בית יעקב על התורה, ויחי נ״הBeit Yaakov on Torah, Vayechi 55
א׳ויקרא יעקב אל בניו ויאמר וגו'. איתא במדרש בקש לגלות את הקץ ונעלם ממנו וכו'. היינו שבקש לגלות במה הוא תלוי, כי באמת הוא כל יומא זמנא, אלא שבקש לגלות להם במה הוא תלוי, כדי להכניס בלבם בטוחות ותקיפות כמו שהוא באמת, אשר אין בכח שום בריה לשלוט עליהם, וזהו הבהירות נעלם אז ממנו, אף שעל ידי נביאים נתגלה גודל בטוחות לישראל, כדאיתא בזוה"ק (תשא קפח:) מאן עביד דיסבלון ישראל גלותא דא כל אינון הבטחות דאבטח לון קב"ה והא אתמר דעאלין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות וחמאן כל אינון הבטחות דאבטח לון ע"י הנביאים וכל אינון נחמות, וחדאן בלבייהו למסבל כל מה דייתי עליהו, ואלמלא דא לא יכלין למסבל וכו'. אכן יעקב אבינו בקש לגלות יותר, כדאיתא במדרש תנחומא (ויחי סימן ח) למה"ד לעבד שהאמינו המלך כל מה שבידו בא העבד למות קרא לבניו לעשותן בני חורין ולומר להן היכן דיתיקי שלהן והאוני שלהן וכו'. היינו שיעקב אבינו בקש לגלות שיהיה מפורש בתפיסתן של ישראל כל התקיפות שיש להם בהשורש. וזהו דאיתא שם במדרש, נגלה עליו הקב"ה אמר ליה לבניך אתה קורא ולי לאו, שכן ישעיה אומר (ישעיהו מ״ג:כ״ב) ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל וכו'. היינו שנתרעם עליו למה חפץ לגלות כל כך את ההסתר, שהיית מתירא אולי יהיה לישראל יגיעה גדול על ידי ההסתר בעבודת השי"ת כמו שנתבאר לקמן:
1
ב׳אמנם בזה שהיה לו ליעקב אבינו רצון לגלות כל כך את ההסתר אף שנעלם ממנו, מכל מקום פעל בלב ישראל תקיפות ובטוחות, כי אם לא פעל כלל בזה הרצון שבקש לגלות אם כן למה נאמר כלל בתורה שבקש לגלות, מאחר שנתבטל זה הרצון כי נעלם ממנו. אלא ודאי, מדכתב בתורה שבקש לגלות את הקץ, מוכרח שזה הרצון פועל תמיד בלבם של ישראל, וכדאיתא בזוה"ק (ויחי רלד:) ואי תימא דלא גלי מה דבעא לגלאה א"ה אמאי כתיב באורייתא מלה דיעקב שלימא ואתפגם לבתר ולא אשתלים מלה, אלא ודאי אשתלים כל מה דאצטריך לגלאה גלי וסתים אמר מלה וגלי לבר וסתים לגו ומלה דאורייתא לא אתפגם לעלמין וכו'. היינו שאין דבר בטל כתוב בתורה, אלא שבאמת גילה בעומק לבם של ישראל הכל, רק מה שנסתם ממנו היינו שלא יהיה בתקיפות בגלוי עד אחרית הימים, כדכתיב (ישעיהו ב׳:ב׳) והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' וגו'. וזה הוא אשר יקרא אתכם באחרית הימים, שאז יתגלה לעיני כל וכמבואר בזוה"ק (תשא קצ.) מהו באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' אמר ליה אחרית הימים איהו אילנא כלא מרישיה ועד סיפיה, דהוא אילנא דטוב ורע, ואתא קרא לבררא באחרית הימים ואפיק הר בית ה' דא טוב בלא רע הר בית ה' ודאי דלית תמן חולקא לסטרא אחרא דהא אתבריר הר בית ה' מגו אילנא דאיהו אחרית הימים וכו'. היינו כי אילנא דטוב ורע מורה על ספיקות של זה העולם הנקרא אילנא דספיקא, משום שאין בזה העולם שום מדה שלא יהיה בספק מעורב טוב ורע, עד היכן אפילו מדת החסד שהיא יקרה