בית יעקב על התורה, ויחי נ״חBeit Yaakov on Torah, Vayechi 58
א׳האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים. בזוה"ק (ויחי רלד:) האספו אספו מבעי ליה כד"א אספו לי חסידי אלא קים לון האספו מאתר דלעילא הוא. האספו בקשורא שלים ביחודא חד. ואגידה לכם מאי ואגידה רזא דחכמתא איהו וכו' בגין דאיהו מלה דאתיא בגימ"ל דל"ת בלא פירודא והאי איהו רזא דחכמתא וכו' ואגידה לכם רזא דחכמתא בעא לגלאה סופא דכל עובדיהון וכו' ושם (רמד:) גימ"ל יהיב דל"ת לקיט וכו'. הזוה"ק מבאר בזה החיבור שהראה להם יעקב אבינו מהשורש היותר עליון עד הלבוש האחרון מישראל. כשגימ"ל ודל"ת הם בלא פירודא ג' יהיב וד' לקיט, והוא כמו אור המאיר בעולם הזה שהוא לבוש לאור של תורה, אף שבודאי אין ערך ודמיון כלל מזה לזה, מכל מקום על ידי דמיון קטן מלמדין זה מזה, כמו שמלמדין שני דברים שהם מהיפוך להיפוך במדת גזירה שוה, הרי שעל ידי דמיון קטן נתהוה בהם שייכות, כן הוא החיבור מגימ"ל ודל"ת. כי הג' מורה על גודל השלמות וד' מורה על חסרון, וכשהם בלא פרודא רומז שהג' ממלא ומשלים החסרון של ד' ועל ידי זה יש להם שייכות אהדדי, כי ג' יהיב וד' לקיט עד שיש להם חיבור ביחדקפזמבואר לעיל פרשה זו אות לה ובהערה קכז שם.:
1
ב׳ועל זה החיבור כתיב (משלי כ״ז:ט׳) שמן וקטרת ישמח לב. שמן מורה על חיבור הבא באור ישר וקטורת מורה על אור חוזר. אור ישר, היינו שהם שוין בענין אחד ויש השתוות מה ביניהם, רק שאחד נמוך מחבירו בכמה וכמה מדרגות, כגון אור המאיר בעולם הזה שהוא משל ולבוש לאור המאיר בדברי תורה, אף שהוא נמוך בכמה וכמה מדרגות נגד אור של מעלה בלי ערך ודמיון כלל, ומכל מקום אינם הופכים כלל, מאחר שיש לשניהם השם אור, ועל ידי זה הדמיון קטן שיש לשניהם השם אור יש להם חיבור, עד שעל ידי נר חנוכה ונר של שבת אנו ממשיכין אור מעולם העליון, הרי שזה האור של עולם הזה נעשה לבוש וכלי לאור עליון, ועל חיבור כזה מרמז שמן שהוא באור ישר:
2
ג׳והחיבור הבא באור חוזר הוא, שבאמת הם מהיפוך להיפוך, אלא מחמת גודל החסרון הנמצא באחד כל כך בהפלגה, עד שאי אפשר כלל להשלים זה החסרון כי אם על ידי מי שהוא מופלג ביותר בגודל המעלה, הרי שהחיבור משניהם בא מהיפוך להיפוך, שאחד הוא מופלג מאד בגודל המעלה והשני הוא כנגדו מופלג מאד בגודל חסרון, ועל ידי זה דוקא מוכרח להיות ביניהם חיבור, כי בלעדי גודל מעלתו של זה מהיכן היה נתמלא גודל חסרונו של השני. וכענין שמצינו אצל אברהם אבינו ע"ה, אשר אחר כל הברורין שלו עוד לא היה דין בזה להשלמתו, עד שהיתה סבה נסבה מאת הקב"ה שירד למצרים, אשר תוכן הענין בזה הוא, יען כי עוצם עבודתו היתה בזה להאיר לכל העולם ולהמליך את השי"ת להראות לכל כי מלא כל הארץ כבודו. וכל זמן היותו בארץ ישראל לא היה ניכר הכבוד שמים כי אם שם בארץ ישראל, ובזה לא נשלמה עוד מטרת כונתו בענין עבודתו, יען שהיה נמצא עוד מקומות שלא ניכר בהם הכבוד שמים, ואברהם לא היה בנייחא מזה. ולכן סבב הקב"ה בהביאו רעב לארץ כנען, עד שהוכרח אברהם אבינו ע"ה לירד למצרים, ומגודל ההסתר שהיה שמה, שהיא נקראת ערות הארץ שגם מלאך לא היה יכול לבוא שמה לבל יחשך אור בהכרתו מגודל הטומאה שהיתה שמה, והיה מוכרח השי"ת לבוא בעצמו שמה ולהוציא את ישראלקפחכמבואר בזוהר הקדוש פרשת וירא (קיז.) במדרש הנעלם: אמר הקדוש ברוך הוא, אומה זו של מצרים מזוהמת ומטונפת, ואין ראוי לשגר מלאך ולא שרף, דבר קדוש, בין רשעים ארורים מטונפים, אלא אני עושה מה אין יכול לעשות מלאך ולא שרף ולא שליח, שאני אומר ממקום קדושתי יהא כך, ומיד נעשה וכו', ועל הדרך הזה נאמר אני ולא מלאך וכו'.. כי ענין מלאך מורה על סדר והנהגה מדברי תורה ועבודה. ונגד ההסתר שבמצרים לא תספיק אפילו הסדר מדברי תורה, וגם לאברהם לא הספיק האור שהיה לו בארץ ישראל נגד השכחה שהיה במצרים, עד שהשפיע לו השי"ת אור יותר גדול מכפי מדרגתו, למען יוכל לעמוד בהחשך וההסתר שבמצרים. ובזה נתעלה אברהם מאד ועשה דרך לבניו אחריו שיוכלו לבוא בגלות מצרים מקום טומאה וגרוע מכל הארצות. והקב"ה למען ידידות עמו ישראל שהם בניו להראות לכל העולם את יקר תפארת גדולתם כי אין מקום נסתר מהם, השפיע להם שמה אור גדול, למען יוכלו לבוא בחדרי החשך הזה ולהכריע את הטומאה ולצאת משם ביד רמה. וכדאיתא בזוה"ק (לך פג.) ת"ח רזא דמלה אי אברם לא ייחות למצרים ולא יצטרף תמן בקדמיתא לא יהא חולק עדביה בקב"ה. כגוונא דא לבנוי כד בעא קב"ה למעבד לון עמא חדא עמא שלים ולקרבא לון לגביה אי לא נחתו בקדמיתא למצרים ולא יצטרפון תמן לא הוו עמא יחידא דיליה וכו'. וזה הוא בחינת אור חוזר שנקרא קטורת קשירו דכלא (זהר בהעלותך קנא:), שזה מורה שבמקום שיש חסרון ביותר הוא מוכן לאור היותר גדול שמתחבר עמו להשלימו. וזהו כוונת מאמר הזוה"ק, בגין דאיהו מלה דאתיא בגימ"ל ודל"ת בלא פרודא:
3
