בית יעקב על התורה, וירא ל״זBeit Yaakov on Torah, Vayera 37
א׳ויהי בשחת אלהים את ערי הככר ויזכר אלהים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה וגו'. והטעם מהשייכות מזכירת אברהם להצלת לוט הוא, כדאיתא בזוה"ק (פ' לך דף פ) ששם היצה"ר הוא לוט ואברהם הוא הנשמה ובכתבי האר"י ז"ל (שער הפסוקים פ' לך עה"פ ויהי בימי אמרפל) איתא שלוט הוא מקליפת נוגה שהוא מתערובות טוב ורע, כדכתיב (יחזקאל א׳:ד׳) ונגה לו סביב, היינו שהוא חשך והאור חונה סביב לו. ועיקר ביאת הנשמה לעוה"ז הוא לברר זאת הקליפה ולהעלותה עד רום המעלות. והביאור בזה הוא, כי קליפת נוגה מרמזת לכל דברי הרשות, והאמנם כי המה היתר גמור, בכל זאת צריך בירור, וכמו שאמרו ז"ל קדש עצמך במותר לך. ודרך משל האכילה שהאדם אוכל, אם כי היא היתר, בכל זאת הדבר שקול, כי אם יאכל האדם בקדושה ועל טוב הכונה וילך בכח האכילה ההיא לעבוד את ה' ולעסוק בתורה, אז תתברר אכילתו שהיא כלו טוב ולמצוה ממש תחשב. אבל אם לא יעשה כמו שאמרנו, אז תתברר אכילתו להיות כלו מההיפךקלאכמבואר בתפארת יוסף מסכת יומא (עג:) ד"ה יום הכפורים: אמר אאמו"ר הרהגה"ק זללה"ה, כי כן הציב השי"ת שיראה האדם לחבר כל הבריאה להשי"ת. היינו שיקבל כל הנאת עוה"ז ויברר את עצמו בכח עבודתו, שבזה הכח יוכל לעבוד את השי"ת, ובזה יברר את כל הבריאה, כי כן הציב השי"ת דבר מצוה ודבר הרשות. בדבר מצוה, שם רואה האדם מפורש רצון השי"ת, אבל בדבר הרשות היינו אכילה ושתיה שם נסתר מהאדם ואינו רואה מפורש רצון השי"ת. ובאמת מצד השי"ת גם שם הוא מלא אור ולית אתר פנוי מניה, אלא שמצד האדם נסתר שם רצונו ית'. וכשהאדם מגביר עצמו בכח עבודתו ונוטל מכל הנאת עוה"ז סיוע לעבודת השי"ת, רואה מפורש שכל הבריאה הוא חיבור להשי"ת והכל מלא אור. ועיין עוד שם פ' כי תצא ד"ה כי תצא בסופו, מס' תענית (יא.) ד"ה אמר, לקמן פ' מקץ אות יד.. וכן בכל דבר שבעולם יוכל לברר ולהעלות הכל ולקרב כל הדברים להשי"ת, והבירור הוא בזה שהוא יעשה הטוב אחר קבלתו הכח מדברי הרשות להעלותם לקדושה. ויען כי זאת תורת הנשמה הקדושה שתבא לעוה"ז לברר את הקליפה הזו ולהאיר את החשך שבהקלבעיין בעץ החיים שער נ – קיצור אבי"ע – פרק ב שם מבאר רבנו האריז"ל זה העניין, ונביא כאן מקצת דבריו וזל"ק: דע, כי גוף האדם החמרי נחלק לד' חלקים וכו', כי הם ד' חלקי נפש הבהמית. ובאותה הנפש הבהמית, מתלבש קליפת נוגה, בסוד היצר טוב והיצר הרע. ובזה המלבוש דנוגה מתלבש נפש דעשיה, אחר שאינה נהנית וניזונת מחיצוניות הנקרא נפש הבהמית, אלא ע"י התלבשות היצה"ר, הגובר בה ומלכלך אותה ומקריב לה העכירות והשמרים הרע של נפש הבהמית. כי גם היא כלולה מטוב ורע, ובהכרח תהיה הנפש בחלאים ותחטא, כי מזונה הם מאכלים רעים. אך כשהיצר הטוב גובר על הד' יסודות, שהם הנפש הבהמית עצמה, אז אינו מברר רק זכות הדם והמובחר שבאותו נפש הבהמית ומקרב לנפש דעשיה אשר היא בכבד, ואז היא בריאה ואינה חוטאת. עיי"ש כל הענין ותבין., לכן היה מהצורך להציל את לוט, בכדי שיהיה לאברהם עסק בעבודתו עבודת בוראו יתברך:
1