בית יעקב על התורה, וירא ל״אBeit Yaakov on Torah, Vayera 31
א׳ויגש אברהם ויאמר וגו' אולי יש חמשים צדיקים וגו'. הנה אברהם עמד בתפלה על אנשי סדום, והתחיל במספר חמישים עד עשרה. והענין בזה הוא, מה שהתחיל בחמישים, יען כי זה המספר הוא כנגד שני פעמים שמע ישראל, כדאיתא בזוה"ק (שמות יב:) ויפן כה וכה חמא באלין נ' אתוון דמיחדין ליה ישראל בכל יומא שמע ישראל תרין זמנין דאית בהון נ' אתוון. והיינו שבקשתו היתה אולי נמצא בהם שעה אחת כונה רצויה להשי"ת בכל יום. וכמו שישראל במה שקורין ק"ש שחרית וערבית ומוסר עצמו להשי"ת די לו זאת על כל היום, ואף אם פונה עצמו כל היום אחר כן לעסקי עוה"ז, וכדאיתא (במס' מנחות צט:) כל הקורא ק"ש שחרית וערבית כאלו קיים והגית בו יומם ולילהקידכמבואר לקמן פרשת ויחי אות כד: ועל זה הענין תקנו חכמינו ז"ל בכל בקר קריאת שמע ותפלה, כי זה הקבלת עול מלכות שמים שבבקר, אוחז את האדם ומקיף אותו כל היום, אפילו בעת שנסתלק ממנו הדעת והבחירה, כי הקבלת עול מלכות שמים שמקבל עליו האדם בבקר פועל בו אפילו בשעת ההעלם לבל יפסק ממנו הקדושה לגמרי ח"ו. וכן הוא בפ' ויצא אות נג: וכן הוא הענין בקריאת שמע ותפלה, שאז הוא עיקר השלימות, ואז צריך האדם להתחזק את עצמו ביראת אלהים, כי באתר דשלימו שכיח תמן דחילו שכיח, כי אם לא יתחזק עצמו אז ביראת אלהים מאין יהיה לו חיים על כל היום.. ובזה הזכות רצה להמליץ בעדם. ואחר כך אמר אולי יחסרון חמשה, היינו שביקש כמו בראשונה על מספר חמשים, רק עתה הוסיף בבקשתו שיצטרף הקב"ה עם כל תשעה המגיע לכל עיר ועיר ויהיה בכלל חמשים. וכדאיתא בזוה"ק (בהשמטות למדרש הנעלם דף קד:) אולי יחסרון חמשים הצדיקים חמשה, כלומר אולי יש בהם בני אדם שעסקו בידיעת שמך שהוא השם במלואו שהוא מ"ה, יו"ד ה"א וא"ו ה"א, כמספר אד"ם, ואז כבר השי"ת מצטרף עמוקטובנאות דשא פרשת שמיני ד"ה ויהי [ב] הסביר באופן אחר זה העניין: כמו שנתבאר במדרש (רבה וירא יא), ובשעה שבא בתמימות בשעה שאמר אולי ימצאון שם ארבעים וחמשה. למה נקרא דבר זה תמימות, כי אמר להקב"ה שיצטרף עמהם, והוא לפי הראות דבר קשה, כי אמר לו הקב"ה שהם רשעים, איך יאמר שיצטרף עמהם עם רשעים. אך דבר זה אמר בתמימות, כי אמר אולי ימצאון צדיקים, פירוש שרוצים להיות טוב, אך אין כח בידם להתגבר על יצרם. וביקש מהקב"ה שיהיה להם לעזר, והקב"ה הלך עמו בתמימות, שהסכים אתו, אם ירצה להיות טוב באמת יעזור לו השי"ת וכו'.. כדאיתא בזוה"ק (וישב קפו:) דהא כיון דאתתקן כל גופא בשייפוי כדקא יאות קוב"ה אשתתף בהדיה ואעיל ביה נשמתא קדישא וכו'. אח"כ בקש על מספר ארבעים שהוא כנגד ארבעים מלקות, והכונה בזה אולי נמצא בהם החרטה על מעשיהם הרעים, וכדאיתא בגמרא ברכות (דף ז.) טובה מרדות אחת בלבו של אדם יותר מכמה מלקיות (וכדאיתא בזוה"ק וירא דף ק"ד: במדרש הנעלם). אח"כ ביקש על שלשים, היינו אולי נמצא בהם דבר טובה במה שהם מתגברים לפעמים על יצרם הרע בכח, כדאיתא באבות (פ"ה) בן שלשים לכח. ואח"כ בקש על עשרים, היינו אולי נמצא בהם אהבת חברים שאוהבין זה לזה, היינו שכל אחד מכליל עצמו במדת חבירו אשר מזה נתגדל כבוד שמים, כי עדה קדושה היא עשרה, ועד עשרים אין יכולין להתחלק, וכאשר יש עשרים יכולין להתחלק לשתי עדות קדושות ומזה יוצא הכבוד שמים, כי כל עדה ממלכת השי"ת במדתה השונה מחברתה, וכאשר נכללים אחת בחברתה מזה מוכח שיש אחד הוא הבורא ב"ה המאחד אותם. ואח"כ ביקש על עשרה, היינו שמא נמצא בהם מדת בושה, היינו שאם עושין עבירה הם מתביישין בפני בני אדם, וזו היא ג"כ מדה טובה כמ"ש בבני ישראל בסימניהם הטובים ביישנים וכו' (יבמות עט.) וכמו שיתבאר עוד במאמרינו באריכות ועיין לקמן:
1