בית יעקב על התורה, וירא ל״הBeit Yaakov on Torah, Vayera 35
א׳ויבואו שני המלאכים סדמה וגו'. איתא במדרש (שיר רבה א) נכנס בלבו של אדם דבר אחד מדברי תורה יצא כנגדו דבר של בטלה. הנה כי כן יסד המלך מלכי המלכים הקב"ה מאהבתו לעמו ישראל, אשר אם יפנה אליו האדם ויעבוד עבודתו עבודת בוראו יתברך עד שיקבע בלבו הטוב, הנה אז תיכף ידחה הרע ממנו, ולא רק מלבו בלבד ידחנו, אבל יעשה רושם בכל העולמות מרום המעלות עד עולם העשיה, עד שגם האומה הדבוקה במדתה הרעה שהיא ההיפך ממדה הטובה הזו תתבטל לגמרי ותלך לאבדון, והיא בבחינת נגוף ורפוא שנאמר במצרים, וכאן אחר שמל אאע"ה את עצמו והעביר ערלתו, מזה נתחייבה הפיכת סדום אשר היא היתה הערלה מכלל העולםקכהלעיל פרשה זו אות כד ובהערה צב שם.. כי כמו הערלה שהיא בגופו של אדם להיותה רע בכולה משליכין אותה לגמרי, כן גם סדום היתה רע בכולה ונהפכה לגמרי, כמ"ש (נצבים כט) גפרית ומלח שרפה כל ארצה, וכדכתיב (תהילים ק״ז:ל״ד) ארץ פרי למלחה מרעת יושבי בה. ומה שהיה דינם להתהפך על מלח, הטעם בזה הוא, כי השי"ת ברא כל הטובות בעולם, אבל אין בהם השלימות עד שיתמתקו בהמלח, אשר בפנימיות תרמוז זאת להיראה, שעל ידה יהיה ביכולת לקבל כל הטובות, וכמאמרם ז"ל (שבת לא.) במשלם על היראה ערבת קב חומטין (שהיא ארץ מלחה) בהתבואה הנה אז תתקיים. כי בלא היראה יתפשט האדם בקבלתו הטובה עד שישכח את הבורא ב"ה וביראה יתקיים הכלקכולעיל פרשה זו אות יב ובהערה נו שם.. וכן גם בהקרבן היו צריכים למלחו במלח, שנאמר בו (קרח יח) ברית מלח עולם, שהיא היראה הטהורה המרומזת בברית, שהיא השער לה' צדיקים יבאו בו. ואנשי סדום התפשטו עצמם ברוב טובתם עד שהסירו מעצמם היראה לגמרי, כמ"ש (לך יג) כגן ה' כארץ מצרים, ונדרש במדרש (רבה לך פרשה מא) כגן ה' לאילנות כארץ מצרים לזרעים. והביאור בזה הוא, כי בדוגמת שני המקומות האלו שזכרם הכתוב נכללו כל הטובות שבעולם, כי המעלה שבארץ מצרים היא שנילוס משקה אדמתם ולא היו צריכים לטפה של מטר, וזה היה סבת בעטם במדותיו של הקב"הקכזעיין ברסיסי לילה למרן רבי צדוק הכהן זי"ע אות לה: וזה עניין מצרים שנקרא ערוות הארץ, כי עניין ארץ הוא כח השתדלות וכו'. שזה עיקר עבודת ויגיעת האדם בעוה"ז מצד העולם הזה וכו'. וערוות הארץ, היינו גנות עניין הארץ, שאין צריך עבודה, כי נילוס עולה ומשקה. משא"כ ארץ ישראל, ארץ אשר ה' אלקיך דורש וגו' למטר השמים וגו' וצריך עבודה ותפילה ויחול לה', ואי אפשר להשקיע עצמו בשלוה כ"כ. וזה עיקר קדושת הארץ, שלא להשקיע בדמיונות של שלוה, רק לידע שצריך השתדלות, ואדם לעמל יולד וכו'. וערוות הארץ נקרא השיקוע בעוה"ז בלא השתדלות רק הוזים שוכבים. וכן מבואר בסוד ישרים עה"ת מכתי"ק פרשת ויחי ד"ה ויחי: כי ישיבת מצרים גורמת הסתרה, שמסתרת כבוד שמים, ששם נראה כי עזב ה' אותה תחת הטבע, כי הנילוס מעצמו עולה ומשקה ולא תרגיש חסרונה. כי כל השותה ממי גשמים, תראה שהיא חסרה וצריכה להשפעה מהש"י. אכן ארץ מצרים כל השפעותיה מלמטה ואין צריכים למעלה, כי בתוכה יש כח ההשפעה וכח קבלה, וזה הוא הפך מארץ ישראל, אשר שם הרגשת כבוד שמים, וכמו שכתיב (עקב יא) ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה תמיד עיני ה' אלקיך בה וכו' עיי"ש. לעיל פ' לך אות א ד"ה וזה הוא ג"כ העניין, לקמן פ' מקץ אות יז, פ' ויגש אות לד., אבל היו עוד חסרים בהשפעתם, בהיות הצמיחה רק לזרעים אשר מדי שנה בשנה צריכים לזרוע מחדש, לא כן הגן אשר בו נטועים האילנות שהם מתקיימים תמיד והשרף עולה ומשקה אותם תמיד. ולכן זכר בהפלגת טובתם כגן ה' כארץ מצרים, להודיע בזה עוצם התפשטם בטובתם הכוללת הזאת, עד שסר מהם יראת השם לגמרי, והיו רעים וחטאים מאד בידעם את רבונם ומתכוונים למרוד בו, עד שנמשלו לגמרי להערלה שהיא בגוף, שהיא רע בכולה, וגם הם כן. ולכן נהפכו למלח, שהיא מדה במדה, וכמו שהם חטאו במלח, היינו שהפרו היראה שהיא ברית מלח עולם, כן היה דינם להתהפך על מלח:
1