגם זה הקטרוג מהתרעומות של יעקב אבינו לא היה עליהם רק לפי שעה ואז נגאלו:
2