ביותר, כגון צדקה שהיא מצוה גדולה, מכל מקום יכול להיות שבזה הכח שיקבל העני ממנו הצדקה יעשה אחת ממצות ה' אשר לא תעשינה. ולזה מוכרח האדם לילך תמיד בזה העולם בגודל ברורים וליגע את עצמו לברר תמיד טוב מהרע, ועל זאת היגיעה כתיב (ישעיהו נ״ז:ט״ז) כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף וגו'. כי כביכול השי"ת אינו בנייחא בהסבלנות והיגיעות של האדם, ולזה לא לעולם יהיה זאת הסבלנות, כי לעתיד לא יהיו צריכין לשום ברורין, ומזה העתיד שיהיה באחרית הימים הראה להם יעקב אבינו:
2
ג׳וזהו אשר יקרא אתכם באחרית הימים, היינו בזמן שהאור יתעלם מאד, ויקטן הדעת כל כך עד שהאדם יהיה בספק בכל אשר יפנה, אז יתקיים בנו כדכתיב (שם) והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' וגו', כלומר שיכוון הישראל למטרת עומק הרצון ית' שלא מדעת, כי לעתיד יתברר שלא עבר באמת שום נפש מישראל אפילו כחוט השערה מרצון השי"ת, אף שכתובין עונשין חלוקין בתורה, היינו שאם יעבור ח"ו באמת הרצון ית' אף רק במחשבה ה"ז אבד כל החיים שלו ונשאר בפירוד לגמרי. אמנם לעתיד יתגלה מפורש שמעולם לא עבר שום נפש מישראל את הרצון ית'. ואף אמנם שעבר האדם וגם נענש, זה הכל החטא וגם העונש לא היה רק לפי דעתו בהיקף תפיסתו, אבל באמת כפי השרש לא עבר כלל שום נפש מישראל מהרצון ית'קפדכמבואר במי השלוח ח"א תהלים (קלא) ד"ה שיר: היינו שדוד המלך ע"ה אמר לפני הש"י כי בכל חטאי ישראל לא נעתקו מהש"י, ורק כתנוק הנעתק משדי אמו, אף שמסיב פניו מאמו ליקח דבר מה, מחזיר פניו לאמו שלא תלך ממנו. וכן מבואר בשער האמונה – פתיחה לבית יעקב דף קכח: אבל באמת אין החוטא פוגם בהנהגת השי"ת, רק מסטרא דיליה הוא פוגם ומשחית, היינו שבגבול היקף שכלו ותפיסתו יראה שהשחית בעולם. וכמ"ש (האזינו לב ה) שחת לו, ומתרגם אונקלוס חבילו להון לא ליה. עיי"ש כל העניין שמאריך בזה. ובתפארת יוסף ברכות (ב.) ד"ה אמר מר: כמו שביאר כבוד אזמו"ר זללה"ה, אשר לעתיד יראה השי"ת מפורש לעיני כל, אשר האומה הישראלית המה שייכים לחלקו של הקב"ה ממש. כי בעוה"ז הוא בהעלם גדול, ובעוה"ז צריך האדם לברר עצמו מצידו איך הוא שייך לחלקו של הקב"ה. שאני לעתיד, יראה השי"ת מפורש כי המה היו דבוקים תמיד בהשי"ת ובכל פעולתן כוונו לרצון השי"ת, כעין דכתיב (זכריה י׳:ו׳) והיו כאשר לא זנחתים. ובעוה"ז מחמת שהארה זאת הוא בהעלם, צריך זאת אריכת הזמן שיברר האדם את זאת. ועיין עוד מי השלוח ח"ב תזריע ד"ה אדם, לעיל פ' וישלח אות לו.. וזהו והיה באחרית הימים, שיתגלה הדביקות של ישראל והתקשרותם בהשרש עד היכן מגיע שלא נעתקו מעולם אפילו רגע אחד מהשי"ת, ואז יתהפך החשך לאור והמר למתוק וזדונות לזכיות. ומזה הרצון והחשק שהיה ליעקב אבינו לגלות, שלא ידע שהקב"ה לא יסכים עמו, הואיל שלא יהיה לעולם שום מיחוש ראש ח"ו בישראל, היינו שיתייאשו ח"ו מהישועה, זה אינו כלל בישראל, כי בעומק לבם פעל יעקב אבינו שיהיה אצלם בקביעות בטוחות וקווי לצפות שבודאי יושיע להם השי"ת בכל הענינים:
3
